אחרי כיל: חברות המים המינרליים על הכוונת

חברות מחצבים וחברות ממשלתיות לא יזכו להטבות מס ומענקים - כך עולה מחוק ההסדרים שהניח אתמול שר האוצר יובל שטייניץ על שולחן הכנסת. חלק נכבד מהחוק בא בעקבות הביקורות נגד שיטת מתן המענקים הממשלתיים והטבות המס הנכללת היום בחוק עידוד השקעות הון. החוק התעשייתי הוותיק, שנחקק ב־1959, נהפך ברבות השנים לבלתי רלבנטי ולא הותאם להתפתחות הכלכלה. בעקבות התיקון בחוק ההסדרים ולפי תוכנית משרד האוצר והתמ"ת, הסוכריות הממשלתיות יועברו כעת מהתעשייה המסורתית, שחברות המחצבים הן חלק ממנה, לתעשייה עתירת הידע.

באוגוסט 2009 פורסמו ב"כלכליסט" ממצאי מחקר של בנק ישראל, שקבע כי אף על פי שמטרותיו הפורמליות של החוק לעידוד השקעות הון הן מרשימות על הנייר, בפועל הוא אינו מעודד תעסוקה במפעלים גדולים, אינו מקדם השקעות של החברות שמקבלות את המענקים ואינו תורם לעידוד התעשייה בפריפריה. במילים אחרות, החוק נכשל.

מאחורי התיקון עומד מנכ"ל האוצר חיים שני, לשעבר איש הייטק ומנכ"ל חברת נייס, שחזה באקזיטים הגדולים בענף ובהגירת החברות אל מחוץ לישראל. מטרתו של שני, שעמד בראש צוות ההיגוי לבחינת החוק, היא לחלק את עוגת ההטבות מחדש. כך, לשיטתו, יש לתמרץ חברות הייטק וחברות תעשייה להישאר בארץ ולהמשיך לפתח את כלכלתן בישראל, אולם חברות ממשלתיות וחברות מחצבים מנועות מהטבות אלה כיוון שהן ממילא זוכות להטבות בכך שהן מנצלות משאבי טבע מקומיים.

מי עוד מלבד כיל?

שמה של כיל זועק מבעד לשורות החוק. נדמה כי במשרד האוצר רצו לתקן לכאורה את העוול שלפיו כיל, הרושמת שורות רווח של מאות מיליוני דולרים בשנה, זוכה להטבות, ובניגוד לחברות אחרות לה אין תמריץ לעזוב את הארץ, הודות לים המלח השופע מינרלים.

עם זאת, מבדיקת "כלכליסט" עולה כי חברות הגז, דוגמת דלק אנרגיה, אינן זוכות להטבות מס במסגרת החוק, אבל חברות המים המינרליים נביעות ומי עדן נהנות ממנו, ועל כן התיקון לחוק צפוי להשפיע גם עליהן. בצד ההטבות שלהן זוכות חברות המים המינרליים, השואבות מים ממעיינות בישראל ומוכרות אותם במחירים הגבוהים בהרבה, הן אינן משלמות תמלוגים למדינה עבור שאיבת המים.

ככלל, חוק עידוד השקעות הון חל על חברה המייצאת לפחות 25% מהייצור שלה. היא יכולה לבחור באחת משתי הטבות: מענקי השקעה או הטבות מס. בעבר היה אפשר ליהנות משתי ההטבות ועתה, במסגרת התיקון, ההטבה הכפולה תתאפשר לכל החברות - מלבד לחברות המחצבים ולחברות הממשלתיות. בשנים האחרונות ניתנו מענקים בסכום שנתי ממוצע של חצי מיליארד שקל, לעומת אומדן הטבות המס שניתן בשנת 2008 ועמד על כ־6 מיליארד שקל.

חברות המים המינרליים, הנחשבות לחברות מחצבים, נהנו עד כה מאחד משני מסלולי ההטבות. מי עדן בחרה במסלול הטבות המס. החברה הוכרה כמפעל מאושר ולכן חברות־בנות מסוימות שלה זוכות לפטור ממס. על פי הדו"ח הכספי של החברה לשנת 2009, אחת החברות־הבנות פטורה ממס על הכנסות הנובעות מהרחבת המפעל המאושר לתקופה של עשר שנים. חברה־בת אחרת זכתה במשך עשר שנים לאותה הטבה, אולם התקופה תמה. נוסף על כך, החוק מעניק הטבה של פחת מואץ בשיעור של 50% בגין מכונות וציוד המשמשים את המפעלים המאושרים.

