אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: חושדים שהורדת שיר? אתה אשם עד שיוכח אחרת

דו"ח טכנולוגי: חושדים שהורדת שיר? אתה אשם עד שיוכח אחרת

ניו זילנד ויתרה על חזקת החפות במאבקה בהורדות הפיראטיות, בלוגר חושף את זהותם של בני נוער מתפרעים והקומיקאי ג'ימי קימל מכריז על יום מחיקת החברים מפייסבוק

08.11.2010, 13:01 | יוסי גורביץ

חזקת החפות? זה כל כך המאה ה-19

ניו זילנד כבר נאלצה לגרוס הצעת חוק נגד משתפי קבצים לפני שנה, בעקבות הכעס שהיא עוררה בציבור. ההצעה הניחה אוטומטית שאם האשימו אותך, אתה כנראה גם אשם. מתקבל הרושם שההצעה החדשה שנידונה שם בימים אלה לא טובה בהרבה.

יש משהו משונה בטענות של תעשיית ההקלטות. אילו הייתי חשוד בגניבת מוצר פיזי, כמו דיסק מחנות, הרי שכדי להרשיע אותי היה צריך לנהל משפט, להביא עדים, והיתה לי אפשרות נאותה להגן על עצמי. המשפט האחרון אולי לא בדיוק רלוונטי בישראל, שבה שיעור ההרשעות גבוה מ-99%, אבל ניו זילנד הרי אמונה על המסורת המפוארת של המשפט האנגלי.

לא כשזה מגיע לשירים או סרטים בפורמט דיגיטלי. כאן, משום מה, חובת ההוכחה היא על הנאשם. אם יש לך חיבור רשת, ומישהו השתמש בו כדי להוריד תוכן, אתה תצטרך להוכיח שלא אתה האחראי לכך. בכל משפט אחר, כולל גניבה של אותו מוצר עצמו בפורמט קשיח, המצב היה הפוך.

השיטה הניו זילנדית החדשה דורשת הטלת קנסות על אנשים חשודים, אחרי שקיבלו כמה התראות – מתוך תפיסת יסוד מוצהרת, שהיא חלק מהחוק, של "אשם עד שיוכח אחרת". ההתראות יישלחו על ידי בית דין לזכויות יוצרים, ולטענת כותבי החוק - מי שיקבל התראה יוכל להוכיח שהוא לא אשם במיוחס לו, ואם לא יטרח לעשות זאת, הרי שהוא אשם.

אפשר ליישם את זה על כל כך הרבה עבירות, שלא ברור למה המחוקקים עוצרים דווקא שם. אם אדם נראה בזירת רצח, אפשר לשלוח לו התראה, ואם הוא לא יוכל להסביר את עצמו – הרי שהוא אשם. כל כך פשוט, כל כך מהיר, כל כך מופרך. 

תקיפה מינית? לא שמענו על זה
צילום: ג'וי איטו cc-by
מייקל ארינגטון, עורך טקראנץ'. היי, לאן האייטם הזה נעלם? צילום: ג'וי איטו cc-by
 

אחת הרעות החולות של התקשורת החדשה היא היכולת להעלים מידע. העלית ידיעה, הסתבר לך שהוצאת את עצמך אידיוט – ואתה פשוט יכול להעלים אותה. אם מישהו לא עקב אחריה, בדרך כלל גם לא נשארת ראיה לכך.

משהו דומה מאוד לזה קרה לבלוג הטכנולוגיה המוביל (למרבה הצער) טק-קראנץ'. ביום חמישי האשימה עובדת גוגל, נוירין שירלי, את אחד המהנדסים בחברה, פלוריאן לייברט, בתקיפה מינית. לדבריה לייברט, בהיותו ככל הנראה שיכור, כפה עליה נשיקה. טק-קראנץ' כתבו על כך אייטם. אחר כך הם גם מחקו אותו.

למה? לא ממש ברור. טק-קראנץ' לא ענו על שאלות בנושא, אבל בפוסט אחר טענו שיש להם מדיניות של "בלי דרמה". זה קצת חדש למי שנאלץ לקרוא אותם על בסיס יומי, במיוחד לאור העובדה שהבוס שלהם, מייקל ארינגטון, מתמחה בייצור דרמות. פרט נוסף שמעורר אי נחת הוא העובדה שלייברט היה אחד הדוברים בכנס בתשלום של טק-קראנץ', "סלון, בירה ומידע".

