הסטודנט שכופף את רשות ההגבלים

ברשות ההגבלים העסקיים בוודאי לא האמינו כי דווקא מתמחה לשעבר במחלקה המשפטית יעתור נגד הרשות במסגרת לימודיו לדוקטורט. ומה שמפתיע יותר: המתמחה לשעבר אפילו ניצח. העתירה הובילה לפסיקה של בית המשפט העליון, שהורה לרשות להעביר נתונים על הסדרי בלעדיות שיש לחברות מסחריות, ובהן מקדונלד'ס, עם קניונים. ביום רביעי האחרון כבר העבירה הרשות חלק מהחומר הנדרש לידי עו"ד אילן יונש מהתנועה לחופש המידע - מי שייצג את המתמחה ההוא בעתירה נגד הרשות.

אטר. הסדרי הבלעדיות של מקדונלד'ס הקשו על רשתות ההמבורגים הקטנות וזו פגיעה בתחרות" | צילום: אריאל בשור

המתמחה ההוא, שהיום הוא מרצה, הוא ד"ר איתי אטר. אטר הגיע לנושא כאשר למד באוניברסיטת סטנפורד ושקד על עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בין היתר בהסדרי בלעדיות בין קניונים ומרכזים מסחריים לבין רשתות קמעונאיות. "ב־2005 פניתי לרשות ההגבלים וביקשתי נתונים בנושא לצורך הדוקטורט", מספר אטר בראיון ל"כלכליסט". "אני חושב שהתובנות שהיה אפשר לקבל מהעבודה היו יכולות לעזור לרשות בקביעת מדיניות נכונה יותר של הסדרי בלעדיות. לצערי, הם לא שיתפו פעולה. הסיבה הרשמית היתה שהנתונים מהווים סוד מסחרי, ולכן הם אינם יכולים לחשוף אותם".

הופתעת מהסירוב שלהם?

"מאוד. ניסיתי לשנות את רוע הגזירה, ודרך האינטרנט הגעתי לתנועה לחופש המידע, למנהלה רועי פלד ולעו"ד שלה אילן יונש, שלקחו את התיק על עצמם. התנועה פנתה לבית המשפט בשמי; לא שילמתי עבור ההליך המשפטי. לא ציפינו שהתהליך יהיה כל כך ארוך ומייגע".

את העתירה הראשונה דחה השופט עודד מודריק מבית משפט המחוזי תל אביב, בנימוק שהנתונים מהווים סוד מסחרי, והוצאתם מהווה נטל גדול מדי על רשות ההגבלים. התנועה לחופש המידע ערערה על ההחלטה, וגם ניסיונות להגיע לפשרה לא צלחו.

ההכרעה התקבלה לפני שבועיים: בית המשפט העליון פסק, בהרכב שבראשו עמדה השופטת עדנה ארבל, כי על הרשות להעביר את המידע. עם זאת, לא מדובר בכל המידע: החברות יכולות לסרב למסור מידע שעלול לפגוע בהן כלכלית, כגון דמי השכירות שהן משלמות לקניון, הסכום ששילמו לקניון עבור הסדר הבלעדיות, ועוד. מצד שני, הן מחויבות לדווח על הקניונים שבהם יש להן בלעדיות, על השטח המדובר, על מי חלה הבלעדיות, לכמה זמן נחתמה וכן הלאה.

"הבלעדיות חונקת את הרשתות הקטנות"

למה התמקדת דווקא בנושא זה?

"הסדרי בלעדיות הם נושא חשוב, כי במקרים רבים חברות דומיננטיות עושות שימוש בגודלן ובכוחן כדי למנוע כניסת מתחרים קטנים; בסופו של דבר זה פוגע בנו, הצרכנים. יש מקום לבחינה רצינית הרבה יותר של רשות ההגבלים בנושא הסדרי בלעדיות". אף על פי שהדוקטורט נעשה בארה"ב, מסביר אטר, העבודה התמקדה בנעשה בארץ. "בישראל הנושא הזה חשוב יותר, כי זו היא מדינה קטנה וכדי לקבל יתרון לגודל אתה צריך מינימום של חנויות במיקומים טובים. כשאין לך את זה, הרבה יותר קשה לך".

עבודת הדוקטורט של אטר התמקדה בשוק ההמבורגרים. בשנים 1993–1994, מקדונלד'ס וברגר קינג נכנסו לארץ. עד אז, הרשת המשמעותית היחידה היתה בורגראנץ', שלא חשבה שיהיו לה מתחרים ולא ביקשה בלעדיות מהקניונים. "עם כניסת המתחרות הענקיות הבינלאומיות לסקטור של רשתות ההמבורגרים, יובאה מארה"ב גם הפרקטיקה של הסדרי בלעדיות", אומר אטר. "בסופו של דבר, מקדונלד'ס הקשתה על הקטנים עד שהם גוועו, וזו פגיעה בתחרות. בורגראנץ' לא יכלה להתפתח בקניונים. מקדונלד'ס מנוהלת בצורה טובה, אבל נושא הבלעדיות בהחלט מקשה על המתחרות הקטנות".

