חקר ביצועים: גליון הערכה שבועי

ביגר בצל הדנקנר

הקריירה של אברהם ביגר באי.די.בי הסתיימה השבוע אחרי שבע וחצי שנים, דרך שתחילתה מפוארת וסיומה חבוט. האיש שהוביל תוכניות התייעלות אגרסיביות ופיטורים גדולים מצא את עצמו, בגיל 64, הולך הביתה עם עוד 500 עובדים, עם כמה מיליונים בכיס אבל בראש כפוף. ביגר הוא מנהל מעורב, מתוקשר, מתוגמל, כזה שמזוהה מאוד עם ההצלחות של חברות בניהולו וגם עם הכישלונות. בתחילת הדרך שלו במכתשים אגן עוד נדמה היה שהוא עומד להעביר את החברה טרנספורמציה, אבל המציאות - המשבר, התחרות, וגם כמה טעויות בדרך - התגלתה כאכזרית הרבה יותר. קרוב לוודאי שיש עוד גורם: ביגר כונה לא פעם "דוקטור לעסקים חולים". מכתשים היא בהחלט חברה עם שפעת, אבל כשמנהל המחלקה הוא הרופא הבכיר והמאוד מעורב נוחי דנקנר, גם מומחה דומיננטי כמו ביגר נאלץ להידחק החוצה.

נעמה סיקולר

הונג קונג מנפצת את הבועה

הונג קונג | צילום: בלומברג

גם בהונג קונג זה התחיל בעדינות. הציבור אמנם זועק זמן רב על מחירי הנדל"ן הבלתי אפשריים ואפילו יש כבר סרט על רוצחת סדרתית שנוקמת בבוני המגדלים, אבל הרגולטור, כהרגלו, זז לאט וניסה לפוצץ את הבועה בהנחיות רכות, כמעט לא מורגשות. רק השבוע הבינו שם שהנדל"ן הוא בכל זאת לבנים ומלט, וצריך להלום בו בפטיש. אחרי אזהרה של קרן המטבע הבינלאומית החליטה הממשלה להטיל מס גבוה על מוכרי דירות להשקעה ולהקשיח את מתן המשכנתאות. בתוך ימים ספורים השוק קפא, ומספר העסקאות צנח ב־70%. אפשר לקוות שישראל לא תהיה הונג קונג, ושהממשלה תתעורר לפני שמגדלים דמויי גפרורים יחנקו זה את זה, השמים ייעלמו, הכתמים הירוקים יתנדפו וכל ה"ירוקים" ינוחו על משכבם בחשבונות הבנק של יזמי הנדל"ן.

סופי שולמן

מימון בחוץ ובפנים

ביום שישי האחרון התפנו שר האוצר ומנכ"ל משרדו כדי לפגוש את חבוטי מסקנות ועדת ששינסקי. יצחק תשובה וגדעון תדמור באו כנציגי קבוצת דלק. קובי מימון הופיע מטעם ישראמקו. אלא שמימון מקפיד להזכיר לכולם שהוא אינו בעל השליטה בחברה ואינו נושא בה כל משרה רשמית. מימון הוא עכשיו יועץ, לא יותר מזה, ואפילו לא יועץ של ישראמקו, אלא של חברות אחרות בקבוצה. איך כל זה מתיישב עם העובדה שמימון הוא הנציג של קבוצת ישראמקו בדיון מרכזי וחשוב שהנוכחים בו הם בדרג הבכיר ביותר וההשלכות שלו יכולות להיות שוות מיליארדים? מתברר שכאשר כסף גדול מונח על השולחן, מימון פתאום חש צורך עז להיות מעורב יותר.

גולן פרידנפלד

מורן הפיל את התעשייה

דב מורן | צילום: יובל חן

דב מורן הקפיד השבוע להגיד, שוב ושוב, שהוא לוקח אחריות. על הטעויות, על הכישלון של מודו. אבל האחריות הזו אינה מועילה להתמודדות עם הנזק האמיתי שהמיט מורן - אובדן תקווה משמעותי של תעשייה שלמה. זה לא רק סטארט־אפ אחד שקרס. אלו יותר מ־100 מיליון דולר שיכלו לזרום להרבה חברות מדהימות בישראל. כי אם מורן לא הצליח להרים חברה גדולה, מי יצליח? מודו היתה תקווה גדולה לפריצת הדרך לחברות הייטק מקומיות ששקלו הנפקה בתל אביב, כמוצא מהעולם המתייבש של ההשקעות. והכישלון שלה הוא כישלון של תעשייה שלמה להרים חברה גדולה, להיכנס לבורסה, לרכוש שוב את אמון המשקיעים המוסדיים. ולתעשייה הזו ייקח הרבה זמן להתאושש מהמכה.

