ראיון "כלכליסט" - ניר גלעד: "תמלוגי ים המלח הם כסף שולי"

אפליה, עלבון, בושה, שערורייה. מנכ"ל החברה לישראל ניר גלעד לא חוסך במילים קשות נגד משרד האוצר עקב האפשרות שיינקטו צעדים שיפגעו ברווחי החברה. לגלעד נמאס להתנצל על הרווחים היפים של ספינת הדגל של החברה לישראל, כיל, גם אם רווחים אלה מבוססים על ניצול משאב טבע הולך ואוזל - ים המלח. לשיטתו, להבדיל מהמצב בכל הקשור למשאבי הגז, ישראל קיבלה תמורה הולמת עבור הניצול.

במפגש עם מערכת "כלכליסט" השיב גלעד לטענות שלפיהן התמריץ הכלכלי גלום במשאב, ולכן אין סיבה להמשיך ולהעניק לחברה הקלות, אלא לדרוש תמורה מלאה עבור השימוש במשאב. "גם חקלאי לא יכול לזוז מהאדמה שלו. הוא גם מנצל משאב טבע, שזה האדמה שלו, ולכן אני סבור שאין בטענה הזו ממש", אומר גלעד, ומשווה גם בין הדיון סביב כיל לבין סאגת תמלוגי הגז. "החקלאים קיבלו את משאב המים, שהוא משאב במחסור, והם קיבלו כמות הגדולה באופן דרמטי מחלקם באוכלוסייה. אנחנו משתמשים במשאב טבע וכנגד זה שילמנו. לא קיבלנו ברישיון, לא קיבלנו באישור חיפוש, כמו שותפויות הגז. הממשלה מכרה אותו בכסף מלא".

מבט אל עבר ההיסטוריה של כיל מגלה מחלוקות רבות עם המדינה, אלא שכולן נפתרו בדרכי גישור או בוררות ולא בין כותלי בית המשפט. אנשי החברה לישראל, בניגוד לאנשי שותפויות הגז והנפט, פועלים בשקט ומאחורי הקלעים, ובסוף משיגים את רצונם בניסוח פשרה כלשהי. יש להניח שגם הפעם, הפשרה לפנינו.

"לאוצר נפל האסימון"

בחודשים האחרונים פורסם ב"כלכליסט" כי במסגרת הפרטת כיל ומכירת גרעין השליטה למשפחת אייזנברג ב־1995, ויתרה המדינה על העלאת התמלוגים לכיל. במקום זאת נקבע אז, כי התמלוגים יעמדו על 5% בתמורה לביטול סעיף בחוק הזיכיון שקבע כי המדינה מחויבת להקים תשתיות לשינוי מטעני כיל. את ההפרטה הובילו שר האוצר דאז אברהם בייגה שוחט ושר התמ"ת דאז מיכה חריש, שקבעו כי בשנת 2010 בידיו של משרד האוצר לדרוש את העלאת התמלוגים בגין הפקת אשלג מעל ל־3 מיליון טונות בשנה. על אף האמור, מאז תחילת השנה, לא העלה משרד האוצר דרישה כזו.

לדברי גלעד, "כשכיל הופרטה ונמכר גרעין השליטה, היא כבר היתה מונפקת והיתה התחייבות חוזית בין הממשלה לבין מחזיק המניה. יש נכס של המדינה שנקרא מניות כיל. אם המדינה היתה לוקחת 100% תמלוגים, אז הנכס היה שווה אפס. המדינה קבעה יחס מסוים שממנו נגזר השווי של החברה.

"היו למדינה התחייבויות נוספות כמו הקמת תשתיות לכיל. חיפשו מקבילה והיא היתה ויתור על העלאת התמלוגים. באותו זמן אף אחד לא חזה שנגיע ל־3 מיליון טונות. בסופו של דבר, המדינה עשתה החלטה נכונה. אם הם היו צריכים לשלם עבור הקמת רכבת, זה היה עולה עשרות מונים על תשלום תמלוגים.

