הכי ישיר, מאחורי הגב של אלשיך

השופטת ורדה אלשיך מבית המשפט המחוזי בתל אביב לא התבקשה לאשר ולא אישרה מעולם את הסכם הפשרה שהושג בין חברת הביטוח כלל לסוכנות הביטוח הכי ישיר שקרסה ב־2006, זאת לאחר שעמוד שלם בטיוטת ההסכם אשר התייחס לצורך בקבלת אישור מבית המשפט הושמט מהנוסח הסופי של ההסכם - כך עולה מבדיקת "כלכליסט".

הסכם הפשרה קבע כי כלל תשלם להכי ישיר 7.5–15.5 מיליון שקל, כשהסכום המדויק אמור היה להיקבע על ידי הבורר שמונה לדון בסכסוך בין הצדדים, השופט בדימוס שלום ברנר. ברנר קבע לבסוף שכלל תשלם 11.7 מיליון שקל.

• הכי ישיר: מהקריסה ועד תביעת ההדחה
  

התביעה המקורית שהגישה הכי ישיר נגד כלל עמדה על 206 מיליון שקל, וזאת בטענה שכלל לא העבירה לה תשלומים עבור שיווק פוליסות הביטוח שלה ולמעשה גרמה לקריסתה. בחודשים האחרונים מנהל הבעלים לשעבר של הכי ישיר, שאול פסטרנק, מאבק משפטי להדחתו של המנהל המיוחד שמונה להכי ישיר עם הקריסה, עו"ד רונן מטרי, בטענה שמטרי הפר את חובתו ומעל בתפקידו כשלא קיבל אישור של אלשיך בטרם הסכים לפשרה המהווה בניכוי שכר טרחה 4% בלבד מהסכום שנתבע במקור.

טענה לניגוד עניינים

פסטרנק מתבסס על סעיף 307 לפקודת החברות המחייב בעלי תפקיד לקבל אישור מבית המשפט לפני ביצוע פעולות. לטענתו, מטרי היה מצוי במצב של ניגוד עניינים מאחר שחברת כלל העבירה תיקים גדולים לטיפולו - מטרי הגיש בשמה בשנת 2008 תביעה בהיקף של 4 מיליון שקל, זאת במקביל להיותו חלק מהבוררות בתביעה נגד כלל.

פסטרנק, שהיה מיוצג בעבר על ידי עו"ד יוסי שגב, ומיוצג כיום על ידי עורכי הדין שמוליק קסוטו ודוד יצחק ממשרד קסוטו־נוף, טוען כי הסכמתו של מטרי לפשרה מהווה חריגה חמורה מרף ההתנהגות המצופה מבעלי תפקידים בחברה חדלת פירעון.

אלשיך. "תוקפו של ההסכם מותנה באישור בית המשפט" | צילום: עמית שעל

עיון בטיוטת ההסכם שהוגשה לבית המשפט על ידי פסטרנק מעלה כי הטיוטה כללה עמוד שלם עם הוראות רבות ומפורטות בדבר הצורך בקבלת אישור השופטת. בין היתר נכתב באותו עמוד כי "תוקפו של ההסכם מותנה באישור בית משפט של פירוק", ו"אם ההסכם לא יאושר, הוא יהיה חסר כל תוקף". כאמור, עמוד זה הוסר מהנוסח שנחתם וכך הפשרה נהפכה לסופית ודווחה לבית המשפט רק לאחר מעשה.

מבדיקה שערך "כלכליסט" עולה כי כשבועיים לאחר שהושג הסכם הפשרה, ביוני 2009, דיווח עליו מטרי לבית המשפט. באותו מועד כתב מטרי לבית המשפט כי התנהלו מגעים שבסיומם הוא הסכים לפשרה שהוצעה. בהודעה נכתב כי לדעתם של מטרי ושרון (המנהל המיוחד הנוסף של הכי ישיר), "פסק זה של הבורר ראוי ומיטיב עם החברה ונושיה".

