דו"ח טכנולוגי: בכריכה אלקטרונית

לא שווה את הנייר

אמזון ממשיכה במנהג המעיק שלה ולא מספקת נתוני מכירות מדויקים, אבל ממשיכה לדווח על מהפכה בתחום הקריאה. ביולי האחרון, היא דיווחה שמכירות הספרים הדיגיטליים שלה עברו את מכירות המהדורה הקשה של ספרים. הפעם יש לה נתונים מפתיעים יותר.

אלף הספרים הנמכרים ביותר בקינדל, אומרת אמזון, מוכרים יותר מאשר המהדורות הפיזיות שלהם – בכריכה קשה ורכה כאחד. מהדורות הקינדל של עשרת הספרים המובילים מוכרות פי שניים מאשר מהדורות העץ המת שלהן.

אז אנחנו עוד לא רואים את סופם של ספרי הנייר – בסך הכל טכנולוגיה לא רעה להעברת ידע, בת יותר מאלף שנים, שקיבלה דחיפה משמעותית קדימה בימי הרנסנס – אבל בהחלט אפשר לראות אותם מאבדים יותר ויותר ממעמדם. השקת ה"נוק קולור" מבית בארנז אנד נובל, מעין הכלאה בין טאבלט לקורא ספרים אלקטרוני, עשויה לתרום גם היא למגמה הזאת.

מצד שני, נראה שמכירות המגזינים הדיגיטליים, לפחות אלו במהדורת האייפד, מאבדות גובה במהירות. אם לפני כמה חודשים אחד מכל 50 רוכשי אייפד קנה עותק של מגזין דיגיטלי, עכשיו מדובר באחד מ-150. כנראה שסטיב ג'ובס, אחרי הכל, לא יציל את מגזיני הדפוס. יהיה מענין לדעת כמה אנשים קוראים מגזינים על הקינדל שלהם, אבל הנתונים האלה בינתיים לא זמינים.

אמזון לא אומרת כמה מכשירי קינדל היא מכרה, אבל ככל הנראה מדובר במספר גדול במיוחד, ועל כל פנים מדובר במכשיר האלקטרוני הנמכר ביותר שלה. מכשירי הקינדל החדשים אזלו עוד בטרם יצאו לשוק.

צפון קרוליינה, לא עניינכם מה התושבים קונים

חדשות טובות לצרכנים, לפחות אם הם חיים בארצות הברית: הדרישה לדעת מה בדיוק קנית אסורה, ואף מנוגדת לתיקון הראשון לחוקה, שמגן על חופש הביטוי. זאת הפסיקה שנקבעה בתביעתה של אמזון נגד מדינת צפון קרוליינה, שעליה דיווחנו במאי.

הממשל בצפון קרוליינה דרש לדעת מה קנו תושבי המדינה באמזון, כדי שתוכל לגבות את המס הנדרש, מס שממנו עושה אמזון כל שטיק אפשרי כדי להתחמק. החברהן טענה בתגובה כי אם היא תפרט את שמות המוצרים, היא תמסור לממשלת צפון קרוליינה מידע שעשוי להביך את לקוחותיה. תסריט סביר בהתחשב בכך שצפון קרוליינה, ברוח שירו של טום לרר על הדרום, היא מקום שבו "the laws are medieval", ושהיא עדיין אוכפת "חוקי תועבה".

אמזון קיבלה סיוע מה-ACLU, ארגון זכויות האדם האמריקאי, שמתנגד עקרונית להעברת מידע למדינות. עבדכם הנאמן עדיין לא הבין למה זה כל כך נורא שמדינה תחזיק במידע בזמן שזה לגמרי בסדר שחברה פרטית שמחויבת רק לרווח שלה תחזיק בו, אבל שיהיה. כל העסק נובע מהחשדנות האמריקאית הבריאה, תוצאה של שנות ה"פאניקה האדומה", מעצם הרעיון שהממשלה תעקוב אחרי מה שאתה קורא. צפון קרולינה זועקת שמדובר בסך הכל בנסיון לגבות את המס המגיע לה, אבל אמזון מגחכת בשקט כל הדרך אל הבנק. כנראה שיהיה ערעור.

היתה אפליקציה ואיננה עוד

שמה של האפסטור של אפל כבר יצא לשמצה בשל שלל הגבלות מופרכות על התוכן שמותר להציג בה. אז הנה עוד דוגמא מופרכת.

מישהו בנה אמולטור לדוס. אתם זוכרים, מערכת ההפעלה הישנה של מיקרוסופט. האמולטור, iDos שמו, עבד על האייפד ועל האייפוד טאץ'. הוא הצליח להריץ שורה של משחקים ישנים. תוך זמן קצר מישהו נזכר שגם הגרסאות של חלונות התבססו עד סוף שנות ה-90 על דוס, אז הוא התקין חלונות 3.0 על האייפד שלו, ואחר כך התחיל להתקין שם משחקים ישנים. בקיצור, כיף לכל המעורבים.

כמו צפון קרוליינה, גם אפל אמונה על הכלל הפוריטני הישן שאומר ש"מישהו, איפשהו, מנסה ליהנות מהחיים, וחייבים לעצור את זה". על כן, תוך זמן לא רב בעטה אפל את האפליקציה מהאפסטור. מה שמעניין הוא הגישה האגבית של הדיווח על ההסרה: היה מובן מאליו, אומרים שם, שאפל תסיר אותו. ממתי זה נהיה מובן מאליו שלחברה יש זכות להגביל את התוכנות שאתה יכול להריץ על הצעצוע שקנית בכסף מלא? מאז שהתרגלנו לאפל ולכללים שלה. פלאי הגן הסגור.

