דו"ח טכנולוגי: אמאל'ה, SMS

זהירות, כיף!

האמרה הוותיקה גורסת ש"פוריטניות היא החשש שמישהו, איפשהו, עשוי ליהנות מהחיים" ושעל כן יש למנוע זאת מיד. ואם חשבתם שזה נגמר בכמה אנשים מהמאה ה-17, שידועים בעיקר בזכות כובעים משונים וחיבה עזה לציד מכשפות, טעיתם.

מחקר חדש מוצא שבני נוער ששולחים יותר מ-120 הודעות טקסט ביום הם אותם בני נוער שמשתמשים יותר בסמים, אלכוהול וטבק, והם גם מקיימים יותר יחסי מין משאר בני גילם. בקיצור, מי ששולח הרבה הודעות טקסט נהנה יותר מהחיים. וזה, אומרים החוקרים, מסוכן מאוד.

אנחנו מעריכים שהמסקנות של חלק מהקוראים, בעיקר הצעירים שבהם, מעט שונות. אבל לפני שאתם שולחים את ידיכם אל הגרוטאה הסלולרית הקרובה ומוציאים את האגודלים שלכם לגיבושון, מסתבר שהקשר בין כל הפעולות המדוברות איננו ישיר. סימוס יתר לא יגרום לבקבוק ג'ים בים להופיע בפתאומיות על שולחנכם, או יהפוך אתכם לגרסה המודרנית של קזנובה.

לטענת החוקרים, מתירנות סלולרית היא ראיה לכך שהקטינים הללו אינם מצליחים לעמוד בלחץ חברתי, ושהוריהם אינם מפקחים עליהם כמו שצריך. מספר הנערים האלה, כך נטען, גבוה למדי: אחד מכל חמישה תלמידים הוא "הייפר-טקסטר", ואחד מכל תשעה משחית שלוש עד ארבע שעות ביום בפייסבוק ושירותים "חברתיים" אחרים. המחוברים התמידיים אינם זוכים, במפתיע, לבונוס המיני שמקבלים חבריהם המסמסים, אבל בהחלט משתמשים יותר בסמים ושאר משני תודעה. אחד מכל 25 קטינים סובל(?) משתי התופעות.

אז אם אתם מזהים את התסמינים, מה עליכם לעשות? לשפר את מצבכם הכלכלי או להחליף מין. הקורבנות הם בדרך כלל נערות, אנשים שמגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, בני מיעוטים, צעירים שהוריהם חסרי השכלה או שיש להם רק הורה אחד. בקיצור, כל אלה שהחיים לא מחייכים אליהם גם ככה, אז צריך לוודא שהם לא ייהנו מהם בטעות.

על וירוסים, קבוצות סתרים, ו-20 מיליון דולר

הפסנתרן רוג'ר דיווידסון הוא, כך אומרים, מוזיקאי מחונן וחשוב. הוא גם קצת טמבל.

בשנת 2004, לקח דיווידסון את המחשב שלו לטכנאי המחשבים ויקראם בדי. הוא חשד שיש וירוס במחשב שלו ושהדופקה תחסל את היצירה המוזיקלית החדשה שלו. כשהטכנאי וחברתו, הלגה אינווארסדוטיר, קלטו שיש להם עסק עם ברנש עשיר שלא כל כך מבין במחשבים, הם חגגו עליו.

לפי החשד, בדי אמר לדיווידסון שלא רק שהמחשב שלו הכיל וירוס, אלא שהווירוס היה כל כך מסוכן, שהוא הדביק גם את המחשבים של המעבדה, ושהוא לא כל כך יודע איך להתמודד איתו. הוא הבטיח למצוא את המקור של הווירוס באמצעות קשרים משפחתיים. כן.

בשלב הזה נכנסה אינווארסדוטיר לתמונה. היא הודיעה לדיווידסון שהיא סוכנת CIA(!), ושהמחשב שלו הותקף על ידי כמרים פולניים(!!) שהם חלק מהארגון הקתולי הידוע לשמצה Opus Dei(!!!). לדבריה, הם אינם מתכוונים להסתפק בחיסולו של המחשב המסכן, אלא רוצים לחסל את דיווידסון עצמו(!!!!), את בני משפחתו, הכלב שלו, השכנים שלו וכל מי שאי פעם החליף איתו מילה, לשרוף את ביתו באותה הזדמנות ולהשתין על קברו(!!!!!!!111).

