חידת היגיון

נתניהו חזר מארה"ב עם הצעה שאי אפשר לסרב לה. לא משום שזו הצעה טובה, אלא משום שאי אפשר לסרב לה. הילרי קלינטון הגישה לנתניהו שי מאובמה ארוז בעטיפה של אווירונים בלי פתק החלפה. נתניהו נהג בנימוס ולקח. במוצאי שבת, אחרי ההבדלה, הוא כינס את השביעייה. התגובות היו מעודדות. השרים הגיבו כמו מי שעיכלו בהצלחה צפרדעים. תחושת אי־נוחות אפפה אותם. ביום שלישי מערכת העיכול של בוגי יעלון, בני בגין וסילבן שלום התעוררה והם הצטרפו למכתב המחאה של רבני יש"ע.

מסיבת העיתונאים הבהולה שנתניהו כינס עם שר האוצר ושר השיכון באה להסיט את תשומת הלב מהסכמתו להקפאת הבנייה בשטחים. שר האוצר טען בתוקף שאין קשר. אין לנו דרך לבדוק אם הוא מאמין לדברים שהוא אומר. מה שנראה על פני השטח ועל פניו של אטיאס, שר השיכון, הוא שליפה של צעדים לא סדורים לטיפול במצוקת הדיור. לא צריך סקרים כדי לדעת שהציבור מוטרד מהמחסור החמור בדירות בארץ, לא בשטחים. נתניהו, שקשוב לרחשי הציבור, העריך כי הפשרה בגוש דן תשחרר אוויר מסיר הלחץ של אובמה.

בניגוד לנתניהו, ליאונרדו דיקפריו ובר רפאלי לא מתרשמים מרחשי הציבור. הזוג המלכותי נחת השבוע בארץ בחשאי, ונכון לכתיבת שורות אלה, צלמי הפפראצי זכו לאחר מאמצים עילאיים לצלם את אמו של ליאונרדו מלטפת לקווין קונולי (השחקן שדומה לליאו מ"הפמליה") את הגב. ההנחה היא שאחרי ביקורו הקודם בארץ, כאשר צלמי הפפראצי יצאו מגדרם כדי להיכנס לו אל בית הבליעה, הוא הביא איתו את אמא שתבלבל אותם.

עליי להודות שלא חשתי בחסרונם של הצילומים של השחקן או חברתו. אני מנסה להסביר את עצמי בהיגיון. אחרי הכל היחידים שירוויחו מתמונה של השניים הם הצלמים.

אבל לא תמיד צריך לחפש קשר הגיוני למציאות. מתי הבנתי את זה - אחרי שדיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, הודיע במסיבת עיתונאים מיוחדת שהנסיך וויליאם התארס ויצא בקריאה נרגשת ש"זהו יום נהדר לממלכה שלנו". לא שלנו, של הבריטים, ובכל זאת העובדה שראש ממשלה בשנת 2010 מכנס מסיבת עיתונאים מיוחדת כדי לבשר על אירוסיו של נסיך, שתפקידו הציבורי הוא לנפנף לקהל, מסבירה, עליי להודות, את תפיסת המציאות המשובשת שלי. ואחרי כל זה ביקש קמרון מכלי התקשורת להפגין איפוק כדי לאפשר לזוג הצעיר לתכנן את עתידו המשותף. מיותר לומר שהבקשה נשמעת הגיונית. מזל טוב.