דו"ח טכנולוגי: אל תלכו לשום מקום

לא ג'ימייל קילר, אבל... 

פייסבוק הציגה אמש (ב') את שירות התקשורת החדש והמדובר שלה, Messages. השמועות אמרו שזה יהיה ג'ימייל קילר, משהו שימנף את העובדה שלפייסבוק יותר מחצי מיליארד פראיירי... אה, משתמשים, כדי לדפוק את גוגל עוד קצת. ככל הנראה, זה לא בדיוק מה שקרה.  

אם להאמין למארק צוקרברג – חתיכת "אם", אני יודע – דואר אלקטרוני זה לא מה שעומד בראש מעייניה של פייסבוק. על פי המידע שברשותה, חלק ניכר מהמשתמשים הצעירים שלה כבר לא משתמשים במייל: הוא איטי ופורמלי מדי. מדובר בנתון שעולה גם ממחקרים נוספים: הודעות SMS ומסרים מיידיים הם האמצעי המקובל לתקשורת בקרב צעירים.

מה שפייסבוק מנסה לעשות, ככל הנראה, הוא להפוך את עצמה לסוג של פורטל, להציג למשתמש את כל מה שהוא חושב שהוא צריך במקום אחד, בלי שהוא יצטרך לעזוב אי פעם. זה כבר לא רק עדכון והתעדכנות בסטטוסים: עכשיו זו גם תקשורת ישירה, שתאפשר לך לסנן מסרים מאנשים שאתה לא רוצה לקרוא.

שירות התקשורת של פייסבוק יהיה מעין מקבילה של ווייב, הפרויקט שגוגל לא הצליחה להרים: פייסבוק תאפשר אינטגרציה חלקה של מסמכי אופיס בכלי התקשורת שלה. רוצה להראות מסמך לקבוצה של חברים לפני שאתה שולח אותו? זה יהיה אפשרי וקל. כאן המקום לציין, שוב, את שיתוף הפעולה ההדוק של פייסבוק ומיקרוסופט, שבא לאחרונה לכדי ביטוי בשילוב ה"לייקים" בבינג.

אז המטרה היא לא לחסל את ג'ימייל. היא להזיז את כל תחום המייל אחורה, ולהושיב בכיסא הנהג את פייסבוק. בגוגל צריכים להיות מודאגים. ולא רק הם: כל מי שפרטיותו חשובה לו, שזוכר איך מכרסמת פייסבוק בפרטיות פעם אחר פעם, ושיודע שכרסום הפרטיות הוא מודל ההכנסות של פייסבוק, צריך להיות מודאג.

גוגלוויל

אחת השיטות של גוגל להוציא את המקסימום מעובדיה היא פיתויים בשלל תפנוקים. ארוחות טובות במיוחד בבוקר ובערב, כדי שישכימו להגיע ויאחרו ללכת; משרתים אישיים (בוטל לאחרונה); הסעות לעבודה באוטובוס מיוחד; גנון לילדי העובדים (שהתבררו כפיאסקו כלכלי), ועוד ועוד ועוד.

עכשיו עוברים שם לשלב הבא: דיור ושיכון. החברה, שגם כך מחזיקה בשטח נדל"ן עצום – שווה ערך לכ-40 חנויות הום דיפו – מתכוונת לבנות מטה חדש, ולראשונה היא מתכוונת לבנות סביבו גם דיור לעובדיה. "אני לא רוצה לקרוא לזה 'עיירת החברה החדשה'", אמר בכיר בחברת נדל"ן באזור, "אבל זה מה שזה".

גוגל מתעדת לשכור את השטח עד 2048(!), וזה נראה כמו חלק ממאמציה של החברה לשמור על עובדיה מלרעות בשדות זרים. גוגל שילמה לאחרונה, על פי דיווחים, 3.5 מיליון דולר באופציות לעובד בכיר ששקל מעבר לפייסבוק, כלל העובדים קיבלו העלאת שכר של 10% וארבעה עובדים בכירים קיבלו העלאת שכר של 30% ו-20 מיליוני דולר באופציות.

אולי אם כולם יגורו זה עם זה, כשהילדים יכירו את ילדי העובד מהמחלקה הסמוכה, וכולם יליכו לאותו בית קולנוע ויאכלו באותן מסעדות, כשלא יהיה צורך לצאת כלל מהעיירה שבנתה החברה, תגיע גוגל לאחדות דעות... אה, למצב שבו לעובדים יהיה הרבה יותר קשה לצאת. יתר על כן, משתבנה גוגלוויל, יופעל לחץ חברתי לא פשוט בכלל על עובדים שירצו לגור מחוץ לבועה. יהיה מעניין, במובן הסיני של המילה.

