לקחת את הכסף ולברוח: הנפילה של אתר החדשות החברתי Digg

קווין רוז, המייסד בן ה-20 ומשהו של Digg, הופיע לפני ארבע שנים על שער המגזין "ביזנסוויק" תחת הכותרת: "איך הילד הזה עשה 60 מיליון דולר ב־18 חודשים". Digg לא היתה בדיוק המצאת המאה. זהו רק אתר שבו אנשים יכולים להצביע עבור כתבות שהם אהבו. ורוז בעצם לא הרוויח 60 מיליון דולר. מדובר היה רק בשווי המניות שלו בהתבסס על הערכות אופטימיות מאוד של שווי החברה. "מקורות יודעי דבר אומרים ש־Digg שווה 200 מיליון דולר", נכתב אז ב"ביזנסוויק".

הבעיה עם אותם "יודעי דבר" היא שעמק הסיליקון מלא בהם - ורובם, בעצם, לא יודעים כל כך הרבה. Digg התמודדה עם בעיות במשך כמה שנים, צברה תנופה, וכעת היא מתרסקת. לפני שנה משך האתר 18 מיליון מבקרים שונים בארצות הברית. בחודש שעבר צנח המספר ל־5.3 מיליון לפי קומסקור. ב־Digg טוענים כי הנתונים גבוהים יותר מהדיווח של קומסקור, אך מודים שהתעבורה פחתה.

הירידה של דיג בארה"ב ובריטניה (PDF)

פחות כמו אפל, יותר כמו תוכנית טלוויזיה

קווין רוז על שער BusinessWeek

 

רוז מעולם לא קיבל את 60 מיליון הדולר שלו, ונראה שהוא כבר לא יקבל אותם. Digg תכניס השנה כ־15 מיליון דולר והיא עדיין פועלת בהפסד, כך מעריך מייקל ארינגטון, מייסד טק־קראנץ', הבלוג הנחשב שעוקב אחר חברות סטארט־אפ בעמק הסיליקון. המממנים של Digg כנראה יסכימו למכור עכשיו את החברה תמורת "20 עד 30 מיליון דולר" בלבד, אומר ארינגטון. זהו סכום שיאכזב את כולם: המשקיעים הזרימו 40 מיליון דולר לחברה מאז שהוקמה ב־2004, ולפי השמועות, לרוז ולמממנים שלו היו בעבר הזדמנויות למכור את החברה תמורת 130 מיליון דולר.

הקריסה של Digg הפכה לתמרור אזהרה לחברות ווב 2.0 בעמק הסיליקון, כולל סופרסטאריות כמו פייסבוק וטוויטר. הבעיה הבסיסית היא שלחברות הניו־מדיה אין בעצם לקוחות: המודל שלהן מתבסס כולו על קהל. הקמת חברה כמו Digg דומה פחות להקמת חברת הייטק מסורתית (נגיד, אפל או HP) ומזכירה יותר השקת תוכנית טלוויזיה. ואולי, כמו תוכניות טלוויזיה, החברות האלה הן בנות־חלוף מטבען. אנשים מתקהלים לפרק זמן מסוים ואז משתעממים וממשיכים הלאה.

אולי אין בזה שום דבר רע, בעיקר כי השקת חברות כאלה אינה יקרה, וחלקן מרוויחות הרבה מאוד כסף לפני שהן דועכות. למייספייס, הרשת החברתית, היתה ירידה של 36% בתעבורה בשלוש השנים האחרונות, אך היא עדיין מכניסה קרוב ל־400 מיליון דולר מדי שנה, לפי חברת מחקרי הווב eMarketer.

Digg יצרה בעצמה לפחות את הבעיות שלה. באוגוסט השיק האתר עיצוב חדש שהמשתמשים שנאו, והתגובות אליו היו כה שליליות, שבמשך זמן מה הכתבות הפופולריות ביותר ב־Digg עסקו בהידרדרות של האתר. רוז והמנכ"ל החדש של החברה מאט וויליאמס, שהצטרף בספטמבר, החלו במאבק להחזרת פיצ'רים שהוסרו, כמו "כפתור קבורה" שאפשר למשתמשים להוריד את הדירוג של כתבות שלא אהבו. המייסדים הודו שהם עשו טעויות רבות. "אכזבנו מאוד את קהילת המשתמשים שלנו, ואנחנו מצטערים מאוד", אומר וויליאמס. "המשתמשים שלנו נלהבים, ואני יודע שאנחנו יכולים להחזיר את Digg למקום שהם יאהבו".

ואז הגיע טוויטר

 

אבל התעבורה של Digg החלה לרדת לפני השקת העיצוב הגרוע בגלל בעיה קשה בהרבה: טוויטר. שירות המקירו-בלוגינג אמנם נוצר כאמצעי לכתיבת פוסטים באורך 140 תווים, אבל הפך לאמצעי להעברת לינקים לכתבות מעניינות. וויליאמס מתעקש שטוויטר ו־Digg ממלאות פונקציות שונות לחלוטין, והוא צודק. הן שונות, אבל זו הדרך שבה נוצרת התפלגות בתחום. לעתים נדירות מדובר בתחרות ישירה, עד שמשהו מגיח במפתיע ומספק דרך חדשה לגמרי לעשות דברים. היו שיבוטים רבים של Digg, אבל אף אחד מהם לא פגע באתר יותר מדי.

איש לא יכול היה לחזות שטוויטר יתפוס את המקום של Digg - אפילו לא היוצרים של טוויטר. ואם אפשר לסמוך על ההיסטוריה, משהו בלתי צפוי אחר יתפוס את המקום של טוויטר. לכן אמר מארק צוקרברג מפייסבוק בכנס לפני כמה חודשים, כי "המתחרה הגדול ביותר שלנו הוא מישהו שעדיין לא שמענו עליו".

האם מישהו יכול להקים עסק יציב ברשת, שבה קל להקים חברות חדשות ושההישרדות בה תלויה בגחמות המשתמשים ההפכפכים? הלקח החשוב מהסיפור של Digg הוא פשוט: אם מישהו מציע לכם סכום כסף מגוחך תמורת חברה שלא היה קשה כל כך להקים, אל תחשבו פעמיים. תיקחו את הכסף ותברחו.