השקעות וסיכונים - מדוע זה נוגע לכולנו

מפעם לפעם אנו שומעים על מקרים שבהם פעילות מנהלי השקעות בשוק ההון פוגעת קשות, בסכומי עתק, בכיסי הלקוחות שעליהם הם אמונים, מאחר שזו הייתה עתירת סיכונים ברמה בלתי סבירה שאינה מחויבת המציאות. מנהלי ההשקעות נמשכים לסיכונים אלו הן בגלל האפשרות לתשואה גבוהה, אך גם משום שהם מתוגמלים במתאם גבוה על הצלחת ביצועיהם.

מדובר ברעה חולה שקשה להתמודד מולה. זאת מאחר שהנורמה של תגמול מנהלי השקעות בשוק ההון, מתבססת על מודל של מתן בונוסים עבור תשואה גבוהה. גם הפרסום על גובה משכורות ובונוסים למנהלים בחברות השקעות, נתן לגיטימציה לתגמול מנהלי ההשקעות בסכומים נכבדים. לכן, כל עוד שיטת התגמול של בעלי תפקידים בחברות השקעות היא פונקציה ישירה של גידול ברווחים, הפיתוי להעלאת הרווחים יגדל והסיכון לפגיעה בחשבון הלקוחות יעלה בהתאמה.

ישנם גורמים נוספים שתורמים לנטילת סיכון גבוה ע"י מנהלי השקעות. אין ספק כי התחרותיות הגבוהה בשוק, הדוחפת לכיוון הגדלת תשואה, גורמת להגברת הסיכון בשוק. גם "חוק העדר", שגורם למנהלים לקבל החלטות דומות לרוב השוק בעקבות טרנד מסוים או בגלל אפקט השוואת הביצועים (benchmarking), הינו גורם חשוב המשפיע על ההחלטה להשקיע ברמת סיכון גבוהה. בנוסף, מצב השוק הוא גם פקטור חשוב לעניין זה. למשל, מצב של ריביות נמוכות בשוק, עשוי לגרום למנהלים לתור אחרי השקעות המניבות תשואה גבוהה יותר, בצד הסיכון הגבוה הכרוך בכך.

ראוי לציין, כי בעקבות דרישות הרגולציה בשנים האחרונות, ובעיקר הוראות חוזרי הממונה על שוק ההון הביטוח והחיסכון בשנתיים האחרונות, הוקמו מערכי ניהול סיכונים בחברות הפועלות בשוק ההון שתפקידם לשמור מפני פרצות. אולם ניסיון העבר מלמד, כי מערכי ניהול אלה לא תמיד נתנו מענה מספק לפעילות מסוג זה. כך לדוגמה, אם מדיניות ניהול הסיכונים של החברה מחייבת ביצוע מבחני קיצון בנסיבות רלוונטיות, לא פעם, יציג מנהל הסיכונים, מבחני קיצון מתונים מדי שאינם משקפים את הסיכון האמיתי בשל חשש מתגובת ההנהלה.

מה ניתן לעשות לטובת הנושא? ראשית, צריך להעמיק ולשפר את הפעילות הנוכחית בתחום ניהול הסיכונים. מעבר לכך, ניתן לשפר את מודל התמריצים של מנהלי ההשקעות, כך שייקח בחשבון את ביצועי מנהל ההשקעות לטווח ארוך בלבד. מודל מסוג זה, יעודד פעילות שקולה המקטינה את רמת הסיכון תוך הימנעות מהימורים קיצוניים. בנוסף, יש לזכור כי כיום אין סימטריה בין התגמול במקרה של הצלחת הביצועים של מנהל ההשקעות, לעומת כישלונם. כלומר, קיים תגמול על הצלחה, ללא ענישה על כישלון. לכן, יש ליצור סימטריה הוגנת גם במקרים של כישלון, שתחייב את מנהלי ההשקעות לקחת אחריות גם על תוצאות שליליות. כך, נוכל ליצור נורמות חדשות בנושא ולהימנע מסיכון מיותר לכספי המשקיעים בפרט וכספי הציבור ככלל.

הכותב הוא משנה למנכ"ל הלפרין יועצים (HMS)