מאיר אורבך

מלכא כמשל

עמוס מלכא שמח. השאלה היא אם גם לנו יש סיבה למסיבה. האלוף במיל' שהיה ראש אמ"ן הוא המנכ"ל של חברה חשאית ששמה לוג'יק, בבעלותו של ישראלי לשעבר ששמו מתי כוכבי, גם חשאי. הסיפור הזה נחשף לראשונה ביולי ב"מוסף כלכליסט". מלכא וכוכבי מוכרים צעצועים ביטחוניים מתוחכמים של ציתות, מעקב והתרעה למדינות בעולם הערבי, בדרום אמריקה ובאפריקה. בפשטות, הם מוכרים את השכל הביטחוני הישראלי. בשבוע שעבר שלח כוכבי את האלוף הפרטי שלו להסביר לילידים שהכל בסדר, הכל מאושר. אבל היי, גם לבועז הרפז היו אישורים. אולי בכל זאת כדאי לבדוק לעומק מה בדיוק הם מוכרים ולמי בדיוק הם מוכרים. וכמובן, מלכא הוא רק משל. כדאי לברר מי עוד מוכר אותנו למי. הביטחון הזה הוא שלנו לפחות כמו הגז בתמר ובלווייתן.

יואל אסתרון

קופת המדינה היא שוד ושבר

השבוע החולף סיפק הצצה מאלפת לאופן העצוב שבו ישראל מחפשת מקורות תקציביים, ובמקביל דואגת לבזבז את הכסף שיש לה בלי בקרה וללא סדרי עדיפויות ראויים. מצד אחד, המדינה פועלת ללא לאות להגדיל את הכנסותיה מתגליות הגז או מחברות רווחיות דוגמת כיל. מנגד, כפי שנחשף הן באתר התמיכות החדש של החשב הכללי והן בפרשת תעשיית האברכים הנחקרת במשטרה, הקופה הציבורית נשדדת ללא הכרה.1.1 מיליארד שקל זורמים בכל שנה לישיבות וכוללים באין מפריע, והסכום הזה לא כולל את יתר המיליארדים שמוזרמים מדי שנה למגזר החרדי ומעודדים אותו להמשיך להיות בלתי יצרני, בלתי תורם, בלתי קשור. במצב כזה אני לא מאשים את יצחק תשובה או את עידן עופר, שנלחמים על הכסף שלהם. גם אני הייתי רוצה להילחם על שלי.

שאול אמסטרדמסקי

נתניהו מפריט את התפקיד

בנימין נתניהו | צילום: אלכס קולומויסקי

חיוך גדול חייך ראש הממשלה בנימין נתניהו כשהכנסת אישרה השבוע את החוק לקיום משאל עם על נסיגה עתידית מרמת הגולן ומזרח ירושלים. החישוק העצמי המפואר הזה מביא לשיא את מדיניות ההפרטה החדשה של נתניהו: הפרטת האחריות שלו כעומד בראש המדינה. בכלכלה מטפל נגיד בנק ישראל, וכל מה שנתניהו צריך לעשות זה לכנס מעת לעת מסיבת עיתונאים כדי להזכיר שיש בשטח "שר־על לאסטרטגיה כלכלית". בביטחון מטפל אהוד ברק, וכל מה שנתניהו צריך לעשות זה לעצום את העיניים ולתת לבלגן להמשיך להשתולל. והעול הזה, של לנהל משא ומתן מדיני כדי לפתור את הסכסוך הישראלי־ערבי, באמת מעיק. טוב שהעברנו את האחריות לעם. עכשיו אפשר לנוח בשקט בסוף השבוע הקרוב בקיסריה.

תומר זלצר