עכשיו, יכול להיות שהם היו צריכים להוריד את הידיעה. למשל, אם הם גילו שהיא פיקטיבית או שהם קיבלו מכתב איום מעוכר הדין של מישהו. אבל במקרה כזה, הצעד הנכון הוא לעדכן, לא להעלים. במיוחד אם אתה מתיימר להיות היורש של התקשורת הישנה.

היי, פרחח, מצאתי אותך ברשת

אין ספק שאחת הרעות החולות של העידן המודרני הם קטינים משוטטים, הידועים גם כחבורה של סוציופתים, ועושים ככל העולה על רוחם. כן, מישהו כבר זכה בפרס איגנובל לשלום על כך שהמציא מכשיר שמשמיע צלילים שמטרידים קטינים ומרחיקים אותם מהמקום, אבל לא לכולנו יש גישה לנס הקטן הזה, הראוי להיכלל בשבעת פלאי העולם המודרני.

לבלוגר דיוויד קבנאיי מברוקלין נמאס. הוא צילם עדר של בני נוער בזמן התפרעות, העלה את התמונות לרשת, וצירף אליהם גם קישורים לדף הפייסבוק של חלק מהמעורבים, שעדכנו בזמן אמת את הסטטוס שלהם. אחד מהם, מייקל ג'יזפונה בן ה-15, כתב בין השאר שהוא "מפציץ... פגעתי במכוניות משטרה... שברתי חלונות של שני אוטובוסים."

מטבע הדברים, כמה מההורים לא קיבלו את החשיפה בעין יפה. אחת מהן טענה שקבנאיי הוסיף את הבן שלה לרשימת החברים שלו בפייסבוק תוך שימוש בשם בדוי, ועל כן עבר על החוק כשלקח משם את הפוסטים שפירסם. יכול להיות. מה שהגברת הזועמת שכחה לציין הוא שהבן שלה עוד לא הגיע לגיל 13, ועל פי תנאי השימוש של פייסבוק אסור לו בכלל לפתוח פרופיל.

אבל אנחנו אנשים בוגרים ומותר לנו לעשות עם פייסבוק מה שאנחנו רוצים, ולכן גם האייטם הבא יעסוק בה.

עמוד הפייסבוק של אחד הנערים, צילום מסך: valleywag.gawker.com עמוד הפייסבוק של אחד הנערים | צילום מסך: valleywag.gawker.com עמוד הפייסבוק של אחד הנערים, צילום מסך: valleywag.gawker.com

רשמו בפניכם את ה-17 בנובמבר. ולא בפייסבוק

סובלים מעודף חברים מיותרים בפייסבוק? מתחברים לרשת החברתית ולא מוצאים את החברה שלכם בין 200 אנשי הקשר שמחוברים לצ'אט? יש כל מיני טיפוסים ברשימת החברים שלכם שמוכרים לכם בעיקר מרשימת המבוקשים? יש פתרון.

הקומיקאי האמריקאי ג'ימי קימל הכריז על ה-17 בנובמבר כ"יום ניתוק החברות הלאומי", שבו על המשתמשים  להשליך לפח את כל האנשים שאחריהם אין שום סיבה עלי אדמות שהם יצטרכו לעקוב. "זוכרים איך לפני חמש שנים לא ידעתם מה אכל הברנש שאיתו למדתם ביולוגיה לארוחת צהרים, וזה היה בסדר גמור? הגיע הזמן לחזור לשם", מסביר קימל. 

מעבר לבדיחות, ולעובדה שפייסבוק מציפה את המוח שלכם בתוכן חסר כל משמעות, יש לקימל נקודה אחת חזקה: פייסבוק מוזילה את ערכה של הידידות. היא עושה לה את מה שעשה הקומוניזם לאחוות הפועלים: מוציאה ממנה את תוכנה והופכת אותה למושג ריק.

לאף אחד אין אלפי חברים. אפילו לא אלפי מכרים. רוב החברים שלכם הם פשוט עסקת יח"צ: הרבה אנשים חושבים, משום מה, שמניין חברי הפייסבוק שלהם מעיד על מעמדם החברתי. אז הם מגיעים לעסקת חליפין עם טמבלים אחרים שחושבים כך: אתה תציין אותי כ"חבר" ואני אציין אותך.

די. הגיע הזמן להפסיק עם השימוש הציני הזה במילה "חברים", ולהחזיר לה את משמעותה. ב-17 בנובמבר, מחקו את כל החברים שאינכם מכירים. העולם יהיה טוב יותר. לא בהרבה, אבל טוב יותר.

