דו"ח טכנולוגי: הווירוס הסלולרי שתוקף את סין

זהירות, טרויאני סלולרי מסין

הביטוי המפורסם "טרויאני", שמתאר וירוס שמתחזה לתוכנה תמימה, עושה עוול לתושביה השלווים של עירו הברוכה של הומרוס: הוא מצייר אותם כנוכלים מסוכנים, בעוד שבפועל מדובר בקיצור של "סוס טרויאני", האמצעי שהפעילו נגדם דווקא אויביה המרים, היוונים. ואם כבר במיתולוגיה יוונית עסקינן, כדאי להזכיר שהאל האחראי על הבשורות, הרמס, הוא גם האל האחראי על הובלתם של המתים הטריים אל עולם המתים. מה קורה כשמחברים בשורות לסוס טרויאני? שום דבר טוב.

ואלה החדשות: סוס טרויאני חדש משתולל בסין, והוא הפיל עד כה כמיליון קורבנות. במונחי טרויאנים, זה מרשים, אבל לא מספיק כדי לכתוב עליו מחוץ לסין. העניין הוא שכאן מדובר בטרואיני סלולרי. שמו של הטרויאני הוא AVK.Dumx.A, נראה שהוא מבוסס סימביאן – בדיוק מה שמערכת ההפעלה עמוסת הצרות היתה צריכה – ונראה שהוא יוצר קשר עם שרת מרכזי ומקבל ממנו הוראות.

ואיך AVK.Dumx.A פוגע במשתמש? באמצעות שליחת הודעות SMS יקרות, שעולות בממוצע כ-320,000 אלף דולר ביום בסך הכל. זה אולי לא נראה הרבה, כשמונה דולר ביום לכל סלולרי נגוע, אבל אז אתה נזכר כמה מקבל העובד הסיני הממוצע. החדשות הטובות הן שהטרויאני רעבתן כל כך, ושולח כל כך הרבה הודעות, שהמשתמשים מבחינים בו מהר יחסית. אני לא מקנא בשרצים שיצרו את התועבה הזאת: בכל זאת, הם כנראה חיים בסין, וכשימצאו אותם הם סביר מאד שהם יקבלו כדור אחד בעורף, או יישלחו לכמה מאות שנות מאסר באיזה גולאג.

הצד האפל של המעבר לשימוש במכשירים ניידים הוא שקל לכתוב להם וירוסים, ושרוב האנשים עדיין רגילים לכך שהם צריכים להגן רק על המחשב שלהם, אבל לא על הסלולרי. איזה כיף.

 

האם באמת אפשר להתנתק?

פעם, אם חברה היתה גדולה מדי והיתה נתפסת כמונופול או כאיום על רווחת הציבור ושלומו, היו מפרקים אותה. הדוגמא הידועה ביותר היא זו של Ma Bell, חברת הטלפונים הענקית שפורקה לשורה של חברות קטנות הרבה יותר. נשיא ארצות הברית בראשית המאה ה-20, טדי רוזוולט, זכה לכינוי The Trust Buster, "מפצח המונופולים", בשל פעילותו נגד חברות הקושרות כנגד הציבור. אפילו אדם סמית', שלמיטב ידיעתנו לא בדיוק החזיק בכרטיס חבר במפלגה הקומוניסטית, כתב: "אך לעיתים נדירות נפגשים בני אותו מקצוע, אפילו לצרכי שעשוע והיסח הדעת, מבלי שהשיחה תסתיים בקשר נגד הציבור, או בנסיון כלשהו להעלאת מחירים".

היום, כותב ה"וול סטריט ג'ורנל" – שהוא, כידוע, עיתון הדגל של האנרכיסטים ומתנגדי שלטון התאגידים – כבר בכלל לא בטוח שפירוק כזה אפשרי. החדירה לחיינו של מה שהוא מכנה "המונופוליסטים החדשים", כמו גוגל, אפל, פייסבוק ואמזון, מקשה מאוד על הצרכן להשתחרר מלפיתתן. הרבה יותר קל, הוא מזכיר, להתעלם מענקי מכירות כמו וול מארט מאשר להפסיק להשתמש לשבוע בגוגל ושירותיה, או אפילו בטוויטר. ויתור עליהם הוא ויתור על תחומים שלמים של פעילות חברתית.

