"העשור האחרון היה אבוד מבחינת התיירות בישראל"

"עם כל המספרים הגדולים על כמות התיירים שהגיעה לישראל בשנים האחרונות, אנחנו נמצאים היום בדיוק איפה שהיינו בשנת 2000. מבחינת התיירות ובתי המלון, זה עשור אבוד", כך אומר עמי פדרמן, סגן יו"ר מועצת המנהלים של רשת מלונות דן ומבעלי החברה בראיון ל"כלכליסט".

פדרמן, המתמודד בימים אלה על נשיאות התאחדות המלונות במערכת בחירות סוערת (ראו מסגרת), משוכנע שאחרי תקופת קיפאון ארוכה של ענף התיירות בישראל, חייב לבוא שינוי: "אם יבוא לכאן מישהו שהיה פה בשנת 2000 ולא ידע מה קרה פה מאז, הוא יגיד 'זה כל מה שעשיתם בעשר שנים?'".

הקרב על נשיאות התאחדות המלונות "הפוליטיקאי" מול בן האצולה מערכת הבחירות לנשיאות התאחדות המלונות מצליחה לשחרר הרבה אמוציות בענף שנחשב למאופק יחסית יסמין גיללכתבה המלאה

"לכל אחד יש אינטרסים"

"הכל התחיל מזה שפנו אליי", מסביר פדרמן כיצד נכנס להתמודדות. "אחד ועוד אחד ועוד אחד, ונסחפתי לדבר הזה. הרבה אנשים גם ייחסו חשיבות לכך שאלי (נשיא ההתאחדות המכהן, אלי גונן - י"ג) אינו מייצג מלון או רשת. גם אם זה אפשרי מבחינת התקנון, זה מחייב את מי שרוצה להיבחר לנשיא לפחות לבקש אמון מוגבר. מפריע לי שנראה למישהו כאילו הנשיאות היא זכות מוקנית".

פדרמן, המגיע ממשפחה מבוססת הנחשבת לאצולת המלונאות בישראל (מחזיקה בכ־87% מרשת דן), מביע זעם על הטענה שלפיה כאשר ייבחר יפעל לקידום האינטרסים של רשת דן: "טענה כזאת אפשר להעלות כלפי כל אחד", הוא אומר מיד, "אף אחד לא חף משיקולים. אני חושב שצריך להסתכל יותר על האופי ועל הטבע של האדם. לי יש היסטוריה ארוכה של אי־הליכה בתלם, כולל התלם של החברה שלי. אני אעשה מה שנכון לתפקיד ולציבור שאני מייצג, גם אם זה בניגוד לאינטרס של החברה שלי".

לדברי פדרמן, "מה שהשפיע על ענף המלונאות הכי הרבה בשנים האחרונות היה המצב הביטחוני. האינתיפאדה והמלחמה יצרו טראומות חזקות והביאו את הענף למצב שהוא לא נמצא איפה שהוא אמור היה להיות. הסיכונים רציניים, שכן ההשקעה במלון היא גדולה, זה לא מפעל שניתן להעתיק".

אבל המצב הביטחוני הוא המציאות הישראלית. זה אומר שלא יהיו השקעות משמעותיות במלונות?

"מי שבפנים מכיר את זה טוב יותר, ומייחס לזה פחות חשיבות. אבל יש גורמים חיצוניים שמשווים את המצב שלנו למקומות אחרים ואומרים: 'למה ישראל אם אפשר להשקיע במקום אחר עם רמת ביטחון יותר גבוהה?'. מתי זה מתחיל להשתנות? כשיש כמה שנים רצופות של שקט, זה הבסיס החשוב ביותר לשגשוג בתיירות. היום רואים יותר התחלות של יוזמות והשקעות מאשר לפני שלוש שנים, כי יש לנו שקט יחסי. חוץ מזה, גם העולם התרגל שאין מקום בטוח. מהומות בתאילנד, מחלות מתפרצות, אנחנו כבר פחות יוצאי דופן בתחום הזה".

פדרמן לא מתייחס לשאלה האם חסרים חדרים בבתי המלון בישראל ("משרד התיירות צריך להכריע על סמך תכנון מקיף"), אבל יש לו הרבה מה לומר על תפוסת חדרי המלון בישראל: "מספר הלינות בבתי המלון לא גדל בין השנים 2000 ל־2010. אי אפשר לסמוך על חודש אחד טוב ולשכוח את כל מה שהיה. בספטמבר הסתובבתי במלונות וכולם בכו שבסוכות לראשונה ריק. באוגוסט לא היה מלא וגם ביולי לא היה מלא, כך שלא צריך להיבהל מספטמבר, ולא להיתפס לאופוריה בגלל אוקטובר. הלוואי שמגמת העלייה בלינות תימשך, אבל התכנון הלאומי צריך להיות ארוך טווח, להביא בחשבון מגוון קריטריונים, ולא ליצור פאניקה מפני שחודש אחד אנשים לא השיגו חדרים".

