דו"ח טכנולוגי: לגלות בגוגל שאתה רוצח

חף מפשע? לא באינטרנט

 

אחד התענוגות שמספקת לנו גוגל הוא החטא הקטן שבגיגול עצמי: לזרוק את השם שלך לתיבת החיפוש ולראות מה יצא ומי שם אליך לב לאחרונה. אבל כשהסטודנט זכארי גרסיה חיפש את שמו לאחרונה, "עונג" הוא התואר האחרון שאפשר להצמיד למה שקרה.

לזוועתו, תוצאת החיפוש המובילה היתה לרצח שבוצע לאחרונה, והתמונה שלו התנוססה כזו של הרוצח המבוקש. גרסיה ההמום התקשר הביתה, ואמר לאמו שהוא חושש לאבד את מקומו באוניברסיטה ואת שני מקומות העבודה שלו, "או אף גרוע מכך".

גרסיה לא רוצח. הוא אפילו לא חשוד ברצח. המשטרה לא חושדת בו בדבר, למעשה. מה שקרה הוא פאשלה מסיבית של כלי התקשורת בטקסס: הם חיפשו תמונה של זכארי גרסיה אחר, כזה שכותב את שמו הפרטי ב-e ולא ב-a. במקום זה הם מצאו את התמונה של גרסיה האחר, הסטודנט התמים והעובד הישר, והציגו אותה כתמונת הרוצח.

כעת עובד גרסיה, יחד עם אמו, על הסרת התמונה שלו מאתרי כלי התקשורת השונים ומהרשת בכלל. הסיכוי שהוא יצליח לעשות את זה ולטשטש את הקישור השקרי בינו ובין רצח הוא נמוך עד כדי דכאון, מה שמזכיר לנו עד כמה קל היום להשמיד את שמם הטוב של אנשים.

מצטער, אדוני, כרטיס האשראי שלך לא מכיר אותך

פאשלה ענקית של כלי תקשורת היא לא הדרך היחידה שבה אדם יכול לגלות שזהותו נלקחה ממנו, במובנים כאלה ואחרים. אחת הבעיות הגדולות של העידן הדיגיטלי היא הקלות שבגניבת מידע, והבעיה המציקה של גניבת זהות. חברת האשראי ויזה החליטה לנסות להלחם בבעיה האחרונה באמצעי חדשני: הצלבה בין כרטיס האשראי ובין הסלולר של הלקוח.

ויזה אירופה החלה בפרויקט יחד עם חברה בשם ValidSoft כדי לפתח אמצעי שיברר אם הטלפון הסלולרי שלך נמצא בקרבה לכרטיס האשראי שלך. אם כן, אז סימן שהכל כנראה בסדר ולא תהיה שום בעיה. אם, מצד שני, אם הסלולר מעלה צחנה בביתך שבמושב, אבל כרטיס האשראי מנסה לרכוש אחוזה בנמיביה, מישהו בוויזה יקבל התרעה על כך שיכול להיות שמדובר בהונאה. בוויזה טוענים שהשטיק החדש יחסוך בטרדות ובהוצאות ללקוחות. בתנאי, כמובן, שהם יקפידו לשאת איתם את תעודת הזהות האמיתית שלהם, זו הסלולרית, לכל מקום שאליו יילכו.

חברת המחקר גרטנר מעריכה שעד 2015, כ-15% מהעסקאות באשראי יאושרו על ידי בדיקת מיקום הסלולר. לגוגל, כזכור, יש תוכניות משלה – והיא מתכוונת להפוך את הסלולרי לכרטיס אשראי. מצד שני, הנסיונות הקודמים של גוגל בתחום הסלולר היו, איך לומר בעדינות, הצלחה צנועה מאוד.

 

לתפוס את ג'וליאן

זמנים לא קלים עוברים על ג'וליאן אסאנג', המנהיג של ויקיליקס. הדלפת המסמכים הדיפלומטיים של ארצות הברית עדיין נמשכת, ו-וויקיליקס מטפטף מדי יום עוד כמה מסמכים שמעלים להרבה מאוד אנשים חשובים את הסעיף. וזה אפילו לא כולל את חידוש התקפת ההאקרים על וויקיליקס אמש.

