אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לצייר את הדרך אל החופש איור: דן ארצ'ר

לצייר את הדרך אל החופש

מאייר בריטי ומהגרת אוקראינית שנפגשו בארצות הברית יצאו למסע משותף, שנועד להזהיר את צעירי מזרח אירופה מהקלות שבה הגירת עבודה יכולה להיהפך לעבדות. זה נגמר בחוברת קומיקס מצמררת, שחושפת את זוועות הסחר בבני אדם

28.10.2010, 10:18 | גליה שילה סום

נסו לדמיין את הסיפור הבא כקומיקס: לאבא של לרה לא היה עניין בתינוקת שנולדה לו, ואמה הצוענייה החליטה להיפטר ממנה. היא חתכה את רגלה והשאירה אותה בפח אשפה, שתדמם למוות. עובר אורח שמע את הצרחות, מצא את התינוקת ומסר אותה לבית יתומים. לרה גדלה שם, ומגיל צעיר נאנסה שוב ושוב. בגיל 13 עזבה את המוסד, מצאה את אמה, ולמרות הכל הן התפייסו. האם שלחה את לרה למכור מקלות פרג, ובגיל 16 היא נעצרה ונאסרה לארבע שנים. בכלא למדה לתפור, ואחרי השחרור הציעו לה לנסוע מאוקראינה למוסקבה, לעבוד שם. כשהגיעה, נכלאה במתפרה ועבדה יום ולילה ללא שכר. היא שוחררה רק לאחר שאחת הפועלות הצליחה לברוח ופנתה למשטרה. היום לרה עובדת כצלמת חתונות, אוהבת את החיים החדשים שלה, אבל לפעמים מתגעגעת לבית הכלא. שם, היא אומרת, טיפלו בה והיו לה חברים.

המאייר דן ארצ המאייר דן ארצ'ר. "אי הצדק שיגע אותי, הייתי חייב לצייר את זה" המאייר דן ארצ

הסיפור של לרה הוא אחד משבעת הסיפורים ב"Borderland", רומן גרפי שהתפרסם לאחרונה בארצות הברית ובאוקראינה ומגולל את קורותיהם של נשים וגברים שסבלו מעבדות, ניצול וסחר בבני אדם. וזה הסיפור שנגע ביותר ללבה של אולגה טורסובה, שחיברה את הספר עם דן ארצ'ר. היא אוקראינית שחיה בארצות הברית כבר 12 שנה, ושנתקלה שם בעדויות קשות מהמולדת. "אחרי כמה שנים שלא ביקרתי שם, התחלתי לשמוע עוד ועוד סיפורים על מקרים של סחר בבני אדם", היא מספרת ל"מוסף כלכליסט". "לא הבנתי למה אנשים לא יודעים על זה מחוץ לאוקראינה".

טרוסובה החליטה לחקור את הנושא, קיבלה מלגה מאוניברסיטת סטנפורד ויצאה לעשרה חודשים באוקראינה, שם עבדה עם עמותות שיקום, נפגשה עם קורבנות, שמעה את הסיפור שלהם, וראתה את עבודות האמנות שיצרו בטיפול. "התמונות האלה נחרתו לי בראש", היא אומרת, "וכמה מהן מוצגות בספר".

לחצו לצפייה
גלריית כלכליסט: (6 תמונות)

כשחזרה לארצות הברית, חיפשה דרך להשיג חשיפה מקסימלית לחומרים הקשים האלה. "אנשים מהגרים מאוקראינה כדי לעבוד, עוברים חוויות קשות, וכשהם חוזרים הם לא מדברים על זה, מפחד ובושה. אנשים רבים לא מודעים לסכנות הטמונות במעבר למדינה חדשה". לפיכך, קהל היעד הוגדר כצעירים, אותם עובדים לעתיד שאינם מודעים לסכנות, וטרוסובה בחרה ברומן גרפי כדרך להגיע אל הצעירים האלה. "רציתי קמפיין שאי אפשר להתעלם ממנו", היא מסבירה. "הבנתי שזו הזדמנות לתת לנפגעים לספר את הסיפור שלהם, ושאם נעשה משהו כזה אנשים ישימו לב".

היא חיפשה מאייר והגיעה לארצ'ר, בריטי שחי בקליפורניה. "כשאתה מדבר על נושא משמעותי באמצעות ציורים, אנשים פתוחים יותר לשמוע", מנסה ארצ'ר להסביר את כוחו של הקומיקס החברתי והפוליטי, ז'אנר שבו הוא עוסק בשנים האחרונות. כשהוא רוצה למחות על משהו, הוא מסביר, הוא מצייר את זה. זה התחיל ב־2005-2004, כשישב בחבר מושבעים אנגלי במשפט שוד, תקיפה ואיום ברצח. "הנאשם היה שחור, המושבעים היו כולם לבנים. לא היה לו סיכוי", משחזר ארצ'ר. "אני הייתי היחיד שחשב שצריך לזכות אותו, אבל השאר היו בטוחים שהוא אשם וממש מתחילת הדיונים כל מה שהם רצו זה להרשיע, ושהמשפט יסתיים כבר. זה שיגע אותי, והייתי חייב לצייר את זה".

