יום אחד, בני, שום דבר מזה לא יהיה שלך

1. טיול שבת ירושלמי

ביום שבת יצאתי עם משפחתי לטיול ברחובות ירושלים. די מהר נשאו אותנו הרגליים אל הרחובות הקטנים של קטמון הישנה בואכה המושבה הגרמנית. תרנו את הסמטאות, מביטים פעורי פה בבתים העתיקים והעצומים. חלקם היו מכוסים קיסוס מהמסד עד הטפחות, ואחרים הציגו עמודי שיש מפוארים וגזוזטרות אבן מרהיבות. אין בתים כאלה בשום מקום אחר בישראל.

חלק מהבתים האלה הם בתים ערביים שננטשו במלחמת העצמאות. דייריהם החדשים, לפחות חלק מהם, זיהו את הפוטנציאל הנדל"ני של השכונה. ואכן - כל בית כזה שווה היום הון תועפות. הילד שלי, בן 9 חודשים, ישב על גבי במנשא. "יום אחד, בני", אמרתי לו, "שום דבר מזה לא יהיה שלך".

גלריית כלכליסט: כך גרים ראשי הממשלה (4 תמונות)

2. לא בחרנו להתפנק

יהיו ודאי מי שיקומו ויפטירו: "מפונקים! זה דור ה'מגיע לי'! רוצים לגור ברחביה או במרכז תל אביב? תשלמו את המחירים הגבוהים! תפסיקו להתבכיין ותגורו בדירת 3 חדרים ביבנה כמו שאנחנו עשינו! בכל העולם גרים הרחק ממקום העבודה ונוסעים כמה שעות, ורק בישראל כולם מפונקים!".

דברים דומים, אם כי בשפה מנומסת ומכובסת בהרבה, השמיע איש אגף התקציבים במשרד האוצר שרון גמבשו, בפאנל שערך "כלכליסט" לפני כשבוע. "ההיסטריה הציבורית", אמר גמבשו כנשאל על הגורמים לעליית מחירי הדיור בישראל בשנים האחרונות, "ודאי לא עזרה". לרגע חשבתי שלא שמעתי טוב. "למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה אומר היסטריה", שאלתי אותו, "לעובדה שאשתי ואני מעוניינים בדירת 4 חדרים אבל לא מסוגלים למצוא אחת שנוכל לקנות עם ההון העצמי המוגבל שיש לנו?".

וזו בדיוק הנקודה. לכל מי שחושב שמדובר בפינוק בניסיון לחיות מעל הפופיק, שינסה לחשוב על התנאים שדוחפים את הזוגות הצעירים לחפש לעצמם דירות 4 חדרים באזור המרכז. ראשית, זוג צעיר ממוצע שמעוניין לקנות דירה, במיוחד אם כבר הביא לעולם את הילד הראשון, לא יחפש לקנות דירת 3 חדרים. הקבלנים ממעטים מאד לבנות היום דירות כאלה. לפי הלמ"ס, רק 8% מהדירות שנבנו בחמש השנים האחרונות היו בנות 3 חדרים. הדירות שיש בנמצא בסדר גודל זה הן בהכרח דירות ישנות שלעתים מחייבות שיפוץ, וכשהמחירים כל כך גבוהים, משקלו של פער המחיר בין 3 חדרים ל־4 חדרים במחיר הכולל של הדירה נהפך לקטן יותר, מה שהופך את רכישת הדירה הגדולה יותר לכדאית יותר.

בנוסף יש את עניין המשכנתה. כשמחירי הדירות גבוהים כל כך, אפילו הון עצמי של 300 אלף שקל שנחסך בעמל רב אחרי 5–10 שנים של מגורים בבית ההורים, לא יעזור הרבה לרכישת דירת 4 חדרים ממוצעת בפתח תקווה במחיר של מיליון וחצי שקל. ללא עזרה מההורים והשתעבדות טוטאלית לבנק, אין כל סיכוי למצוא קורת גג. זה לא עניין של פינוק, זה פשוט מלכוד מובנה.

בהיעדר בנייה ממוסדת לשכירות ארוכת טווח, ל־10–20 שנה; בהיעדר פתרונות תחבורה או תעסוקה שהופכים את הפריפריה לאטרקטיבית לזוגות צעירים; האפשרות היחידה היתה, עודנה ותהיה - לרכוש דירת 4 חדרים איפשהו בין גדרה לחדרה. וכשהמחירים בגדרה יקרים כל כך, מה הפלא שאנשים כבר מעדיפים לחפש בתל אביב?

3. מתחילים לזוז בקיסריה

ואפילו אם באוצר לא היו חושבים שמדובר בהיסטריה אלא בחבית תבערה שעלולה להיהפך לתסיסה חברתית; אפילו אם במשרד השיכון היו מודים שמדיניות הפשרת הקרקעות המסיבית לא תוריד את המחירים בטווח הקצר; אפילו אם בבנק ישראל היו מוכנים לשלב ידיים עם משרדי הממשלה כדי לטפל בבעיה יחדיו; אפילו אז, ספק אם לראש הממשלה היה נופל האסימון.

הביטו בראשי הממשלה שלנו. זה לפחות עשור שראשי הממשלה בישראל אינם משקפים בהווייתם, במי שהם, את העם היושב בציון, את מעמד הביניים. בפן הנדל"ני, הבעיה חריפה עוד יותר. שימו לב בין מה היינו צריכים לבחור: ראש ממשלה שמתגורר באחד המגדלים היקרים במדינה ומעוניין למכור את דירתו ב־40 מיליון שקל; ראש ממשלה שהתגורר בחווה אדירת ממדים; ראש ממשלה שעשה כל כך הרבה עסקאות נדל"ן, שאחת מהן כמעט נהפכה לכתב אישום; וראש ממשלה שהוא אימפריית נדל"ן של ממש - מהווילה בקיסריה דרך הבית ברחוב עזה, ועד המעון הרשמי של ראש הממשלה. כשאלה האנשים שמובילים את ישראל, אין פלא שבעיית הדיור של הצעירים היא מבחינתם רק שמועה.

חודש חלף מאז שהצענו ב"כלכליסט" להציב את נושא הדיור במרכז סדר היום הכלכלי. בינתיים, נדמה שמשהו מתחיל לזוז. אפילו לבנימין נתניהו נפל האסימון, גם אם האינטרס המהותי יותר היה להסיט את דעת הקהל מהדשדוש המדיני. במסיבת עיתונאים בהולה הוא הכריז על צעדים להקלת בעיית הנדל"ן. צעדים חלקיים, מודים כולם, אבל גם זה משהו. והנה, בפרסומים האחרונים של האוצר רואים ניצנים של רוויה בשוק, ואולי אפילו של ירידות מחירים.

נדגיש: אנחנו לא רוצים שהשוק יתמוטט, אנחנו לא רוצים שהמחירים יקרסו, שאנשים יישארו חסרי כל ושהבנקים יתמוטטו. אנחנו רוצים רק היגיון בשוק הדיור, שהמחירים יישארו סבירים. וכל עוד הם לא, שהממשלה תואיל נא להתערב ולייצר פתרונות עבור הזוגות הצעירים, אלה שעבורם עליות המחירים גרמו לרצון הבסיסי לקנות דירה בישראל להיהפך למעין מחשבות פריצות, לפינוק מזעזע שהס מלהזכירו בגלוי.

לפניות והערות dira@calcalist.co.il