חקר ביצועים: גליון הערכה שבועי

פרופסור איתן ששינסקי | צילום:: גיא אסיאג

ששינסקי והלוגיקה הפשוטה

הרעשים והיצרים סביב הוועדה בראשות איתן ששינסקי מסתירים כמה אמיתות בסיסיות. 1. מי שסיכן את כספו בקידוחים נועזים זכאי לרווחים גדולים. 2. מותר לו גם ללחוץ על מקבלי ההחלטות בכל אמצעי חוקי, כדי לשמור על הנתח שלו. 3. הגז הזה הוא שלנו, של כולנו. כשמדברים על government take, זה הטייק שלנו. 4. הנתח שלנו לא צריך להיות גבוה יותר מהמקובל במדינות דמוקרטיות, אבל גם לא להיות הנמוך בעולם. 5. הטיעון נגד "גזירה רטרואקטיבית" הוא קשקוש. היא לא רטרואקטיבית יותר משינוי במס חברות וכיו"ב. 6. נזדקק לכסף גדול כדי להגן על ענפי המשק האחרים מפני ההשפעות השליליות שיוצרות הכנסות עצומות מיצוא גז, כפי שקרה בהולנד, למשל. 7. יצחק תשובה, טייקון חביב, יהיה איש עשיר מאוד מאוד גם אם הנתח שלנו יוכפל, כפי שממליצה וועדת ששינסקי.

יואל אסתרון

יצחק תשובה | צילום: גיא אסיאג

תשובה מפתיע בצעד ראוי

זה חודשים שיצחק תשובה מזגזג. מצד אחד תגליות הגז הענקיות, מצד שני המאבק על התמלוגים. מצד אחד האופק המזהיר של האימפריה, מצד שני הסיכון שדלק נדל"ן ואלעד US לא יעמדו בתשלומי האג"ח. השבוע היו לתשובה ימים טובים. בצעד מפתיע הוא הציע למחזיקי האג"ח של אלעד פירעון מוקדם של 70% מהחוב תמורת ויתור על ביטחונות ביתרה. נכון שהוא בעיקר מנסה לקנות קצת שקט מהתקשורת ומחברות הדירוג, אבל לפחות הפעם הוא עושה זאת בהצעה הוגנת, להבדיל מעסקאות בעלי העניין בדלק נדל"ן. ואם חברה אחת של תשובה יכולה להציל חברה אחרת, אולי תשובה של השבוע יכול ללמד משהו את תשובה של השבוע הבא.

גולן חזני

רשות הדואר מרגיעה את השופינג

dealextream.com הוא אתר מוכר היטב לכל מכורי הגאדג'טים. אפשר לקנות שם מגן לאייפון בפחות מ־8 שקלים ואוזניית בלוטות' בפחות מ־40. המשלוח? חינם. לפחות בינתיים. כי מתחילת 2011 מתכננת רשות הדואר להעביר את כל החבילות מחו"ל במכס - מה שיגרור עמלת שחרור של כמעט 40 שקל על כל חבילה וכן מסים על חבילות בשווי יותר מ־50 דולר. הנהלים האלה יחוררו את הכיס ויחרבו את הכיף של עשרות אלפי ישראלים - אלה שנוהגים להתענג על ריח החבילות עם הספרים מאמזון, בגדי הילדים מאולד נייבי או הנעליים המשומשות מ־eBay. אז מה אם כל חברות השילוח הבינלאומיות מחויבות לנוהל הזה; אלפי גולשים כבר מוחים ברשת, משרד התקשורת הבטיח לנסות להתערב וגם כמה חברי כנסת דוהרים על הגל. ספק אם המאבק יצליח להציל את הכסף שלנו, כך שלא נותר אלא לנצל את החודשיים הקרובים לבולמוס קניות שלא ידענו כמותו.

אלון רייס

בריז'יט בארדו מדגמנת לפלייבוי

עירום מכבס עירום

ביולי הציע יו הפנר לקנות את מניות פלייבוי מהציבור תמורת 123 מיליון דולר, ונקלע למאבק שליטה. עכשיו הוא רוצה למלא את הכיסים, ומעמיד למכירה פומבית בכריסטי'ס 125 יצירות מאוסף האמנות שלו, כולל ציורים של דאלי, עבודות פופ ותצלומים אייקוניים של בריז'יט בארדו (בתמונה), פמלה אנדרסון ומרילין מונרו. כי הרי מתחת לתדמית הזקן־החרמן־אך־חביב־בפיג'מת־המשי מסתתר מוח עסקי חד וענייני, ומאחורי אימפריית הפורנו יש איש שיודע שבסוף יסלחו לך על הכל אם יהיה לך אוסף אמנות מספיק גדול. לצערנו, גם מולי ליטבק כבר גילה את זה.