עכשיו, ב"Borderland", ארצ'ר מצייר כדי להזהיר. במקביל להפצת הספר בארצות הברית, הוא מחולק ביותר ממאה בתי ספר ומרכזי נוער באוקראינה. "מטרתנו היא לעזור למהגרים, או לאנשים שחושבים על הגירה, לצפות את הסיכונים הטמונים בה", כותבים ארצ'ר וטרוסובה. על פי הספר, בעולם חיים כיום 12.3 מיליון ילדים ובוגרים שעובדים בעבודות כפייה, רובם הגדול מהגרים. לצד הנתונים מופיעה רשימת ארגוני תמיכה. מבחינת ארצ'ר וטרוסובה, בעצמם שתי דוגמאות להגירה מוצלחת, מדובר ביד מושטת לעזרה למי שחוויית ההגירה שלו אחרת לגמרי.

תגיות

5 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

5.
פרטי קשר עם היוצרים - אם יש מתעניינים
את דן ארצ'ר אפשר למצוא באתר הבית שלו בכתובת: http://www.archcomix.com/ שם אפשר להזמין עותקים מהספרון, כמו גם מפרוייקטים חברתיים אחרים בהם הוא מעורב. בין השאר ארצ'ר עבד (והתמחה במידת מה) בהיסטוריה של המעורבות האמריקאית באמריקה הלטינית (מרכז וצפון-דרום אמריקה) והספר הקודם שלו עוסק במהפכה הפרו-אמריקאית שהתרחשה לפני כשנה בהונדורס (וספיחיה עדיין מגיעים מדי פעם לחדשות הבינ"ל). חוצמזה, למרות הגישות המאוד שמאלניות שהוא מביע ביחס למדיניות החוץ האמריקאית בדר' אמריקה - כשזה נוגע למזרח התיכון הוא דווקא אוהד ישראל לא קטן ואף פרסם כמה עובודת ב JEWISH FORWARD ועיתונים יהודיים אחרים. הוא גם פעיל בתחומי האקולוגיה האקטיביסטית ויצר שני סיפורי קומיקס בנוגע לדיני הפעולה העקומים שמנחים את מקבלי ההחלטות בנוגע לחיפוש מינרלים ומחצבי טבע בשמורות טבע בצפון אמריקה (לאו דווקא ארה"ב - גם קנדה) -- בהחלט שווה הצצה!
בשם היוצרים , אי שם פה  |  16.11.10
4.
שאלה לפיצי מתגובה 2
מדובר פה בטרגדיה אנושית המתרחשת בארצות רבות, בעיקר באירופה. למה חייבים בכל ענין לקפוץ ולהגיד "כאן בארץ..." וכו? בוודאי, גם בארץ זה קורה, לפחות חלק מזה. האם ראית בכתבה איזו הכחשה לכך? האם את יכולה לראות דברים לא רק בראייה צרה של ממורמרת ישראלית מקצועית, המנסה לשייך כל עוולה בעולם למה שמתרחש בארץ, אפילו כאשר זה לא לענין? יש לי הרגשה ששום סיפור אנושי לא באמת מעניין אותך כל עוד אין בו איזו הלקאה עצמית ישירה ומהנה.
אחד מכאן  |  30.10.10
3.
כאן בארץ, זה לעולם לא היה קורה, כי אנחנו דמוקרטיה וקיבוץ גלויות.
כאן בארץ, לעולם לא היו נותנים לעולים מסוימים שאינם בהירים דיים די טי ומרססים אותם. כאן בארץ מעולם לא היו שמים את אותם העולים בתנאי מחייה קשים ועלובים. כאן בארץ מעולם לא היו מפלים אותם לרעה באופן מוחצן. כאן בארץ מעולם לא היו מעסיקים אותם בתנאי עבדות מחפירים תמורת 2000 - 1500 ש"ח לחודש. אבל אנחנו אפילו נאורים יותר עם העובדים הזרים: כאן בארץ מעולם לא היו מפתים עובדים זרים לבוא ולעבוד במסגרת רווחה כלכלית ואישית ובפועל מתייחסים אליהם כאל פסולת אנושית וזיהום חברתי. כאן בארץ מעולם התייחסנו נפלא לניצולי השואה, בעיקר בהגיעם לגבורות - במדינה הנפלאה שלנו היו מיד מזרימים להם את כול כספי הפיצויים מיד ומספקים להם תנאי דיור איכותיים וסביבת חיים נפלאה. בעיקר נהנים בארץ כול אנשי השכבות החלשות מחיים סוציאליים נפלאים על חשבון העשירים המסכנים ואיכות חייהם רק עולה ועולה בזכות מוסדות חברתיים נפלאים כגון הביטוח הלאומי. כי כאן בארץ הכול נפלא, לעומת ארצות אחרות, שם הכול חר@. מערכת כלכליסט: אנא, היו הוגנים ופרסמו תגובתי אשר מלבד היותה צינית אולי, אין בה דברי הסתה, דיבה או סגנון החורג מהטעם הטוב ולו מהסיבה הפשוטה כי זו דעתי - ודעתי בלבד - ועל כן זכותה להישמע במדורכם המכובד. תודה ושבת שלום.
פיצי , ,  |  30.10.10