בנקודה הזאת, כל אדם שפוי היה מסתובב והולך לעבר תחנת המשטרה הקרובה. אבל דיווידסון, שכנראה זקוק בדחיפות להרחבת מוח, שילם להם סכומים גדולים מדי חודש כדי שיפטרו אותו מצרת האופוס דאי. על פי ההערכות, הוציאו ממנו הנוכלים 20 מיליון דולר. ובכך הפכו לאנשים שעשו הכי הרבה כסף מכתיבת שטויות על אופוס דאי מאז דן בראון ו"צופן דה וינצ'י".

בסופו של דבר, קלט דיווידסון שמשהו פה לא מתחבר, המשטרה נכנסה לתמונה, וכו'. עצה לחיים: אם טכנאי המחשבים שלכם מציע, באותה הזדמנות, גם להילחם בקבוצות סתרים מרושעות, חפשו טכנאי אחר.

וכבונוס לקוראי הטור, הנה משהו שדיווידסון קצת יותר טוב בו:

מי מייצר את הגאדג'ט שלך?

כשעובדי פוקסקון, שבונים את הגרוטאות של אפל בשכר רעב, החלו להתאבד מרוב ייאוש מהתנאים האיומים שהם עובדים בהם, לאפל נגרמה מבוכה ניכרת. עד שהיא הוציאה גאדג'טים חדשים וכולם שכחו את מי שהרכיב אותם. לא בטוח שזה יעזור ל-HP, כי המכשירים שלה לא עד כדי כך נוצצים.

ל-HP יש "רגע פוקסקון" משלה באוסטרליה. החברה הבעייתית היא פוקסטק (Foxteq), חברה-אחות של פוקסקון, שמייצרת חלק ניכר ממוצרי HP. האופן שבו היא שומרת על מתח רווחים גבוה הוא פשוט למדי, ובמדינות מסוימות מכונה פשוט "עושק".

מה שפוקסטק עושה הוא להחזיר את העובדים לימים הישנים והרעים שלפני חוקי זכויות העובדים. העובד לא יודע האם הוא בכלל יוכל לעבוד: הוא צריך להמתין ל-SMS מהחברה, שמודיע לו ערב יום העבודה אם יש בו צורך. אם יש, הוא מתבקש להגיע בשש וחצי בבוקר כדי לדעת אם יקבל משמרת קצרה, או יום עבודה מלא. השכר, כמתבקש, הוא שכר רעב. אחד העובדים, שביקש שלושה ימי חופשה לרגל הולדת בתו, אוים בפיטורים. הוא הסתפק ביום אחד.

הממשלה ואיגודי העובדים של אוסטרליה לוקחים את הנושא ברצינות. חברות שמקבלות מוצרי HP שנארזו בידי פוקסטק, ביניהם IBM, הודיעו שבכוונתם לדרוש הסברים מ-HP על הפרשה. HP עצמה הודיעה שהיא פתחה בחקירה. אז אם שאלתם איך קורה שמחירי הגאדג'טים נמוכים כל כך, אז התשובה היא: על ידי התעמרות בעובדים, עשיקתם ובמקרים מסוימים גם סיכון חייהם.

אוסטרליה נגד ונדליזם

 

לוונדאלים, שבט גרמאני, יצא שם רע לא כל כך בצדק. הם בסך הכל עשו מה ששבטים ברבריים נודדים תמיד עשו: בזזו כל מה שלא היה מחובר היטב לקרקע, ואחר כך שרפו את מה שכן. ("זכרו לבזוז לפני שאתם שורפים, אומר ברברי באחד מסרטי מונטי פייטון. כלל לחיים). אילו הם היו יודעים אילו תכונות מיוחסות ליורשים המודרניים שלהם, הם היו מתפלצים. ואחר כך מוציאים גרזן והולכים לשפץ באמצעותו את המראה של השמנדריק הצעיר שפגע במורשת שלהם.

קבוצה של ונדליסטים אימצה מנהג בזוי במיוחד: לפשוט על אתרי זכרון וירטואליים, בעיקר בפייסבוק, לצעירים שמתו טרם זמנם, ולהעלות לשם תמונות והערות שמטרתם לגרום זעזוע לקרובים ולמוקירי זכרם המסכנים של המתים, ולהיחנק מצחוק כשהם רואים את התגובות. שר התקשורת באוסטרליה, סטיבן "צנזורה" קונרוי, וראש הממשלה של מחוז ויקטוריה, דורשים מפייסבוק למצוא את האחראים למעשים האלה. על פי המידע הקיים, רוב השרצים חיים מחוץ לאוסטרליה, ועל כן הם מחוץ להישג ידם של הרשויות שם.

