הון אנושי: מירוץ אל עצמי

אני מחזיק מעצמי אחד שכבר עשה כמה קילומטרים באירועי מינגלינג של בכירים, אבל זה היה כבר יותר מדי בשבילי. מי יכול להתמנגל בשש וחצי בבוקר, גם אם אחר כך צריך לרוץ 5 או 10 ק"מ? כנראה לא הייתי היחיד שחשב כך. כל אותם בכירים שמכריזים בכל ראיון לעיתון איך הם רצים בכל בוקר לפחות 10 ק"מ לא באו למירוץ וינגייט לעסקים. רק המכורים הקשים היו שם.

גיורא ענבר, למשל. ענבר היה מוקף בכמה מעובדי קמן אחזקות. ככה זה, הם רצים בחבורות. אחד מהם, שעובד בחברה אחרת, הודה בפניי שהוא התחיל לרוץ רק כדי להתקרב לבוס ולהתקדם במקום העבודה.

מירוץ וינגייט. איזי בורוביץ, טל רז וגיל שרון

כמו בכל אותם ראיונות מז'אנר המנכ"ל־קם־לפנות־בוקר־כדי־לרוץ, ענבר לא דילג על הקלישאה: "אני רץ פעמיים או שלוש בשבוע, לפני או אחרי העבודה, וזה למעשה הזמן היחיד שאני מקדיש רק לעצמי ושבו אני לגמרי עם עצמי". אני מודה שאני לא מבין את זה - אתה לא יכול סתם לשבת בים או בבית קפה עם עצמך? או לעלות לגג, להסתכל על הנוף ולקרוא איזה ספר? מה, אתה צריך איזה אישור לגיטימי ופרקטי כדי להיות לגמרי עם עצמך?

שאלתי את מנכ"ל קוקה־קולה ישראל טל רבן אם גם הוא פוגש את עצמו כשהוא רץ. "איך ידעת?", הוא הופתע, "זה בדיוק מה שקורה לי. אני מכור לזה". ניצלתי את ההזדמנות כדי לשאול איך הוא מתמודד עם העובדה שתאגיד המיחזור, שרובו נמצא בבעלות של קוקה־קולה, לא עומד כבר שנים ביעדים שהציב לו המחוקק, והוא ענה: "התאגיד הוא גוף נפרד, הוא לא קוקה־קולה. אני באתי לרוץ עכשיו, לא לדבר על התאגיד. אבל תדע לך שדיברתי מאוד יפה על העניין של תרומה לחברה בכנס מעלה, וסיפרתי על כל מה שאנחנו עושים למען הקהילה". טוב שיש את כל הכנסים האלה למען תרומה לקהילה, וטוב שיש את הריצה. כך אפשר להתחמק ולהתנתק ולהתחבר לעצמך, ולשכוח מהבעיות הממש מהותיות.

מירוץ וינגייט. נקודת הזינוק

כשפגשתי את מנכ"ל כלל פיננסים טל רז שאלתי אותו למה נוחי דנקנר לא בא, והוא משך בכתפיו ואמר: "נוחי מכיר את הסרט שיש לנו בכלל בכל מה שקשור לספורט". ואכן, מכלל פיננסים הגיעה נבחרת עובדים מרשימה מאוד, שרק לפני שבועיים טיפסה על הגג של מגדלי עזריאלי לעשות ספינינג. תמיר פורת מכלל פיננסים התערב בשיחה ואמר: "אני חושב שזה מאוד טבעי שמנכ"לים יעסקו בספורט, כי זה תחום מאוד תחרותי והישגי שמתאים לאופיים של המנכ"לים, שהם תחרותיים והישגיים".

כמו להוכיח את התובנה המופלאה הזו הופיע מנכ"ל פלאפון גיל שרון, שאמר: "אני לא רוצה להוציא יותר מדי אנרגיות היום. יום קשה מחכה לי מחר - אני משתתף במירוץ האופניים סביב הכנרת". כששאלתי אם בפלאפון מתוכננים פיטורים, כמו אלה הצפויים בסלקום, שרון השיב: "אנחנו גם נערכים לקיצוצים, בגלל ההחלטות הרגולטוריות הקשות. אני מקווה שנעבור את התקופה הזאת בלי הרבה סבל". מעניין מי יסבול, וטוב שיש רגולטור שאפשר להאשים.

המירוץ החל. ראשונים הוזנקו רצי ה־10 ק"מ, ואחריהם רצי ה־5. הצטרפתי לקבוצה השנייה, אבל פרשתי באמצע. מאחוריי הלך לאטו איזי בורוביץ', יו"ר וינגייט שארגן את המרתון. "אסור לי לרוץ, אני אחרי התקף לב", הוא הסביר. "הכפלנו את מספר המשתתפים מן השנה שעברה. הגיע הזמן שבווינגייט יבינו שלא הכל זה מדליות והישגים, אלא גם ספורט עממי. ככה צריך לחנך את העם להתאמן ולהזיע". ואיש אחד עם חוש הומור שצעד לידו אמר שהדרך הטובה ביותר לחנך את ההמונים לעשות ספורט היא להוריד להם את המשכורות, כדי שלא יהיה להם כסף להחזיק רכב והם ייסעו לעבודה על אופניים.