תגובות - רייכמן: "אף אחד לא יכול היה לחזות שערך הנדל"ן יוכפל"

אריק רייכמן אמר ל"מוסף כלכליסט" בתגובה: "המחיר שאייפקס הציעה נחשב למחיר טוב מאוד, ולא היה אז איש שפקפק בכך. שמאים שלנו העריכו את שווי כל הנדל"ן של תנובה ב־1.2 מיליארד שקל, ואף אחד מאיתנו לא ציפה ולא היה יכול לצפות שערך הנדל"ן יכפיל את עצמו. המחיר גם היה מעל ומעבר להערכת השווי שפרופ' יצחק סוארי ביצע בעבורנו, שלפיה שווי תנובה היה 600–700 מיליון דולר כולל הנדל"ן. ההתנגדויות לעסקה לפני שלוש שנים היו בעיקר של מגדלי הבקר, שחששו שהמכירה תפגע באינטרסים של שוק החלב. אפילו הם לא הלינו בזמנו על המחיר.

"בנוגע להערכת השווי של פרופ' סוארי, איני יודע מדוע חברים במועצת תנובה אומרים שלא קיבלו הערכת שווי. אלה שטויות. הם קיבלו את כל המידע וכל התהליך היה שקוף. גם המלצתי לקיבוצים לעשות ביטוח שער כדי שלא יפסידו מירידת הדולר, בניגוד לטענות בכתבה, אבל רבים לא עשו זאת והפסידו מיליונים.

"אגב, חשוב לזכור שהעסקה בין בנק לאומי למאיר שמיר עוד לא הושלמה, והיא כפופה לבדיקת נאותות של לאומי פרטנרס. איש עוד לא שילם את השווי הגבוה שלפיו העסקה אמורה להתבצע, ואין לי היום נתונים להעריך אם השווי הזה מוגזם או לא. מה שאני כן יכול להעריך זה שמרבית עליית השווי היא תוצאה של עליית מחירי הנדל"ן. אם הייתי יודע שהנדל"ן יקפוץ כך ייתכן שלא הייתי מוכר את תנובה במועד שבו מכרתי, ומחכה עוד שנתיים.

"לא כפיתי את המכירה על איש. אני אמנם הובלתי, אבל כל קיבוץ היה בן חורין להחליט אם למכור או לא. אין לי שום חרטה. המתלוננים לא מתעמקים בעניין. הם פשוט זוכרים שמכרו לפי שווי של מיליארד דולר ושומעים שהיום החברה שווה 2 מיליארד דולר, וזה נראה להם הרבה יותר".

זאב (ולוולה) שור, מזכיר התנועה הקיבוצית, מסר בתגובה: "כאשר נכנסנו לעסקה, רבים מהקיבוצים היו במצב כלכלי בעייתי מאוד. העסקה אפשרה שני דברים: לסגור עניינים מול הבנקים ולעגן פנסיה לחברים. היום אנחנו נמצאים במצב שבו רק שמונה קיבוצים צריכים הסדר חובות וכל היתר הרימו ראש, וזה הישג גדול מאוד שהוא תולדה של המכירה.

"אני לא יכול להתייחס לשאלה מה היה קורה אילו. מובן שהיינו שמחים לקבל יותר כסף, אבל אני חושב שבנתונים שהיו לנו בזמנו, המחיר שקיבלנו היה המקסימום שיכולנו לקבל. אריק רייכמן הוא אדם זהיר מאוד וישר, וההחלטות שהתקבלו הן ההחלטות. צריך לקבל את זה".

את תגובתו של פרופ' יצחק סוארי לא ניתן היה להשיג עד לסגירת הגיליון. קרן אייפקס בחרה שלא להגיב.