"לעניין העלאת התמלוגים, בסוף נפל למשרד האוצר האסימון. בזמנו ב־2009 אמרנו שאנחנו לא מתנגדים להעלאת התמלוגים. ב־2009 הצענו לעשות את הדיון בתמלוגים יותר מוקדם, כדי שלמדינה יהיה מקור למימון ההגנות מעליית מפלס ים המלח. הם החליטו שלא. הם מעולם לא ביקשו להעלות את התמלוגים ושנת 2010 עוד מעט נגמרת".

טיוטת דו"ח ברלב שהזמין משרד האוצר מעלה טענות קשות על העלמת מידע וחישוב חסר של תשלום תמלוגים. מה דעתך?

"אני לא מוטרד מברלב. יש טענה של הסתרה, של מניפולציה בנתונים ורישום כוזב. אלה לא טענות קשות, אלה טענות שערורייתיות. טוענים אותן, אבל הולכים לגישור. זה לא הולך ביחד. רישום כוזב זה האשמה פלילית. אם מישהו חושב ככה, שילך למשטרה. אף אחד לא טוען את זה, למרות שהם מדליפים את זה. עכשיו אנחנו הולכים לבוררות ולא לגישור. אהרון פוגל (יו"ר חברת הביטוח מגדל - ר"ח) היה אמור לשמש כמגשר, אבל בגישור שני הצדדים צריכים אמון במגשר. אבל במדינת ישראל אם אתה מכיר מישהו, כבר פסלת אותו".

"טירוף מערכות"

אבל עניין התמלוגים הוא רק כאב ראש אחד קטן בקשת הצרות של כיל. בשבוע שעבר התכנסה ועדת הכספים של הכנסת לדון בעניין חוק עידוד השקעות הון החדש, ולפיו כיל לא תזכה להטבות המס המפליגות שמהן נהנתה עד כה (ראה אינפו), ולמעשה תשלם מס חברות רגיל. צמרת כיל עלתה לירושלים חמושה ביועצים שעשו עבודתם בשכנוע הח"כים, ובסופו של יום הדיון בחוק הופסק ונדחה בשבוע, וגם הדיון הנוסף נדחה.

גורמים במערכת הפוליטית אמרו ל"כלכליסט" כי הם מאמינים שבסופו של דבר החברה תגיע לפשרה עם האוצר בנוגע לחוק.

"החוק החדש לא מאפשר להזיז לפריפריה אפילו לא סנדלר. להחזיק מפעל בדרום עולה 30%–40% יותר מלהחזיק אותו במרכז הארץ. היתרון של החוק היה לעודד יצוא ותעסוקה בפריפריה. עכשיו משנים את הכללים.

"לקחנו את צמרת החשב הכללי לביקור במפעלים. אז התברר לאוצר שהשכר של מפעיל מנוף במכרה ברותם גבוה מהשכר של בכיר באוצר, בלי פרמיות. איזה טירוף מערכות זה לקחת את הגוף שהוא הכי משפיע ברמת תוצר בנגב ולהחריג אותו?"

אז מה אתה מנסה להגיד, שסימנו אתכם?

"יום אחד מישהו בא והסתכל אחורה, ואז גילה כי למסלול המענקים אמנם הקציבו 400 מיליון שקל, אבל במקביל התנפח לנו בלון של 6 מיליארד שקל במסלול הטבות המס. למסלול ההטבות נכנסו חברות גדולות ומבוססות, כמונו וכמו טבע, שמבחינתן זה היה מסלול אופטימלי. ואז החליטו לעשות ניסיון ולהוציא מהחוק חברות מרוויחות שקיבלו הטבות. כאלה יש אותנו, טבע ודומיה. טבע אמרה בתגובה שהיא יכולה להעתיק פעילות לחו"ל, ולכיל היו צריכים נימוק יותר טוב. ואז באו עם מסר קליט: לכיל אין אלטרנטיבה. ואם אין לך אלטרנטיבה, לא צריך לסבסד אותך. זה מאוד קליט".

