הסופה מגיעה לטקסס

בשנת 1990 החריבה סופת הוריקן את גלווסטון, עיירה בת 60 אלף תושבים בטקסס, השוכנת על אי במפרץ מקסיקו. גם כיום, בעידן שאחרי הוריקן קטרינה, נחשבים אירועי גלווסטון לאסון הטבע הגדול בתולדות ארצות הברית - אסון שבו מצאו את מותם אלפים מתושבי העיירה, שמאז שוקמה לתלפיות וחזרה להיות עיירת קיט שוקקת חיים.

לאור אירועי העבר, קשה להאשים את תושבי גלווסטון כשהם כוססים ציפורניים בחשש לנוכח סופה מסוג אחר לגמרי העומדת להגיע אל חצר ביתם - ה"Lonestar Rally". הפעם, לשם שינוי, לא מדובר בפגעי הטבע, אלא באלפי אופנוענים שיגיעו מכל קצות היבשת לפסטיבל כדי לראות ובעיקר כדי להיראות. מ־4 בנובמבר יהפכו רחובות גלווסטון למגרש המשחקים של הטיפוסים הצבעוניים ביותר שתפגשו בכבישי צפון אמריקה.

שלושה ימים של רטט אוויר בלתי פוסק ושל אנרגיות מטורפות עוברים על העיירה, המנומנמת בשאר ימות השנה. תושבי המקום מגלים יחס אמביוולנטי לאושפיזין עוטי הבנדנות והעור השחור. מצד אחד - למשך 72 שעות החיים בעיירה מופרעים על ידי רעש האגזוזים הבלתי פוסק ועל ידי, איך לומר בעדינות, חוסר השליטה של באי הפסטיבל אחרי אין־ספור ליטרים של בירה שהם מערים לתוך גופם. מצד שני - אלפי הרוכבים הם כוח קנייה בלתי מבוטל, והעסקים בעיירה עושים מחזורים נאים בזמן האירוע, בעיקר בעלי עסקי המזון ומפעילי הברים.

בניגוד לכינוס ההארליסטים השנתי המתקיים בדרום דקוטה, לשם מגיעים רוכבי הארלי בלבד, האירוע בגלווסטון מקבל בזרועות פתוחות כל רוכב על כל כלי, בבחינת כל תבלין רק משביח את הסלט. והתבלינים החריפים ביותר הם החריגים: עשרות יצרנים עצמאיים וקטנים של אופנועי בוטיק בעבודת יד יגיעו לפסטיבל כדי להציג את מרכולתם בפני המזמין הפוטנציאלי, שללא ספק יהיה שם וגם יעשה עסקים.

ב־6 בנובמבר ייערכו בפסטיבל תחרויות פתוחות, שאחת המרתקות שבהן היא תחרות האופנוע המעוצב ביותר. לא פחות חשובה היא תחרות האופנוען המעוטר ביותר, ולא מדובר בזר פרחי העונה, אלא בקעקועים יצירתיים במיוחד. גם לטקסס הגיע הפוליטיקלי קורקט, וחוקי התחרות פוסלים השתתפות בעירום, קעקועים סקסיסטיים או כאלו המעודדים שימוש בסמים. 500 דולר והרבה כבוד יהיו מנת חלקו של המנצח.