אמא יקרה למי?

2.11.10. לכאורה סתם יום רגיל, אבל יהיה קשה לשכוח עוד זמן רב, ולא בגלל בחירות האמצע בארה"ב. אחרי הכל, בבוקר יום זה התבשרתי שהילדים שלי, כעובדת המגזר הפרטי, שווים פחות מילדים לאמהות שעובדות במגזר הציבורי. אחרת, איך ניתן להסביר את ההחלטה להעניק תוספת חודשית קבועה של 300 שקל לילד ראשון עד גיל חמש ו-200 שקלים נוספים על ילד שני לאמהות שעובדות במגזר הציבורי כחלק מההסכם שנחתם לפנות בוקר בין האוצר להסתדרות. תוספת השכר הכללית למגזר הציבורי היא תולדה של משא ומתן, בעוד שמתן תוספת לאמהות עובדות היא אמירה ערכית, וככזאת - היא אינה יכולה לחול רק על חלק מהאוכלוסייה.

המוסד לביטוח הלאומי לא מבדיל בין אמהות שעובדות במגזר הציבורי לבין אמהות שעובדות במגזר הפרטי ומשלם לכל אחת מהן סכום מגוחך של 157 שקל לחודש על כל ילד, עם קפיצה משמעותית כשמגיעים למשפחות מרובות ילדים. התוספת הנוכחית למגזר הציבורי, גם אם אינה מצטיירת כגבוהה במספרים אבסולוטיים, יותר מאשר מכפילה את "קצבת הילדים" שתקבל אוכלוסייה מסוימת, גדולה למדי, ולתקופה בלתי מוגבלת.

האם האמהות בשירות הציבורי עובדות קשה יותר ועד שעות מאוחרות יותר מאשר יתר האמהות, כך שהן זקוקות לתוספת ותמריץ לעבוד במשרדי הממשלה? האם במשרדי הממשלה מתקשים למלא את השורות? שוב, תסלחו על הכללה, אבל האמת היא הפוכה. על פי נתונים עדכניים שפירסם הממונה על השכר, נשים מהוות 64.5% מכוח העבודה בשירות הציבורי, גידול של 6% מאז 97' והשכר הממוצע שלהן מסתכם ב-11,500 שקל.

יתרה מכך, כל אמא עובדת יודעת כי האמהות הראשונות וכמעט היחידות שמצליחות להגיע לאסוף את ילדיהן מהגנים מדי יום באמצע השבוע, אלו הן אמהות "המגזר הציבורי". רק במשרדים ממשלתיים אפשר לצאת מהמשרד ב-15:00- מבלי שמישהו ירים גבה, רק שם אפשר לעבוד 88% משרה או 73% משרה ולהיחשב כעובדת מהשורה ולא כמצורעת, ורק שם ברור למרבית העובדים שלא משנה כמה טובים או פחות טובים הם יהיו, אף אחד לא באמת יכול לפטר אותם. כל אלה מספקים גם הסבר לכך שיעילות והישגיות הם לא מושגים שגורים במסדרונות משרדי הממשלה, אבל זהו נושא לטור אחר.

שכר העובדות נמוך? לא באמת, גם כאשר לא מדובר בשיאני השכר של המגזר שמופיעים בדו"חות השנתיים של הממונה. גם אם ננטרל את הקצה העליון ונשאר עם העובדות שמשתכרות לכאורה 5,000 שקל, בפועל מדובר בהרבה יותר. אולי לא כולם במגזר הפרטי מכירים את הלקסיקון המלא של השירות הציבורי, אך בתוך צירופי מלים כגון "תוספת ביגוד", "אחזקת רכב" ו"גמול השתלמות" ועוד חיות מהזן הזה מתחבאים עוד אלפי שקלים. גם השעות הנוספות במגזר הציבורי, הן שעות נוספות "אמיתיות", כאשר כל שעה נספרת ומחושבת לצורך תשלום השכר. לעומת זאת, הנוהג שהשתרש בשנים האחרונות במגזר הפרטי של תשלום "שעות נוספות גלובליות", אשר מבטל את החישוב הנקודתי ומעניק בסיס חוקי לכל מעסיק לדרוש מן העובד להישאר במשרד גם עד השעות הקטנות של הלילה, ללא תוספת תשלום.

אז תסלחו לי על הפופוליזם, אבל בעוד שלוש שנים תנו לי שביתה. ארוכה ויקרה ככל שתהיה, במהלכה אני אתמודד עם משרדי ממשלה סגורים וגנים שלא פועלים וכולנו נתמודד עם העלויות שלה. כך לפחות נדע כי לא רק להסתדרות, אלא גם למשרד האוצר, שניצב מצדו השני של המתרס יש עקרונות, כלשהם. העלאת שכר דיפרנציאלי? מתן מענקים לעובדים המצטיינים? רעיונות נהדרים שניאלץ להמתין למימושם עוד שנים ארוכות ובינתיים להרגיש כי הדיפרנציאליות היחידה היא בין העובדים "השווים יותר" במגזר הציבורי לבין "שווים פחות" במגזר הפרטי.