כל אחת מהחברות המדוברות שולטת על איזשהו תחום שבו אין לחברות אחרות דריסת רגל ראויה לשמה. גוגל שולטת בחיפוש, פייסבוק בבזבוז הזמן החברתי. אפל שולטת בתחום הבידור הדיגיטלי, ומקפידה להפוך אותו לגן סגור. אמזון חולשת ללא מיצרים על מכירות הספרים הדיגיטליים. פעם, מזכיר ה"ג'ורנל", היו המון חברות חיפוש, לא רק אחת. פעם, נשיאים ושרים, שופטים ותובעים, לא היססו להפעיל את הגרזן של חוק המונופולים כלפי חברות מסוכנות. היום חסר האומץ הציבורי לעשות זאת, גם כלפי חברות כמו פייסבוק, "שיודעות עלינו יותר משיודע עלינו מס ההכנסה".

העצים נושמים לרווחה

מתי פתחתם בפעם האחרונה ספר טלפונים? לא, לא הקובץ הייחודי שלכם, שאליו הכנסתם את כל הטלפונים שאתם צריכים ושאולי תצטרכו. אנחנו מדברים על ספר טלפונים של ממש. אתם יודעים, המשקולת העבה הזו?

לא זוכרים? אתם לא לבד. שלוש מדינות נוספות בארצות הברית – פנסילבניה, פלורידה, וניו יורק, ואומרים שגם וירג'יניה בדרך – הודיעו לאחרונה שאין להן עוד צורך ב"דפים הלבנים", הספרים עם מספרי הטלפונים והכתובות שנהגה ורייזון להוציא עד לאחרונה. בכך עולה ל-15 מספר המדינות בארה"ב שמפסיקות את השימוש בספר, או שהן שוקלות לעשות זאת. בין 2005 ל-2008 צנח השימוש בספרי הטלפונים מ-25% ל-11%. מהו שיעור השימוש בו בסוף 2010? אין תשובה, עדיין, אבל אף אחד לא יופתע אם ספר הטלפונים פופולרי רק קצת יותר מאהוד ברק.

זה קורה בשנה ה-132 לקיומו של ספר הטלפונים, שהתחיל את ימיו כחוברת צנועה בת 20 עמודים באזור ניו המפשייר. היום אנחנו יודעים הרבה על הבזבוז שהספר הזה גורר אחריו: כל הנייר הזה, שכורתים בשבילו עצים; כל הדיו הזה, שמכיל חומרים רעילים; כל הזבל שמצטבר. די, מספיק. מי שרוצה מספר טלפון, יוכל להשיג אותו גם ברשת. אין עוד צורך בכל זה.

משתמשי טוויטר בעד צ'יימברס

דיווחנו בינואר על הטמבל פול צ'יימברס, מאיזה חור באנגליה, שרצה לטוס באירלנד אבל חשש שנמל התעופה באזורו יהיה חסום בגלל סופת שלגים. אי לכך ובהתאם לזאת, צ'יימברס כתב ציוץ שבו איים לפוצץ את נמל התעופה הנ"ל אם אכן יהיה חסום.

זמן קצר לאחר מכן, נפלה עליו הממלכה המנוטרת בכל כובד משקלה. שוטרים פשטו על ביתו, חיפשו חומר נפץ ולא מצאו, אבל לקחו את כל הציוד האלקטרוני שלו חוץ מאקסבוקס. הוא הועמד לדין באשמת איום בטרור ונקנס באלף ליש"ט, ואיבד את מקום עבודתו. ציימברס עשה את הדבר הלא נכון ועירער. מסתבר שלא רק מערכת הבטחון בממלכה המאוחדת הונדסה גנטית כדי להסיר את חוש ההומור שלה, גם מערכת המשפט שם לא ניחנה בהרבה ממנו, והערעור שלו נדחה.