קצרצרים 

 

כוכב הראפ הבריטי DJ Ironik התפאר לאחרונה בכמויות היהלומים היקרים שהוא סוחב על עצמו בכל רגע נתון, ובסוף השבוע גם תיאר בטוויטר איפה הוא נמצא. את ההמשך אתם יכולים לנחש לבד: כשעשה את דרכו הביתה מהופעה, הותקף אירוניק על ידי קבוצת בריונים. הוא ברח תוך שהוא משליך תכשיטים לכל עבר, מה שלא הציל אותו מדקירה. ראו הוזהרתם, למקרה שתחליטו לפרסם באינטרנט כמה שאתם עשירים. אירוניק, אגב, נחשב לאחד ממובילי המאבק נגד סכינאות בבריטניה.

גורדון בראון, שהיה ראש ממשלת בריטניה עד שהובס בבחירות האחרונות, הוכיח שהוא עדיין חי על ידי כך שכתב בטוויטר – של אשתו, אמנם – כמה ציוצים נגד משטר הדיכוי הצבאי בבורמה, שעורך בימים אלה תרגיל מגוחך בזיוף בחירות. בראון, שנעלם מן הזירה הציבורית עם תבוסתו במאי, העלה את מספר העוקבים של אשתו בכ-1,000 איש בתוך כשעה. לא בטוח שמישהו בבורמה שם לב, כי נראה שהמשטר הצבאי אירגן תקיפת סייבר על עצמו וניתק את המדינה מהרשת ערב הבחירות. שזה, יש להודות, די מתוחכם.

הוד מלכותה אליזבת השניה, בחסד האל מלכת אנגליה, וויילס, סקוטלנד, חלקים מאירלנד ועוד כמה חלקים מהגלובוס שלא ממש אכפת להם, הצטרפה לפייסבוק. מטבע הדברים, המלכה לא תתחכך באספסוף, ועל כן אין לה חשבון פרטי אלא רק תאגידי. כלומר, היא יכולה להציג את מה שיש לה לומר – לא הרבה, כפי שידעו כבר הביטלס – מבלי להיחשף לפשוטי העם. מארמון המלוכה נמסר שההחלטה התקבלה על ידי אליזבת עצמה. בהתחשב בכך שהיא לא תהיה זו שתפעיל את העמוד, קשה לדעת אם יש לכך חשיבות כלשהי.  

המלכה אליזבת. הפייסבוק המלכותי יוצא לדרך, צילום: בלומברג המלכה אליזבת. הפייסבוק המלכותי יוצא לדרך | צילום: בלומברג המלכה אליזבת. הפייסבוק המלכותי יוצא לדרך, צילום: בלומברג

מזל שהטור נגמר בעוד כמה שורות, אחרת האייטמים על פייסבוק היו יכולים להימשך לנצח. ובכל זאת, שווה להזכיר תרגיל משפטי מעניין מצד LameBook, אתר שמטרתו הראויה עד למאוד היא לחשוף דברים נלעגים שנכתבים ברשת החברתית. כצפוי, הם ספגו מכתב איום מצוקרברג וחבריו שדרשו ממנו לשנות לאלתר את שמו, כי יש לו "בוק" בשם ופייסבוק חושבת משום מה שהיא קנתה את הזכות על המילה "ספר". זה מכתב איום סטנדרטי שמוציאות חברות. רוב האנשים מצייתים. לא ליימבוק: הם הגישו תביעה נגד פייסבוק, בטענה שמכסחת הפרטיות של מארק צוקרברג פוגעת בזכות הדיבור שלהם, שהאתר שלהם הוא בעליל פרודי ולא מתחרה, ושעל כן הם דורשים להורות לפייסבוק שיפסיקו להטריד אותם.

דואר לא-אלקטרוני, גרסת 2010: ספרד מוציאה בול חכם. אם סורקים אותו באמצעות סמארטפון שמצויד בתוכנות הנכונות, הוא מסוגל להפנות את הדפדפן הסלולרי לעמוד שבו יוצג משהו חיובי על ספרד. הגרסה הראשונה מכילה סרטון על ארמון אלמהברה. במילים אחרות, אם אתה עדיין משתמש בדואר הרגיל, תוכל לקבל בקרוב מכתבים מספרד עם הבול המתקדם. אני לא בטוח מה, אבל משהו פה נראה לי קצת... טיפשי.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות