הון אנושי: סטרואידים של טרור לזכרי האלפא

הרבה גברים היו ביום ראשון בערב בקוקטייל הפתיחה של כנס ביטחון המולדת, שארגן מכון היצוא בארקה שבנמל תל אביב. גברים בחליפות שחורות, מכל מיני מדינות בעולם, במיוחד מדרום אמריקה. גברים שעוסקים בביטחון ובאבטחה. זכרי אלפא. מדברים בנחישות ובסמכותיות על כל נושא שבעולם. אפילו על כוס הבירה שלהם הם דיברו בטון כזה, ויכולת להרגיש שזה הדבר הכי חשוב והכי בטוח שקיים.

הכנס עסק באבטחת נמלי תעופה ובערים בטוחות. ישראל היא מהמדינות המובילות בתחום, עם 350 חברות שמתמחות בנושא ושמגלגלות מחזור של כ־3.3 מיליארד דולר. מבחינת החברות האלה, ישראל היא מעבדה של ביטחון, אבטחה ומיגון נגד טרור, ואת התוצאות הטובות הן משווקות לעולם. במילים אחרות - יש כאלה שמתייחסים לבעיות הביטחון של ישראל כאל צרה קיומית, ויש כאלה שיודעים לעשות מהן מזומנים. "הומלנד סקיוריטי זה היתרון הכי גדול שיש לנו", אמר לי באותו ערב המדען הראשי אלי אופר. "נפט וגז עדיין אין לנו, זה רק דיבורים, אבל ידע ביטחוני וטכנולוגיה הם הדברים שאנחנו הכי טובים בהם".

מימין: יעקב פרי, אייל ארד ועמוס מלכה

טוב שהוא לא אמר מפורשות שמלחמות הן היתרון הגדול שלנו. אבל יעקב פרי, ממארגני האירוע, המשיך ברוח הזו.

"אני חושב שזה כנס מוצלח ביותר, הצלחנו להביא תותחים בינלאומיים", אמר פרי, "והאירוע של מעטפות הנפץ מתימן נפל עלינו בדיוק בזמן, כאילו נס משמים, זה ממש טוב לביזנס". בכל השיחות שלי עם אנשי ביטחון זרים, כולל סוכנת בלונדינית מה־FBI, נשמעה אותה שורה תחתונה: ככל שהאיום הביטחוני גדול יותר, כמו האזהרות על טרור בפריז בחודשים האחרונים, התעשייה מרוויחה יותר.

בדיוק אז הופיע הפארטי פופר של מסיבת ההפחדה הפסאודו פטריוטית הזו, איזי בורוביץ'. "הייתי בכזה כנס בדיוק אחרי 11 בספטמבר", הוא אמר לי. "אז היה לנו, הישראלים, ממש מומנטום, אבל אף אחד לא ידע לנצל אותו. אני חושב שעכשיו זה מעט מאוחר מדי".

רגע לפני בואו של שר הביטחון פגשתי את האסטרטג איל ארד. התפלאתי לראות אותו ושאלתי מה הוא עושה בכנס כזה. ארד הסביר שהוא מייצג את חברת לוג'יק של מתי כוכבי, שמספקת טכנולוגיות ביטחוניות גם למדינות שלא ממש מיודדות עם ישראל. "אני לא חושב שישראל נמצאת בחזית התחום", הנמיך ארד את המתחרים, והתפנה להלל את הלקוח: "אבל החברות של כוכבי הן מהמצליחות ביותר, עם מחזור מכירות של 8 מיליארד דולר בשנה". בזווית העין הבחנתי בכוכבי עצמו. מיהרתי לגשת אליו, אבל הוא התחמק, דיבר עם רוני מילוא ואז התיישב ליד אחד העובדים שלו, עמוס מלכא.

במרכז: מתי כוכבי

בינתיים אהוד ברק הופיע, והסתובב בין הנוכחים בזחיחות כשכוס בירה בידו. אחר כך עלה לבמה ונשא דברי הפחדה על האיום האיראני, הטרור וגם, אלוהים ישמור, על לוחמה ביולוגית עם כל מיני וירוסים שיקטלו את כולנו. בכיר בתעשיית הנשק שישב לידי אמר: "נו, הדברים הרגילים. הרי מזה האיש הזה עשה את הכסף אחרי שהוא פרש מהפוליטיקה".

כשירד, ברק התיישב סביב שולחן המכובדים עם פואד בן אליעזר, פרי, וגם כוכבי ומלכא. שוב ניסיתי להגיע לכוכבי, אבל בדרך עצרו אותי שתי נשים שלא הכרתי והתחילו לדבר איתי. אני לא יודע אם זה היה חלק ממערכת ההסחה של איל ארד, אבל אם כן - סחתיין על האסטרטגיה. התעלמתי מהמסיחות והגעתי אל איל הביטחון עצמו. כוכבי סירב לדבר איתי, ושלח אותי למלכא, שרק אמר: "תראה, אני בטוח שמעטפות הנפץ מתימן זה דבר שעוזר לנו למכור כרגע, אבל בעוד שבועיים כולם כבר ישכחו מזה", ומיד קם ללכת.

כל ההתנהלות הזו היתה מעוררת השתאות כמעט כמו התוכנית האמנותית, שבה סי היימן שרה, בהתלהבות ניכרת, דווקא את "אימג'ן" של ג'ון לנון.