ממשלת אוסטרליה, מולדתו של אסאנג', הודיעה על הקמת כוח משימה מיוחד, שיורכב מפקידים, חיילים(!) ומרגלים(!!) כדי לבדוק אם הדלפת המסמכים של ויקיליקס עוברת על החוק האוסטרלי כך שאפשר יהיה להגיש כתב אישום נגד אסאנג'. בקיצור, כמו שאומר השיר, לעולם לא תוכל לחזור הביתה. עד כמה עומד הנושא בראש סדר היום של ממשלת אוסטרליה? מספיק כדי שכוח המשימה יזכה לפיקוח הדוק של משרד ראש הממשלה, ויורכב מבכירים משלושת ארגוני הביון שם. נראה שמישהו בוושינגטון הפעיל לחץ כבד במיוחד על קנברה. כנראה שנצטרך לחכות להדלפה של מסמכי הממשלה האוסטרלית ב-2014 כדי לדעת מה קרה שם בדיוק.

ואם זה לא היה מספיק, אז גם האינטרפול נכנס לתמונה, נענה לבקשתה של שוודיה  הוציא צו מעצר בינלאומי כנגד אסאנג'. באופן משונה, באינטרפול טענו שאין תמונה של אסאנג'. אז הנה, לטובת האינטרפול, מצורפת כאן תמונה.

ואחרי שצחקנו, זה כבר לא מצחיק. אסאנג' הופך עכשיו לנמלט על נפשו. הדבר היחיד שמשחק לטובתו הוא שבניגוד לממשל הקודם, לזה הנוכחי כנראה יהיו מעצורים לפני שישלח מתנקשים בעקבותיו – אם כי שרה פיילין, כוכבת הריאליטי עם הפה הגדול והמוח הקטן, כבר קראה לרדוף אותו כמו שרודפים את מנהיגי אל קעידה.

מצד שני, למרות שמשרד המשפטים האמריקאי כבר הודיע שהוא יחקור את הנושא בכל הרצינות, בכלל לא בטוח שאסאנג' עבר על חוק אמריקאי כלשהו. אפילו על פי חוק הריגול הדראקוני של 1917, הממשלה תצטרך להוכיח שאסאנג' שידל את המדליף להעביר לו את המידע, דבר בעייתי במיוחד. פרשן התקשורת המוביל ג'ק שייפר דווקא מחמיא לאסאנג': ויקיליקס, לדבריו, מחזיר אלמנט חיוני לחיים הציבוריים – חוסר אמון במוסדות הציבור וחשדנות כלפי האנשים המחזיקים בתפקידים בכירים.

ובינתיים, צבא ארה"ב (מוטו: נלחמים את המלחמה הקודמת מאז 1812) הודיע שמעתה אי אפשר יהיה להוציא מידע מהמחשבים שלו באמצעות מדיה נישאת. כלומר, המדליף הבא שיבוא משורותיו לא יוכל עוד לצרוב את כל המידע על דיסקים, ויצטרך למצוא דרך אחרת להעביר אותו. למשל, לשלוח אותו לעצמו במייל.

נגמרו התירוצים, שלמו

לגניבת המוזיקה, שמכונה בשובבות "פיראטיות", יש היסטוריה מפוארת של כמעט שני עשורים, מאז ימי נאפסטר. הגנבים השתמשו בשלל תירוצים צולעים כדי להגן על כך שהם חוגגים על עמלם של אחרים מבלי לשלם עבורו. אתמול יצא המגזין Wired, בדרך כלל בצד של הגנבים, בכותרת מפתיעה: "עידן פיראטיות המוזיקה נגמר רשמית".

אין עוד סיבה, כך במאמר, לגניבת מוזיקה דרך הרשת. הסיבה: אנחנו ניצחנו. חברות המוזיקה נכנעו. כשהמאבק התחיל, לפני יותר מעשור, חברות המוזיקה ניסו לאלץ את המשתמש לרכוש אלבומים שלמים שהוא לא רצה – הוא רצה רק שיר או שניים. זה כבר לא המצב. אין כמעט שיר היום שאי אפשר לרכוש בצורה לגיטימית.

אחר כך היה התירוץ של נז"ק (ניהול זכויות קניין, DRM בלעז): העובדה שיכולת לרכוש שיר אמרה, בשעתו, שיכולת לנגן אותו רק על המכשיר שעליו הוא נקנה. כשנגן המוזיקה שלך שבק חיים, ורצית להעביר את השיר לנגן אחר או למחשב, נתקלת בבעיות. גם זה השתנה בינואר 2009, כשאפל אילצה את חברות ההקלטה להפסיק עם המנהג הנלוז הזה.