ועכשיו לפרט מעניין על החיפוש של גוגל, שאיפשר לה להשיג את הכסף לפרויקט המצמרר הזה.

סוד (לא) שמור

 

גוגל טוענת במשך שנים שתוצאות החיפוש שלה נקבעות על ידי אלגוריתם, ללא מגע יד אדם. אין הטיה, לדבריה. מה שהמנוע מעלה הוא מה שרוב הציבור חושב שמהווה את התשובה הנכונה לחיפוש שלך.

לא נכון, אומר הפרופסור מהרווארד בן אדלמן. תוצאות החיפוש הראשונות של גוגל מובילות את הקורא לעיתים קרובות לאתריה של גוגל, גם כאשר התוצאה ה"נכונה" היא אתר אחר. התוצאות מוטות לטובת גוגל, ומקדמות את האינטרסים שלה - וגוגל היום, בניגוד לכלבלב החביב שהיתה ב-99', היא ענק תקשורת ופרסום עמוס באינטרסים. כאשר היא מקדמת את מה שחשוב לה, היא כמעט תמיד פוגעת באחרים. אדלמן מוכיח זאת באמצעות העובדה הפשוטה שבכל חיפוש פיננסי, התוצאה הראשונה תהיה גוגל פיננסים – שירות זניח יחסית. כלומר, אם מישהו עבד קשה ובנה שירות פיננסי ראוי לשמו, גוגל עדיין תדחק אותו לאחור.

חקירה בנושא נפתחה לאחרונה בטקסס, ושנה קודם לכן באירופה, עקב תלונתה של חברה בשם Foundem, שגוגל מתנכלת לה ופוגעת בדירוג החיפוש שלה משום שבמובנים מסוימים היא מתחרה בה. בשוק שבו יש בעצם רק שחקן גדול אחד, זו התנהלות מונופוליסטית. זה גם לא המקרה הראשון: ב-2009 העלתה גוגל לפתע את תעריפי הפרסום של אתר חיפוש כלים בשם SourceTool ב-10,000%. כתוצאה מכך, האתר התרסק.

והאמת היא שגוגל לא מחביאה בכלל את ההתנהלות הזו. ב-2007 אמרה מאריסה מאייר במפורש שגוגל מקדמת את גוגל פיננסים על חשבון אתרים אחרים. בתגובה לטענותיו של אדלסון, מסרה גוגל שהוא הועסק בעבר כיועץ בשכר על ידי מיקרוסופט.

חמש דקות מכפר סבא

בתא כלא מצחין בקלקיליה חי כיום ואליד חסין, צעיר בשנות העשרים לחייו, ומחכה שהרשויות יחליטו מה לעשות איתו. טוב זה לא יהיה.

שירותי המודיעין של הרשות הפלסטינית עצרו את חסין בסוף חודש אוקטובר. הוא חשוד בכך שהוא-הוא האתאיסט היחיד בקלקיליה שהעז לפתוח את הפה בנושא, ובבלוג שכתב כביכול תחת שם בדוי פירסם דברים הלועגים לדת המוסלמית. ההלכה המוסלמית, אין צורך לומר, לא רואה בעין יפה התנהגות כזו. למעשה, היא דורשת את מותו של הכופר, במיוחד אם גדל כמוסלמי. הוא גם כתב דברים לא יפים על האיסלם ועל מוחמד בפייסבוק. העמודים האלה, בינתיים, נמחקו.

ברשות הפלסטינית, פגיעה בקודשי דת אסורה בחוק (גם בישראל, אבל החוק הזה לא ממש מיושם), ולהוציא בודדים שתומכים בחסין, חלק ניכר מהאוכלוסיה רוצה לראות דם. אביו, מצדו, טוען כי בנו נמצא תחת כישוף מצד אישה טוניסאית שפגש בפייסבוק. יש תירוצים גרועים יותר, אני מניח.

במודיעין הפלסטיני טוענים שחסין בכלל עצור כדי להגן עליו מפני ההמון הזועם, ושהוא ויתר על זכותו לעורך דין. הממ, מזכיר כל מיני טענות דומות מצד כל מיני משטרים לא סימפטיים. ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים, כמעט כולם, שמרו על שתיקה מבישה בנושא. יצוין לזכותה של סוכנות הידיעות הפלסטינית העצמאית מען שהיא זו שפירסמה את הסיפור. הבעיה, במקרה של חסין, היא שהפתרון הנוח ביותר לכולם, חוץ ממנו, הוא שהוא "יתאבד". דברים כאלה כבר קרו.