הפצצה האמיתית: המלונות

דוח ברלב אמנם הראה כי כיל לכאורה חייבת למדינה תמלוגים בגובה של 115 מיליון דולר, אולם גם גלעד וגם האוצר מסכימים כי מדובר בכסף קטן במונחי מאקרו־כלכלה. הפצצה האמיתית תהיה סוגיית חלוקת נטל המימון בפתרון הקבע למניעת הצפת המלונות בים המלח. באחרונה אפילו צצו שמועות שכיל הציעה להשתתף במימון הגנת מלונות ים המלח בתמורה להארכת זיכיון הכרייה בים המלח, מעבר לשנת 2030.

"העיסוק בחוק עידוד השקעות הון ואפילו העיסוק בתמלוגים שוליים לבעיה המרכזית. מפלס ים המלח עולה ב־20 ס"מ בכל שנה, ובשלב מסוים הוא יציף את בתי המלון. הסכמנו לקחת חלק במימון פתרונות הביניים בלי שהדבר יהווה תקדים לפתרון הקבע, אבל צריך להבין שלא אנחנו יצרנו את הבעיה. הממשלה נתנה היתרי בנייה למלונות סביב בריכת האידוי, אף שידעה שהמפלס עולה בכל שנה, והדבר בא לידי ביטוי בדו"חות מבקר המדינה.

"כבר זה שנתיים דנים בפתרונות. מהרגע שתתקבל החלטה, התכנון ייארך בין חמש לעשר שנים. הזיכיון אומר שב־2030 הממשלה יכולה להחליט שהיא נותנת הסכם הפעלה למישהו אחר, בהנחה שלא זכיתי ולא הפעלתי את זכות הסירוב. אבל אז הממשלה מחויבת להחזיר לי את מה שהשקעתי. אם ניקח חלק בעלות ההגנות מההצפה, אז בסיום התקופה הממשלה תשפה אותי. כל העניין בחלוקת המימון הוא מתי הממשלה תיתן כסף, היום או בסוף הזיכיון".

כל אחד מהפתרונות מקובל עליכם?

"כן, למעט פתרון אחד שלא מקובל עלינו, וזה פתרון הלגונה. אנחנו חושבים שהוא לא ישים ומסוכן טכנולוגית".

כשרכשה משפחת עופר את החברה לישראל מיורשי שאול אייזנברג, היה זה הודות לפוטנציאל האדיר שהיה גלום בכיל ובכריית משאבי ים המלח. כשהופרטה החברה, היא הפיקה מיליון טונות אשלג ושווייה עמד על מיליארד דולר. 15 שנה אחרי, כושר הייצור שלה עומד על 6 מיליון טונות והיא שווה כמעט פי 19–20 מיליארד דולר.

בכיל אמנם מציינים שלא יתנגדו להעלאת התמלוגים, אך באותה נשימה גם מציינים כי עבור כריית האשלג באנגליה ובספרד אין הם משלמים תמלוגים כלל. כך או כך, עם או בלי התנגדות, סוגיית העלאת התמלוגים תידון בבוררות בין הצדדים.

"יש לנו טענות טובות נגד העלאת תמלוגים, מה אנחנו חושבים ואם בכלל להעלות את התמלוגים, למה לייעד את הכספים. אנחנו מציעים פתרון הוליסטי שיהיה בעל ערך כלכלי ואז כל השחקנים יהיו מוכנים להשתתף. הפתרון יכלול יצירת אזור חדש שנקרא בריכה 6, על חופה יקום אזור בתי מלון חדש שיאפשר תעסוקה ותיירות ויצירת שטחים חקלאיים חדשים. אם האוצר ילך לכיוון הזה, אנחנו נהיה מוכנים להשתתף במימון כי הוא מייצר לנו מקורות הכנסה נוספים. אני מניח שבתי המלון, שהיום מגמגמים, גם יהיו מוכנים להשתתף".