לעומתה בחרה נביעות במסלול המענקים. בשנת 2001 קיבלה נביעות מענק מהמדינה במסגרת מרכז ההשקעות בגובה של 35 מיליון שקל, במטרה להוסיף קווי מילוי של בקבוקים, "כדי לענות על הביקוש הגובר למים מינרליים". כמו כן נהנית החברה מפחת בשיעורים מוגדלים וניכויים מיוחדים לצורכי מס. עם זאת, החל מ־2011 לא יוכלו חברות המים המינרליים לקבל את הטבות המס כלל.

במשרד האוצר מתקשים לענות על השאלה על אילו חברות מחצבים נוספות, מלבד כיל, יחול התיקון. חצי תיקון החוק כיוונו בעיקר לכיל, שנהנית היום ממסלול אירלנד בחוק, המיועד לחברות המושכות דיבידנד, אולם מתברר כי החוק משפיע גם על חברות המחצבים האחרות. הודות לחוק, כיל משלמת מס חברות מופחת של 11.5% ומס דיבידנד מופחת של 15%, לעומת מס חברות של 25% ומס דיבידנד של 25%, הנהוגים בכלל המשק. אילולא החוק היתה כיל משלמת מסים נוספים בגובה של עשרות מיליוני דולרים.

החברות הממשלתיות היחידות שהתיקון לחוק צפוי לחול עליהן הן התעשייה האווירית וחברת אמצעי הלחימה רפאל.

מונעים אבסורד

מלבד הרצון לחלק את עוגת המתנות הממשלתיות בצורה צודקת יותר, החוק החדש כולל שינוי מהותי נוסף - ההכרה בהון האנושי וההשקעה בעובדים לצורכי הטבות מס, ולא רק השקעה במכונות ובציוד. התיקון המרכזי לחוק המחקר והפיתוח, כפי שמציע חוק ההסדרים החדש, נוגע לאקזיטים, ובמיוחד למנוע מצב אבסורדי שבו כדאי יותר לחברה זרה לרכוש פעילות בישראל ולהעבירה לחו"ל.

במצב שהשתרר עד כה, התברר כי לחברות זרות השתלם לרכוש חברות ישראליות, לפרקן ולהוציא את כל נכסיהן לחו"ל, יותר מאשר להותיר את נכסיהן בישראל ולשלם רק על הקניין הרוחני. במקרה שבו נרכשו כל נכסי החברה ואלה הועברו לחו"ל, שילמה החברה הזרה למדינה רק את חלקו היחסי של המדען הראשי מתוך כלל ההשקעות בחברה, כולל השקעת בעלי המניות האחרים שכללה גם הוצאות שיווק, תשתיות ומו"פ.

האבסורד הוא שחברה זרה שביקשה לרכוש קניין רוחני בלבד ולהותיר על כנה את הפעילות בישראל נאלצה לשלם יותר: סכום שהיה שווה ערך להשקעת המדען הראשי חלקי תוכניות המו"פ המאושרות בלבד, שמהוות רק חלק קטן מפעילות כלל החברה, ולפיכך מדובר סכום גבוה יותר.

במשרדי האוצר והתמ"ת מתכוונים מעתה להשוות בין שני התנאים, ולמעשה להשית על חברות זרות המעוניינות ברכישת כל נכסי החברות הישראליות לשלם כאילו ביקשו לרכוש רק את הקניין הרוחני של החברה הישראלית - תשלום גבוה יותר מהמצב הקודם.

תיקון נוסף לחוק ההסדרים נועד לסייע באופן ממוקד בתעשיית מדעי החיים. לפי התיקון, חברות תרופות וציוד רפואי יוכלו לספק רישיונות ידע תמורת תמלוגים עתידיים לחברות גדולות, וזאת בניגוד למצב הקיים בחוק המו"פ שבו חויבו רוכשי הרישיונות לשלם במזומן. המצב הקיים מנע מחברות ענק להשקיע בחברות ישראליות קטנות בתחום הרפואי, שחפצו לשלם באמצעות תשלומים עתידיים ולא באמצעות מזומן, כמקובל בעולם.