למה המדינה צריכה לסייע למלונות? הם הרי גוף עסקי כמו כל גוף אחר.

"המדינה לא צריכה, כדאי לה. הערך המוסף במונחי מטבע זר שהתיירות מביאה הוא הגבוה ביותר מבין כלל התעשיות. זה גם נותן פרנסה להרבה מאוד אנשים. זה לא יהלום שקונים ב־900 אלף דולר, מוכרים במיליון, אדם אחד הרוויח וההשלכות במשק מצומצמות. פה משלמים משכורות לאלפי אנשים. שווה למדינה לתמרץ את מי שמוכן לבנות או לשפץ בתי מלון".

נשיא התאחדות המלונות אלי גונן | צילום: עמית שאבי

לדברי פדרמן, "המטרה שלנו צריכה להיות להפוך את כל המקומות בארץ לטובים, מעניינים ומושכים, כדי שתייר שיגיע לכאן יגיד: 'לא מספיק לי לישון שלושה לילות, אני אשאר עוד לילה'. אם יש 10 מיליון לינות בשנה וכ־2 מיליון תיירים, אז כל תייר שוהה כאן בממוצע חמישה לילות. אם נצליח להעלות את השהות לשישה לילות, הגדלנו את מספר הלינות ב־20%. ואז התשובה שלי לשאלה האם צריך עוד חדרי מלון תהיה 'מהר מאוד'. זה כל מה שאנחנו צריכים: עוד לילה".

גל של יזמים ישראלים בונים מלונות בחו"ל. אתה מבין אותם?

"יזם זה אופי, זה מקצוע. זה לא שהיזם קם בבוקר ואומר 'טוב, אין לי מה לעשות, אתחיל לכתוב בעיתון'. יזם מחפש איפה יוכל לעשות משהו וזה במקומות שבהם יש ביקוש, איפה שקל לעשות. בארץ קשה מאוד לעשות".

אחד הדברים שהכי מרגיזים את פדרמן הוא הביורוקרטיה: "בתל אביב, גם אם יש תב"ע ואין התנגדויות אי אפשר להוציא היתר בנייה לבית פשוט או לתוספת קומה בפחות משלוש שנים.

"דיברתי עם אחד מידידיי שרוצה לבנות מלון על הטיילת ושאלתי אותו: 'איך מתקדם ההיתר?'. אז הוא אומר לי: 'לפקידה כואב הגב'. הנה יש לי אימייל מהארכיטקטית שלי: 'הבוקר היינו במינהל הנדסה. שוטה לא היה, יבגניה בחופש, צביקה פרש והפרויקטים שלו עברו לפרידה. לפעמים מלון של 400 חדרים תלוי בדברים האלה. כשזה כבר יתקדם, הפקידה תגיד: 'רק רגע, צביקה שכח לבקש משהו, עכשיו תתחילו מחדש'".

"הכללים פה לא ברורים"

"לא ברור כאן מה מותר ומה אסור", אומר פדרמן. "תל אביב נבנתית שכבה על שכבה, וכל כמה שנים יוצאת תב"ע שמוסיפה, מורידה, מתקנת. לא באה תב"ע שאומרת - אוקיי, כל מה שהיה עד עכשיו בטל. הרבה פעמים יש סתירות, ואז נוצר ויכוח, מה גובר על מה: התב"ע הישנה או התב"ע החדשה. בתוך העיר יש פוטנציאל לאלפי דירות: בתוספת קומה, בהריסה של בתים ישנים ובנייה של בתים חדשים. אילו הכל היה יותר פשוט, היתה פה פריחה בלתי רגילה".

בחו"ל אין דברים כאלה?

"יש ויש. בטורונטו למשל את באה עם תוכנית לפרויקט בגודל של עזריאלי, יושבת עם מהנדס העיר שעה־שעתיים, ובסוף אם הכל בסדר, אומרים לך 'לכי לעבודה'. פה הכללים לא ברורים. לא רק ליזמים, אלא גם לעירייה שבה יכולים להתווכח שנים מה מותר ומה אסור".