ההחלטה הזו גרמה לסופה של זעם ברחבי טוויטר, שם מחו משתמשים על הפגיעה בחופש הביטוי שלו. קמפיין בשם "אני ספרטקוס", על שם סצינה ידועה מהסרט על המורד ההוא ברומאים, מבקש מהמשתמשים להעלות גם הם את הטקסט של צ'יימברס. המטרה היא להציף את המערכת בתלונות, שלהן היא תצטרך להקדיש הרבה יותר מדי משאבים – או להודות שהם סתם נטפלו לצ'יימברס המסכן. לעולם לא תצעד לבד, פול.

קצרצרים

מעקב: על התרגיל הלא חכם של המגזין Cook's Source, שהעתיק ידיעה שכתבה בלוגרית על מתכוני פאי תפוחים מימי הביניים ועוד העז להודיע לה שהיא בכלל צריכה להגיד תודה שמפרסמים אותה. האתר של Cook's Source הופצץ במיילים זועמים של גולשים, שטרחו להשאיר תגובות שנכנה אותן בנימוס לא סימפטיות. לאחר כשבוע של מצור, המגזין נופף בדגל לבן, פירסם התנצלות, ויתרום סכום לצדקה על פי דרישתה של הבלוגרית, מוניקה גאודיו. ככה צריך.

מעקב 2: דיווחנו כאן על מאבק הנפלים, סליחה, הנפילים, בין מייקל ארינגטון ובין צַ'אנדֵרַאשֵקַר רַאתַהקְרישְנַאן (המדור מנסה עד עכשיו לומר את זה 10 פעמים רצוף), מייסד חברת Fusion Garage, סביב הטאבלט שארינגטון הגה ושאותו כינה בשם קראנצ'פד. לטענת ארינגטון, הרעיון לטאבלט נגנב על ידי רַאתַהקְרישְנַאן ושווק תחת השם ג'וג'ו (JooJoo). ובכן, יש חדשות טובות: הגרוטאה עברה לעולם המאוכלס על ידי מוצרים שלא היו צריכים להיווצר מלכתחילה. פיוז'ן אישרה שאין לה כוונה להמשיך ולייצר את הג'וג'ו, כנראה מתוך הבנה שבעולם שבו מתרוצצים פילים כמו אפל וגוגל, שיכולים להשקיע סכומים אגדיים בפרסום, חרקים כמוה יכולים רק להימעך.

מעקב 3: דיווחנו בשבוע שעבר על ספר פדופילי שנמכר על ידי אמזון ושהצליח לטפס גבוה יחסית ברשימת רבי המכר שלה. אמזון הפסיקה את המכירה כשהעסק הפך לשערורייתי, אבל עכשיו מסתבר שבאתר נמכר ספר פדופילי אחר, Understanding Loved Boys and Boylovers, אף על פי שיש עליו תלונות כבר יותר מעשור. כנראה שבאמזון מאמינים בחופש הדיבור רק כל עוד המחאות אינן רמות מדי.

כבר הסבירו לנו שמשתמשי אייפד הם עשירים סוציופתים שלא אכפת להם מאף אחד אחר, ועכשיו מספרים לנו שמשתמשי האייפון הם אנשים אומללים וחסרי יכולת מיקוד. חוקרים מהרווארד מצאו שמשתמשי אייפון מבלים 46.9% מזמנם במחשבה על משהו שאיננו הדבר שהם עושים באותו הרגע. השיעור הנמוך ביותר של מחשבות נודדות, כמסתבר, מגיע כאשר הם מקיימים יחסי מין, וגם אז מדובר בשיעור מרשים של כמעט 30%. היכולת לחשוב בצורה ממוקדת, טוענים החוקרים, היא אחד מסממני האושר המובהקים. הנטיה לברוח למקום אחר – נו, טוב, מיותר להרחיב את הדיבור.

והנה משהו שלאוהבי אפל כדאי להתרכז בו: עדכון התוכנה האחרון של X Mac OS גרם לבעלי המחשבים שהתקינו את תוכנת ההצפנה PGP לבהות במחשבים היקרים שלהם, שהפכו לבלטות שלא מוכנות להפעיל את עצמן. למרבה המזל, יש פתרון לבעיה הזאת, אבל בהתחשב בכמות התקלות שאנחנו מדווחים עליהן כמעט בכל יום, אולי הגיע הזמן לקבור את האגדה על המחשבים האמינים מאין כמוהם של אפל.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"