אלא שבתגובה לטענותיו של פסטרנק נגדו, הגיש מטרי לאחרונה נייר עמדה מפורט לאלשיך, ובו הוא משנה את גרסתו שלפיה הסכים מראש לפשרה ומטיל את האחריות לכך שהפשרה לא הוגשה על עורכי הדין יוסי שגב ובעז בן צור. שגב נשכר על ידי מטרי באישור בית המשפט כדי לייצג את הכי ישיר בהליכי הבוררות, ואילו בן צור ייצג את כלל.

על פי טענת מטרי, זמן קצר בטרם הושג ההסכם "באי כוח הצדדים השמיטו את הסעיף המתנה את תוקף ההסכם בקבלת אישור של בית המשפט, לאור דרישת הבורר כי יאפשרו לו לפסוק במחלוקת בין הצדדים במקום, ורצונם של הצדדים לנצל את המומנטום שנוצר".

פסטרנק. פשרה לא ראויה | צילום: צביקה טישלר

לדברי מטרי, שגב ובן צור מחקו את המשפט המתנה את כניסת ההסכם לתוקף בקבלת אישור בית המשפט ו"ההתנהלות דווחה למנהלים המיוחדים רק לאחר שניתן פסק הבורר. במצב זה, נוכח התוצאה המוצלחת שחרגה כלפי מעלה מהציפיות, לא נותר למנהלים המיוחדים אלא לברך על הפשרה".

"פסק הבורר - ראוי"

במענה לטענותיו של פסטרנק נגדו, טען מטרי בתגובה שהגיש כי פסטרנק מנסה להדיח אותו כדי לגרום להעדפת אינטרסים אישיים שלו, והביע תמיהה מדוע פסטרנק הגיש לבית המשפט את בקשתו להדיחו רק תשעה חודשים לאחר מתן פסק הבורר.

מטרי טען עוד כי משרד יוסי שגב אמר לו שפסטרנק נתן את הסכמתו לפשרה בפני הבורר, וכי הסכמה זו היתה לנגד עיניו. "בשעתו העדיף משרד שגב שלא למסור עותק מהמכתב למנהלים המיוחדים כיוון שהיו בו, לטענתו, גם עניינים נוספים של פסטרנק, והמנהלים המיוחדים לא התעקשו על כך נוכח יחסי האמון ששררו ושוררים עד היום עם משרד שגב", טען מטרי.

מטרי כותב כי לאחר שפסטרנק הגיש את הבקשה להדיחו, הוא פנה למשרד שגב וביקש לקבל את העתק אותו מכתב, אך שגב אמר כי עליו לקבל לכך את הסכמתו של פסטרנק, שמצדו הודיע לאחרונה לבית המשפט כי הוא מתנגד לכך. לפיכך מטרי מבקש מאלשיך לחייב את שגב להעביר לו את המכתב.

פסטרנק מגיב לדברים באומרו כי גם אם הסכים לפשרה (שהוא מתכחש לה), אין הדבר מבטל את הצורך באישור השופטת. מטרי טוען עוד כי מרגע שהבורר לא פסק להכי ישיר את הסכום המקסימלי שיכול היה לפסוק, הרי שאין כל משמעות לטענותיו של פסטרנק, שכן ברור כי גם אם הגבול העליון של הפשרה היה גבוה - הבורר לא היה פוסק מעבר לסכום שפסק. מטרי מסר בתגובה: "הנושא כרגע מצוי בדיון אצל השופטת אלשיך, ואנחנו נמתין בסבלנות להחלטה ולא ננהל את הדיון מעל דפי העיתון". בתחילת ינואר 2011 צפוי להתקיים דיון בפני השופטת אלשיך שתכריע האם היא היתה צריכה לתת את אישורה המוקדם להסכם הפשרה, ואם כן - מה משמעות החתימה על הסכם בלא אישורה.