נשאר, אומר המאמר, רק תירוץ אחד: "מוזיקה רוצה להיות חינמית", התירוץ הקלאסי של הגנבים הקמצנים. שיר עולה דולר בימינו, לעיתים פחות. כמה וכמה שירותי מוזיקה נותנים לך אפשרות לשמוע חלקים מהשיר לפני שאתה רוכש אותו. אין עוד שום תירוץ קביל לגניבת שירים.

לא שזה יעזור, כמובן. גנבים הם גנבים.

קצרצרים

צחוקים: אם סטוקסנט לא הספיק, אז הנשיא הלא-באמת-נבחר של איראן, מחמוד אחמדינג'אד, מצא סיבה נוספת להיסטריה. מסתבר שעל גג הטרמינל של נמל התעופה של טהרן מתנוסס לו בגאווה מגן דוד, שככל הנראה נחצב לתוך הגג בידי המהנדסים הישראלים שבנו את המקום בשנות השבעים. אף אחד לא שם לב עד שמישהו הסתכל על המבנה במפות גוגל. הממשלה האיראנית כבר הורתה על הסרתו, כמובן.

עוד יום, עוד מוצר דפוק של אפל: FaceTime, השירות שמאפשר לשני משתמשי אייפון 4 לנהל שיחות וידאו זה עם זה, החל לאחרונה להתקשר על דעת עצמו למשתמשים – ואז לא לחבר את השיחה. לעתים השיחות הגיעו בשעות מפחידות של הלילה, ולפחות במקרה אחד אם מבוהלת דהרה כל הדרך לבית של הבן שלה, שלכאורה התקשר אליה בשתיים בלילה ואז ניתק. אפל, כמובן, לא מגיבה.

פרויקט גוטנברג הוא פרויקט חשוב וראוי, שמעלה לרשת טקסטים ותיקים ובעלי ערך – כאלה שכבר אין עליהם זכויות יוצרים. הפרויקט חינמי ומיועד לאפשר לאנשים גישה קלה לטקסטים. מדובר בפרויקט התנדבותי: כל מה שמקבלים האנשים שטרחו והקלידו את "מלחמה ושלום" הוא קרדיט. לאחרונה גילו כמה מהם שהספרים שאותם הקלידו בעמל רב נמכרים באמזון, תוך הסרת הקרדיט לעושים במלאכה. הם פנו בזעם המתבקש לאמזון, שלדבריה בדקה את הנושא ומצאה שהאחראי הוא צד שלישי כלשהו, שהעלה את הספרים הדיגיטליים באמצעות מערכת העלאת הספרים של החברה. עכשיו בודקים מה בדיוק קרה שם.

הטלגרף הבריטי יילך בעקבות העיתונים של אימפריית מרדוק ועיתונים אחרים, ובשלב כלשהו ב-2011 יסגור את התוכן שלו לציבור הרחב. ככל הנראה, הוא לא ישתמש בשיטת חומת התשלום (שלם לנו סכום קבוע ותוכל לקבל את כל החומר שלנו), אלא בשיטת המיקרו-תשלומים, שבה ייגבה תשלום נמוך עבור כל מאמר שבו יחפוץ הקורא. הטלגרף, העיתון המקוון השלישי בתפוצתו בבריטניה, היה גם העיתון הבריטי הראשון שיצר מהדורה מקוונת.

כלי חדש עשוי לסייע במלחמה במחבלים מתאבדים: חוקרים גילו שאקדחי רדאר, מהסוג שהמשטרה משתמשת בו כעילה להרוויח כסף מנהגים, יכולים גם לזהות חגורות נפץ. שיעור היעילות של מציאת החגורות עומד על כ-85%. בעיה: הטווח של הכלי הוא עשרה מטרים, לא בדיוק אידיאלי. כמו כן, האקדח מזהה לעיתים תכשיטים, אוזניות או חזיות כחגורת נפץ, דבר שעשוי להוביל לשיעור הרוגים גבוה מהרגיל בקרב אזרחים תמימים. עכשיו עובדים על השפצורים.

    

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"