קצרצרים

אריאנה הפינגטון. העתיקה? | צילום: בלומברג

מבוכה בהפינגטון פוסט: בתסריט שנראה כלקוח ישירות מחייו של מארק צוקרברג, שני יועצים פוליטיים דמוקרטיים הגישו תביעה נגד אריאנה הפינגטון והשותף שלה, קן לרר. הם טעונים שביצירת הפינגטון פוסט, המגה-בלוג המשפיע בארה"ב, הם גנבו את הרעיון של שני היועצים הנ"ל. התובעים מגובים בתזכיר שהם שלחו להפינגטון בנושא דומה מאוד, ולטענתם הפינגטון ולרר נפגשו עמם כדי לדון במזכר, הבטיחו לשתף איתם פעולה וגנבו את כל העסק. מצד שני, מאחר ואין להם חוזה כתוב, הסיכוי שלהם להוציא משהו מהפינגטון נמוך יותר מזה של פול סליה להוציא את פייסבוק ממארק צוקרברג.

במהלך שלושת החודשים האחרונים נפח הספאם מתוך כלל הדואר האלקטרוני ברשת ירד ב-47%. הסיבה לכך היא מבצע משולב של רשויות אכיפת החוק בשורה של מדינות, שעצרו כ-100 חשודים ברחבי העולם בהפעלת בוטנטים מפיצי ספאם. מעצר של ארמני אחד הביא לסגירתם של 143 שרתים המשויכים לבוטנט ברדולאב, שבימיו הטובים שלט על 30 מיליון מחשבים והציף את העולם ב-3.6 מיליארד הודעות ספאם מדי יום. החדשות הרעות הן שיש הרבה מאוד כסף בספאם, כך שסביר שתוך זמן קצר מישהו אחר יאסוף את השברים ויתחיל מחדש.

המשטרה הבריטית בבעיה. שוטרים ברחבי הממלכה המאוחדת מתבקשים על ידי הבוסים שלהם לשלוח הודעות SMS בעת צרה, ולא להשתמש ברדיו. הסיבה: החברה המספקת שירותי רדיו למשטרה, Airwave Solutions, גובה מהבובי'ז שני ליש"ט לשניה(!), על כל שניה שבה המשטרה חורגת ממכסת דקות השידור שנקבעה לה. הודעות טקסט, מצד שני, עולות למשטרה רק ארבע פני ל-1,000 הודעות. אז שימוש ברדיו הפך למשהו שמשתמשים בו רק במקרי חירום חמורים במיוחד. לכו תדעו כמה אזרחים בריטים מצאו את מותם עקב תאוות הבצע של איירווייב סולושנז.

כחלק ממאמציו להפוך למנהיג כת, ג'וליאן אסאנג', המייסד של וויקיליקס, מנסה לשכנע את "טיים" להפוך אותו לאיש השנה של המגזין. זאת בחירה לא רעה, למען האמת: וויקיליקס רשמו שני הישגים גדולים השנה, עם חשיפת המסמכים על עיראק ואפגניסטן, והמועמד המוביל של "טיים" כרגע הוא ראש ממשלת טורקיה ארדואן. אבל התירוץ של וויקיליקס קצת משונה: הם אומרים שאם טיים יבחרו באסאנג', הסיכון שמישהו יתנקש בו ירד. אהם. כפי שמזכיר הרג'יסטר, העובדה שאתה איש השנה של טיים רק מקדמת את סיכויי ההתנקשות בך: לפרטים, ראו אדולף היטלר (שלושה נסיונות, כולם כושלים למרבה הצער), ג'ון קנדי (אחד, וזה הספיק), מרטין לותר קינג (מספר לא ידוע, אבל כנראה יותר מאחד), גנדי (ההודי, לא הטרנספריסט; אחד), אנוואר סאדאת (אחד), רונלד רייגן (אחד, שרד), יוחנן פאולוס השני (כנ"ל), שארל דה גול (לפחות שלושה, שרד), ואחרים. בקצרה, הופעה בשער של הטיים טובה לאגו שלך, אבל לא מועילה בכלל לאריכות ימיך.

מחקר חדש – בודד, בינתיים, כך שיש להתייחס לידיעה בהתאם – מצא שסטודנטים שנעזרים בטוויטר לצורך הכנת העבודות שלהם זוכים לציון גבוה מעט יותר מחבריהם לספסל הלימודים. מעבר לכך, ואולי חשוב יותר, משתמשי הטוויטר גם דיווחו שהם מתחברים הרבה יותר לנושא שעליו כתבו. אם המחקר הזה יאושש, אולי טוויטר יהפוך בעצמו לכלי מחקר.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"