בעקבות התלונות, פייסבוק הסירה חלק ניכר מהמידע הלא רצוי. יצוין שזה הרבה יותר ממה שהיא עושה ביחס לקבוצות הכחשת שואה, למשל, ועדיין זה לא מספיק לאוסטרלים. אילו הם היו שואלים אותי, הייתי מציע פתרון פשוט למדי: לפרסם את שמותיהם, כתובות הדואר האלקטרוני וכל פרטי הקשר של הוונדאלים המודרניים. נראה אם יהיה כל כך מצחיק כשכולם ידעו מי אתה.

קצרצרים

הטור הזה מדבר לעיתים קרובות על שיבקון מתוכנן, התפיסה שלפיה צריך לייצר מכשירים מלכתחילה כך שהם לא ישרדו זמן רב, כי אם הם ישרדו למשתמש לא תהיה סיבה לשדרג אותם. החברה המובילה בתחום, כמובן, היא אפל. אנחנו מכירים את הנזק שעושה התפיסה הזו לכיס שלנו, וכאן יש סרטון שמסביר איזה נזק היא גורמת לסביבה ולעובדים. חלק ניכר ממוצרי האלקטרוניקה שאנחנו רוכשים מכילים כמויות חריגות של חומרים רעילים. מטבע הדברים, כפי שכבר למדו עובדי פוקסקון על בשרם, מי שבאמת סובל מזה הם תושבי העולם השלישי. אבל תראו! מוצר חדש! הוא נוצץ! יש לו משחקים! הוא חייב להיות שלכם! החליפו את הגרוטאה הסלולרית שלכם מדי שנה, או שתיראו מפגרים!

ובנושא דומה: הוושינגטון פוסט רוצה לשכנע את קוראיו לקרוא את העיתון באמצעות אפליקציית האייפד שלו, ועל כן יצא בסרטון משעשע למדי, שבו הוא מציג את הכתב הידוע ביותר שלו – בוב וודוורד, האיש והקרקפת של ניקסון – כטכנופוב שעדיין עובד עם מכונת כתיבה ושכולם מנסים לשכנע אותו שגם הוא יכול להפעיל אייפד. הוא עובר אודיסיאה קצרה בדרך אל חדרו של העורך הראשי, שמסביר לו שזה העתיד ושהוא צריך להסתגל. בדרך רואים עובדי וושינגטון פוסט מאושרים מהגרוטאה. תזכורת: האייפד הוצג לנו באפריל, כלומר שבעה מחודשי החיים שלו כבר מאחוריו. באפריל הקרוב יהיה אייפד חדש, שתפקידו יהיה להראות לנו עד כמה חסרת תוחלת היא הגרסה הישנה. במקום וודוורד, הייתי מחכה עוד כמה חודשים, משיג את גרסה הבאה ומוציא לכולם את העיניים. כמובן, שנה לאחר מכן הוא יקלל את יומו, אבל ככה השיטה עובדת. אולי בכל זאת מכונת כתיבה?

ובמעבר חד, גאדג'ט חדש ונוצץ שנראה שאשכרה שווה להשקיע בו: מטען אוניברסלי של דורסל, שצריך לצאת בקרוב, ותפקידו בחיים הוא להטעין כל גאדג'ט עם חיבור USB שיש לכם. הוא עצמו נטען באופן אלחוטי על איזה גאדג'ט אחר. עכשיו, יש לקוות שהוא מיועד לשרוד יותר משנה.

גוגל הצליחה לכופף את זרועה של החברה האוסטרלית Groggle, וזו תיאלץ לשנות את שמה. גרוגל עוסקת בהשוואת מחירי משקאות אלכוהוליים, ושמה הנוכחי מתייחס, כמובן, למשקה מבוסס הרום גרוג. לאחר מאבק משפטי בן חצי שנה, הסכימה החברה לשנות את שמה ל-Drinkle. בהההההה.

נוסטלגיטק: ה.ג'. וולס, האיש ומלחמת העולמות, היה בעל חזון אמיתי. ב-1943, בזמן שהמחשבים עוד היו בחיתוליהם, הוא חזה תקופה שבה העיתונים יגוועו, ואנשים יקבלו את החדשות העדכניות שלהם על ידי חיוג המילה "חדשות" בטלפון שלהם. לא לגמרי מדויק, אבל לא רע בכלל בהתחשב בזמן ובמקום.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"