ואם המדינה תחליט לבדוק את נושא התמלוגים מאשלג, כפי שעשתה עם ועדת ששינסקי לקידוחי הגז?

"לפי הערכות שלנו, המצב שלנו מצוין. אף אחד לא יכול להגיד שהמדינה רוצה תמורה עבור משהו שלא שולם בגינו. בכיל אין נושא שלא שולם בגינו. גם בדו"ח ברלב מדברים על כסף שולי, זה 115 מיליון דולר לשמונה שנים".

ואם חוק עידוד השקעות הון יעבור במתכונתו החדשה, תעתרו לבג"ץ?

"לא יודע. בהיסטוריה של כיל, היא מעולם לא התעמתה עם הרוגלטור. היא תמיד הגיעה איתו לפשרות ולהבנות, גם כשהוא לא צדק".

מתוך הבנה שתמיד תפסיד לרגולטור?

"מתוך הבנה שאם מייצרים פתרון שאני יודע לחיות איתו והוא לא משנה סדרי בראשית, אז גם אם הוא עולה טיפה יותר, נעדיף אותו. לדוגמה, ב־300 מיליון שקל של פתרונות הביניים שסוכמו עם האוצר, היינו אמורים לשלם 16%, בסוף הסכמנו לשלם 120 מיליון שקל (39.5%). לא שזה לא כאב ולא היו דיונים בדירקטוריון אם אנחנו צריכים, אבל מתוך כוונה להניע תהליך הסכמנו. טענו שאנחנו מכירים את החומר הכי טוב, ובכל זאת הקימו חברה ממשלתית (חל"י, החברה הממשלתית להגנת ים המלח - ר"ח), הסכמנו לתת לה את כל הנתונים בידינו. אסור שלהרוויח במדינת ישראל יהפוך לבושה".

דווקא אתה, כאחד שמכיר היטב את מסדרונות האוצר, יכול להבין שהוא לוטש עיניים לחברות שמנות כמו כיל.

"ממש לא. כאשר אנחנו באוצר ראינו שיש חברות מצליחות, ביקשנו מהן להצליח יותר".

תגובת משרד האוצר

משרד האוצר הגיב אתמול לטענת מנכ"ל החברה לישראל כי החברה אינה מתנגדת להעלאת התמלוגים. מהמשרד נמסר, כי "במסגרת הליך הבוררות מול כיל תועלה הדרישה להעלאת התמלוגים החל מ־2010 בהתאם למותר בחוק הזיכיון".

עוד נמסר ממשרד האוצר, כי "חוק עידוד השקעות הון מבקש לעודד פעילות ייצורית מהסוגים המפורטים בו ולתמרץ חברות המתחרות בשווקים גלובליים. החוק נועד למשוך פעילויות לגביהן קיימת תחרות בין מדינות העולם. בעוד שאת מחצבי ים המלח ניתן לכרות רק בישראל ולא ניתן להעתיקה למקום אחר, הרי שלא קיים רציונל לפיו יש להשתמש בכלים העומדים בידי המדינה (מיסוי מופחת ומענקים), כדי לעודד פעילות שממילא יכולה להתקיים רק בישראל. יש לעשות שימוש מושכל בעלות התקציבית של חוק עידוד ולעודד פעילויות שלגביהן קיימת למדינת ישראל תחרות עם שאר העולם".

בעניין דו"ח ברלב, שגלעד אינו "מוטרד ממנו", נמסר כי "מדו"ח ברלב עולה כי מפעלי ים המלח שילמו תמלוגים בחסר למדינה. המדינה מרחיבה בימים אלה את בדיקתה בנושא. כל הסוגיות הנמצאות במחלוקת בעניין זה, יידונו במסגרת הליך הבוררות בין הצדדים".

המשרד סירב להתייחס לסוגיית מלונות ים המלח.