מיכל פלד פליישר

בן ברננקי | צילום: בלומברג

ברננקי ופסיכולוגיית הכישלון

15 מיליון אמריקאים מובטלים מלמלו השבוע "QE2" בדרכם ללשכת העבודה, בתקווה שהמנטרה הזו - התוכנית החדשה של הנגיד בן ברננקי - אכן תאושש את כלכלת ארצות הברית המדשדשת. בינתיים, ברננקי עצמו מדשדש. דרך אחת לעורר כלכלה ממותנת היא לייצר בקרב האזרחים ציפיות לאינפלציה גבוהה, ובכך להניע אותם לעשות משהו עם הכסף. ואולם, מיד לאחר ההכרזה על התוכנית להזרמת 600 מיליארד דולר לשוק, ברננקי מיהר להודיע שאינו מתכוון לנסות למשוך את האינפלציה למעלה. הכלכלן זוכה הנובל פול קרוגמן שמע את הנגיד ולא התאפק: "זה סימפטום אובמה", הוא עקץ השבוע, "ברננקי נתקל בהתנגדות אוטומטית וחריפה למאמציו להציל את הכלכלה, ובתגובה הוא משנה את תוכניותיו באופן שמבטיח כישלון". אם הנבואה הזו תתגשם, שרה פיילין יכולה להתחיל להתאמן על סיסמת הקמפיין: "זאת הכלכלה, חוסיין".

תומר זלצר

צחי הנגבי | צילום: עטא עוויסאת

הנגבי קיבל קלון במבצע

לשקר, התברר השבוע, יש רגליים. ואלה מוליכות כעת החוצה מהכנסת, אבל יוכלו להוביל בעתיד לממשלה. זו אחת התוצאות המפליאות של גזר הדין שהושת השבוע על צחי הנגבי - תוצאה שמתקבלת מחקיקה מפותלת, מטריצה סבוכה של צירופים בין קלון למאסר ולמאסר על תנאי. הציבור התקשה השבוע לנווט בין מגוון הצירופים האפשריים. דעת הרוב הברורה של השופטים עשתה קצת סדר: ראשית, השקר הוא עדיין כתם ערכי־מוסרי שלא יורד גם בעשרות מכתבי המלצה. שנית, הכתם דבק אמנם באדם, אבל בעיקר במוסד שבו הוא מכהן. לכן הנגבי הושעה, אבל לא לדאוג, הוא עוד יכול לחזור בדלת המסתובבת שבה מחליפים כאן כל הזמן בין ספסלי המשכן לספסלי הנאשמים.

משה גורלי

הפער הוא העתיד היחיד

בין שלל הנתונים מהממי החושים שהומטרו עלינו השבוע בדו"ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי, היה אחד שתפס את עיניי במיוחד: 90 שקל בחודש. ההכנסה הממוצעת של אדם בחמישון התחתון מפנסיה, קופות גמל ורווחי הון עומדת על 90 השקלים הללו - בשעה שבחמישון העליון הסכום עומד על 4,270 שקל בחודש. פי 47.4. 90 השקלים - שאגב, נשחקים עם הזמן: השנה נרשמה ירידה של 4.3% - הם תמרור אזהרה מהבהב ומצלצל. אם הפנסיה היא העתיד שלנו, ולכן גם העתיד של ילדינו ושל מידת הנטל שנהיה עליהם, הרי שלאנשי החמישון התחתון אין עתיד. העתיד היחיד שנראה באופק הוא הפער של פי 47.4, שרק ילך ויתרחב, דוחק את החלשים החוצה, מעמיק את העוני הבין־דורי, מפורר את החברה מבפנים.

שאול אמסטרדמסקי

רון לובש | צילום: יובל חן

לובש וקס באמת מגזימים

רק לפני שש שנים הקימו רון לובש, אמיר קס ואליוט ברוידי את מרקסטון, אחת מקרנות ההשקעה הגדולות בישראל. הם הצטיידו בהתחייבויות השקעה של 800 מיליון דולר והרבה יחסי ציבור, וקנו כל מה שזז: סטימצקי, זרעים גדרה, יצרנית חוטי הניילון נילית, חברת התכשיטים מגנוליה, נטפים ועוד. השבוע חשף "כלכליסט" כי דווקא את נטפים, אחת האחזקות המרכזיות והרווחיות בקרן, הם מתכננים למכור. מדובר, כמובן, בהזדמנות לבדוק את השטח ואולי למנף את המכירה להקמת קרן המשך למרקסטון. אבל לפני שהמוסדיים משחררים עוד כסף לחבורה הזו, כדאי לזכור שברוידי חשוד במתן שוחד ולובש וקס חתומים על הפארסה ששמה פריזמה. אחרי כישלונות כאלה, הם לא צריכים לעסוק בקרן המשך. הם צריכים להחזיר למשקיעים את הכסף, להגיד תודה על דמי הניהול הגבוהים מדי שמשכו לאורך השנים ולהחזיר את המפתחות.

גולן פרידנפלד