ויקיליקס. בשביל זה המציאו את האינטרנט

בסוף שנות התשעים, כשהאינטרנט נכנס לשימוש בכל בית מערבי, היתה תחושה שהרשת מציגה תקווה לתקשורת חדשה ולעולם פתוח יותר. פרשנים ועיתונאים ראו באינטרנט את הכלי שישנה את הדרך שבה אנו צורכים מידע, וחזו שהכוח התקשורתי יעבור לידי הגולשים. אבל בסופו של יום, כלי התקשורת המסורתיים עדיין מובילים את השיח ברשת ומחוצה לה - מעיתוני הדפוס, דרך אתרי האינטרנט ועד למגזיני הטאבלטים העתידיים.

דוגמה מאלפת היא הבלוגים. בתחילה היה נדמה שאנו עומדים בפני עידן שבו כל אזרח נהפך לעיתונאי בהינף מקלדת. המציאות רחוקה מכך: מעטים הבלוגים שחושפים פרשיות ומפרסמים ידיעות בלעדיות משמעותיות. אלה שכן מגיעים להישגים, בדרך כלל מופעלים על ידי עיתונאים בעבר או בהווה.

לחלופין, בלוגים מצליחים לא תמיד נשארים עצמאיים - והדוגמה העדכנית ביותר לכך היא רכישת טק־קראנץ' על ידי AOL. נראה שרוב הבלוגים אינם יכולים להתקיים בלי העיתונות הממוסדת, שמספקת להם חומרים להגיב עליהם.

גם ברשתות החברתיות נתלתה לאחרונה תקווה דומה: רבים חזו שהן ייהפכו למקור אלטרנטיבי לחדשות ויחליפו את העיתונות המסורתית, שלא עומדת בקצב. אבל המציאות היא שבפייסבוק ובטוויטר, לפחות בינתיים, המקור העיקרי לחדשות הוא עדיין המדיה המסורתית, שזוכה לשיתופים ולהערות אישיות מהמשתמשים.

ג'וליאן אסאנג', מייסד ויקיליקס | צילום: רויטרס

רשת ללא מעצורים

איזה מזל שבין לבין מתחוללים אירועים שמזכירים לנו למה צריך בכלל את האינטרנט הזה: המהומות באיראן שזכו לביטוי דרך הטוויטר, פרשיית "סורקי הפורנו" של ה־TSA שנחשפה ביוטיוב, והמקרה התורן: תכתובות השגרירויות ומשרד החוץ של ארה"ב שנחשפו בוויקיליקס.

האתר, שרואה את עצמו ככלי תקשורת לכל דבר, נוסד ב־2007, ומאז הקמתו משמש כתובת למדליפים מכל העולם, שמספקים מידע פנימי על ארגונים, צבאות וממשלות. ויקיליקס אינו יודע מהם מקורותיו, והמידע שמגיע אליו מוצפן ומאובטח. האתר מתבסס על תרומות בלבד, ומוגדר כארגון ללא מטרות רווח.

בחשיפת המסמכים האחרונה הראה ויקיליקס כמה שארגונים כמותו, והאינטרנט בכלל - חשובים, ולו רק בגלל התהפכות היוצרות, שבהן התקשורת המסורתית היא שמתבססת על החומר האינטרנטי, ולא להפך.

האינטרנט הוא, בסופו של דבר, המקום היחיד שאינו מפוקח ואינו מוגבל, אינו נתון לצנזורה ומהווה את הבמה הנרחבת ביותר לחופש ביטוי מוחלט. הוא חסר היררכיה, מגבלות או מעצורים - עד לרמה כמעט כאוטית. אבל ככה אנחנו אוהבים אותו, וכך אנחנו צריכים שיישאר. כי רק האינטרנט יכול להצמיח ארגון כמו ויקיליקס.