אפשר לקנא בצרפתים

לנוכח השביתות וההפגנות הגדולות שהתקיימו לאחרונה בצרפת, עקב כוונת ממשלתו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי להעלות את גיל הפרישה המינימלי מגיל 60 לגיל 62 ולצורך פנסיה מלאה מגיל 65 לגיל 67, לא נותר לנו כאן בישראל אלא לקנא במעורבות הציבורית בעניין כה חשוב זה.

העלאת גיל הפרישה היא סוגיה כלל־עולמית הנובעת מהתארכות משמעותית בתוחלת החיים בעולם. מגמה זו מציבה בספק את יכולתן של הממשלות וקרנות הפנסיה להמשיך לשלם קצבאות זיקנה בשיעורים הקיימים כיום. מדינות רבות בעולם מנסות להתמודד בדרכים שונות עם הקושי הכלכלי הטמון בברכה שבהארכת תוחלת החיים. אחד הפתרונות המקובלים הוא העלאת גיל הפרישה. בפתרון זה מושג רווח כפול - בתקופה שבה נדחה גיל הפרישה, לא רק שלא משלמים לאותם אנשים קצבאות זקנה או תשלומי פנסיה, אלא אדרבה, אותם אנשים ממשיכים לעבוד ולהתפרנס, ומשלמים בעצמם למס הכנסה ולקרנות הפנסיה. בכך המדינה וקרנות הפנסיה, לא רק שאינן מוציאות כספים בתקופה זו על אותו ציבור - אלא אפילו מרוויחות בגינו כספים.

סוגיה זו לא פסחה גם על ישראל, שעד שנת 2004 גיל הפרישה בה היה 65 לגברים ו־60 לנשים. במסגרת הטיפול בגירעון האקטוארי שאליו נקלעו קרנות הפנסיה הוותיקות, בינואר 2004 העלתה כנסת ישראל את גיל הפרישה. גיל הפרישה החדש, שנקבע בחוק גיל פרישה, אמנם לא נכנס לתוקף באופן מיידי, אך תקופת המעבר היתה קצרה ביותר.

כך שכיום, כשבע שנים אחרי חקיקת החוק, גיל הפרישה המעודכן לגברים הוא כבר 67. לשם השוואה, באנגליה, תקופת ההתאקלמות להעלאת גיל הפרישה לגיל 66 תסתיים רק בעוד כ־14 שנה, וכעשור מאוחר יותר יעלה גיל הפרישה שם ל־67. עם זאת, הבינה הממשלה הבריטית כי המתנה כה ארוכה להעלאת גיל הפרישה עשויה לעלות לה ביוקר, ולכן היא מנסה לקצר את תקופות המעבר הארוכות. אך לזריזות הישראלית טרם הגיעה. חוק גיל פרישה קבע כי גיל הפרישה לגברים יעלה מגיל 65 לגיל 67. ביחס לנשים, חוק גיל פרישה לא הסתפק בעלייה של שנתיים בלבד, אלא קבע ארבע שנים. כך מצאו עצמן נשות ישראל כזכאיות לפרוש רק בגיל 64.

כדי להשתיק את המחאה ולהמתיק את הגלולה, התחכם המחוקק וקבע שהעלאת גיל הפרישה לנשים מעבר לגיל 62 תיעשה בכפוף להחלטת ועדת הכספים, שתתבסס על המלצות שר האוצר וועדה ציבורית. מה שפחות ידוע הוא שאם לא תינתן החלטה עד סוף שנת 2011, יישאר גיל פרישת נשים - 64. בינתיים, אף שחלפו כשבע שנים ממועד חקיקת החוק, ועדה ציבורית בעניין זה אפילו לא הוקמה. אם הוועדה לא תקום בקרוב, ניתן לשער שגיל הפרישה לנשים לא יתוקן וכל זאת ללא דיון ציבורי. אין ספק שקיימת חשיבות רבה לעריכת דיון ציבורי בעניין, ולא במסגרת שביתות. ראשית צריך להקים את הוועדה, ועדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

הכותב הוא עו"ד ממשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'