אתר שתורם באמת

את מה שהאתר האמריקאי Maplight עושה אין דרך אחרת לתאר מלבד עבודת קודש: הוא אוסף בשקידה את כל המידע על כל המחוקקים בקונגרס האמריקאי, על שני בתיו. המחוקקים חייבים להודיע על התרומות שהם קיבלו, והאתר מקבץ את המידע הזה – ומשווה אותו להיסטוריית ההצבעות של המחוקק.

וראה זה פלא, לעיתים קרובות, כשאתה בוחן את המידע, אתה מקבל הרגשה לא נוחה, כאילו הרגע הקשבת לחבר כנסת כזה או אחר מגונן על תמלוגי הגז של אוליגרך כזה או אחר, ומגדיר את הדרישה להעלות אותם כהחרבת מדינה כזאת או אחרת.

האנשים הטובים של Wired לקחו את היוזמה של Maplight צעד אחד קדימה, וכתבו תוכנה קטנה שמאפשרת לייצא את המידע על המחוקקים, על החברות שתרמו להם (כולל לוגו), ולהציג אותו במקום אחר. למשל, הבלוג שלך. התוכנה, Influence Tracker שמה, מתעדכנת מדי 24 שעות.

ופתאום, כל המידע הזה זמין בשורה של אתרים, לא רק באתר של מפלייט. זה אומר שכאשר המחוקק שלך מגיע לסיבוב נישוק תינוקות ולחיצת ידיים, אתה יכול להציג לו שאלות מביכות. כל אחד יכול, וכל מה שאנחנו צריכים עכשיו זו גרסה ישראלית. אחרי הכל, בשביל זה, ולא בשביל סרטונים מטופשים ביוטיוב, בנו את הרשת.

 

קצרצרים

המיתוס הכלכלי המקובל אומר לנו שבני אדם הם יצורים תבוניים, וששוק המניות הוא כלי רציונלי, שמתבסס על ההנחה שלכולם יש את ידע שמשקף נכונה את מצבן של החברות, וששינוי במחיריהן מעיד על חוכמת האספסוף, או משהו כזה. אם מישהו היה צריך עוד ביסוס לכך שמדובר בממבו ג'מבו, אחרי ששני חוקרים ישראליים כבר קיבלו פרס נובל על הפרכת המיתוס הזה, אתמול הגיעה דוגמה נהדרת. על פי שמועה, חברת הצעצועים המובילה אפל עמדה לקנות את סוני, חברת צעצועים מובילה פחות. בתגובה, דאתה מניית סוני כלפי מעלה. מאוחר יותר הודה מפיץ השמועה שהוא פינטז, והמחיר נפל. אחר כך, מסיבות שטרם הובהרו, הוא עלה שוב. אחח, כוחן של משאלות לב.

ברוח הטרנד החדש, הוגשה תביעה ייצוגית נגד גוגל בחשד לפגיעה בפרטיות. הפעם היא חשודה בכך שכאשר משתמשים מבצעים חיפוש, ונכנסים בעקבותיו לאתר כלשהו, היא מעבירה לאתר את הפרטים של מחרוזת החיפוש, שעשויים לחשוף פרטים גם על המשתמש. הבעיה היא שזה חלק בסיסי מהדיל של גוגל: חברות שמפרסמות אצלה רוצות, וצריכות, לדעת מה משתמשים מחפשים. מן הראוי לציין שגוגל לגמרי לא לבד בקטע הזה, ושפחות או יותר כל מנוע חיפוש נחשב מעביר מידע דומה למפרסמים.

חיל האוויר של ארצות הברית, האנשים שהביאו לכם את הירושימה ונגאסקי, הודה בשפל רוח שבסוף השבוע האחרון הוא איבד זמנית קשר עם תשיעית מהארסנל הגרעיני. לא משהו רציני – רק 50 טילים בליסטיים, שדי בהם כדי למחוק את כל החיים על פני כדור הארץ ולהשאיר עודף. חיל האוויר טוען בעקשנות שאובדן הקשר הזה לא סיכן את הציבור. הטילים כבר בני שלושים ויותר, ובכוונת חיל האוויר לשמור אותם עד 2040 בערך.

אפריקה שעל הוולגה, הידועה בכינויה רוסיה, היא אחת המובילות העולמיות בתחום הספאם. מסנני דואר הזבל בימינו יעילים הרבה יותר מאשר בעבר, ועל כן מעטים שמו לב שכמות הספאם העולמית פחתה בשבועות האחרונים בשיעור של כ-20%. הסיבה לכך היא מאמץ של הרשויות ברוסיה, שכנראה שומנו היטב, שחרגו ממנהגן להעלים עין ועצרו איזה מלך-ספאם.

המשטרה החשאית של הדיקטטורה הגדולה בעולם, סין העממית, עצרה לאחרונה משתמשת טוויטר, מו יאנקסי. הסיבה: היא הודיעה שבכוונתה לצאת ולהפגין כנגד מעצרו של זוכה פרס נובל לשלום, מתנגד המשטר ליו שיאבו. ידידיה דיווחו כי השוטרים פרצו לביתה, וחטפו אותה לחקירה. היא שוחררה לאחר מכן, כשהמחשב והסלולרי שלה כבר לא איתה. עוד יום עבודה במשטרת המחשבות.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"