צילום: יובל חן
פרשנות: תשכחו מהזכות להישכח
אם האדם ויתר על פרטיותו במודע, הוא אינו מוגן. מי שמכניס לרשת מידע או תמונה, בוחר להציגם בפומבי
זכות במובן המשפטי קיימת רק אם אפשר לאכוף אותה. כלומר, כשהדין מורה לבעל חובה לכבד את הזכות. מרחב הפרטיות הוא המעטפת שבה האדם מבקש להיעזב לנפשו מבלי שיצלמו אותו, יציצו עליו או יטרידו אותו. מעטפת זו מצטמצמת ומתרחבת בהתאם למיקומו של האדם בבית או ברחוב, ובהתאם לכוונותיו ולנסיבות שבהן האדם טוען לפרטיות.
אם האדם ויתר על פרטיותו במודע, הוא אינו מוגן. מי שמכניס לרשת מידע או תמונה, בוחר להציגם בפומבי. אחר כך הוא מתחרט, אבל החומר כבר גלוי וניתן להפצה אינסופית. תמונה "מגניבה" יכולה באחת להיהפך למביכה ואף למזיקה.
במדינות אירופה, הזכות למחוק מידע מעוגנת בחוקי הגנת הפרטיות, והחובה היא על בעל מאגר המידע. אם בעל המאגר הוא רשות ממשלתית - אפשר להפעיל את הזכות. בישראל קיימת זכות דומה בסעיף 14 לחוק הגנת הפרטיות שתוקן ב־1996: "אדם שעיין במידע שעליו ומצא כי אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, רשאי לפנות לבעל מאגר המידע, ואם הוא תושב חוץ - למחזיק מאגר המידע, בבקשה לתקן את המידע או למחקו".
מובן שבלתי אפשרי לאכוף את זכות המחיקה על מידע שמתגלגל ברשת, חוצה גבולות ומופץ ברחבי תבל. לכן המשפט לא יגן לעולם באופן אפקטיבי על "הזכות להישכח".
2 תגובות לכתיבת תגובה