העניין בהסדרים כאלה התעורר באטר בימי ההתמחות שלו ברשות ההגבלים, אז נתקל בלא מעט מקרים של הסדרי בלעדיות בין רשתות לקניונים. הממונה על הגבלים עסקיים היה עו"ד דרור שטרום, שנחשב אז ל"קיצוני מדי ומתערב". לטענת אטר, לאחר עזיבתו של שטרום נהפכה הרשות לפחות מחמירה: "תחת רונית קן הרשות הרבה פחות מתערבת ומאשרת יותר מיזוגים", הוא טוען. "ב־2003 שטרום לא אישר את מיזוג בורגראנץ' וברגר קינג, וב־2008 רונית קן אישרה את אותו המיזוג בדיוק. הביקורת כלפי שטרום טענה שהוא מאוד מתערב, אבל עובדה היא שכיום הרשות פחות אגרסיבית".

דוגמה נוספת שמציין אטר היא המענה שנתנה רשות ההגבלים לפנייה של רשת הולנדיה, לאחר שזו התלוננה על בלעדיות של המתחרה עמינח בקניונים. התלונה נמסרה לרשות לפני חמש שנים, ורק ביולי 2010 מסרה הרשות החלטה בנושא וקבעה כי בקניונים מסוימים אין בעיה של הסדר בלעדיות, ובאחרים תוגבל תקופת הבלעדיות של עמינח. "לקח לרשות חמש שנים לענות על תלונתה של הולנדיה", אומר אטר בביקורתיות.

רונית קן | צילום: אוראל כהן

"טענות חסרות יסוד"

רשות ההגבלים רואה בהסכמי בלעדיות בין קניונים לגופים מסחריים הסדר כובל. בעבר לא היתה מניעה חוקית להסדרי בלעדיות, עד שב־2005 שטרום דן בסוגיה במסגרת הסדר בין בנק דיסקונט לקניון הראל: דיסקונט חייב אז את הקניון שלא לאפשר לבנקים מתחרים לפתוח סניף במקום. באותה העת ביקש בנק הפועלים להפעיל סניף במקום, וכשנתקל בקושי מצד הקניון, פנה בתלונה לרשות ההגבלים. שטרום בדק, החליט כי תניית הבלעדיות עשויה להפחית את התחרות בשירותי הבנקאות שניתנים לציבור, וקבע כי מדובר בהסדר כובל שהרשות לא אישרה אותו לצדדים.

מאז נקבעה ההנחיה שלפיה יש לפנות לרשות ההגבלים ולבקש אישור שלה להסדרי בלעדיות בקניונים ובמרכזים מסחריים. "הרשות מחייבת רשתות קמעונאיות וקניונים לבקש אישור להסדרים כובלים כאלה", אומר אטר, "אבל משיחות שלי עם גורמים בתחום התברר לי שהרבה פעמים זה לא קורה.

"משמעות הפסיקה היא שכל אחד יכול לבקש מהרשות נתונים בנושא. זה החשש של הרשות, שזה יהווה פתח גם לאנשים אחרים לבקש את הנתונים".

"הנתונים שבידי הרשות מלמדים על בעיה צרכנית", מסביר עו"ד יונש את חשיבות פסק הדין. "המידע יעלה לאתר של התנועה לחופש המידע. כל אחד יכול לפנות לרשות ולבקש את המידע, אבל יבדקו אם יש לו אינטרס שעלול לפגוע בחברות.

"אם גוף מסוים יבקש לשכור מיקום בקניון ולא יאשרו לו, גם יסבירו לו למה. החברות עצמן לא מתרגשות מזה: ברגע שחברה קיבלה אישור של הרשות, אין לה מה להסתיר. הרשות היא זו שמסתירה את המידע, כדי לא לחשוף שהיא מאשרת הסדרים כאלה".

מרשות ההגבלים העסקיים נמסר: "טענותיו של מר אטר משוללות יסוד; בין היתר, שיעור אישור המיזוגים ברשות דומה לכל אורך שנות פעילותה. ההחלטה האם לאשר מיזוג או להתנגד לו נקבעת ביחס לכל מיזוג לגופו, ולאחר מחקר מקיף של השוק הרלבנטי ושל השלכות המיזוג על התחרות.

"גם עתירתו של מר אטר חוטאת למציאות: למן ראשית הדרך הציעה הרשות למר אטר לצמצם את בקשתו למידע לממדים סבירים. בית המשפט המחוזי מתח ביקורת על כך שמר אטר נמנע מלצמצם את בקשתו, ולא הותיר ברירה אלא לדחות אותה בשלמותה. בית המשפט העליון אימץ את עמדת הרשות ביחס להיקף המידע שראוי שייבחן במסגרת בקשה מכוח חוק חופש המידע, ולמעשה חייב את מר אטר לצמצם את בקשתו לממדים שהרשות הציעה. הוא גם הותיר בידי הרשות את שיקול הדעת האם להעביר מידע למר אטר, לאחר שהרשות תקבל את עמדת החברות שלהן שייך המידע".

חשיפת ההסדרים מגיעה במהירות לשטח

בית המשפט העליון יכריע בשבועות הקרובים במאבק המתוקשר שבין סופר־פארם לניו־פארם, סביב פתיחת סניפי ניו־פארם בתוך סניפי המשביר לצרכן בקניונים. הפרשה החלה כאשר לסופר־פארם נודע כי המשביר לצרכן עומדת לפתוח סניף ניו־פארם בחנות בגרנד קניון בחיפה. סופר־פארם עתרה לבית המשפט המחוזי, בטענה שיש לה הסכם בלעדיות להפעלת בית מרקחת בקניון, וביולי 2009 הוציא בית המשפט צו מניעה זמני נגד המשביר לפתיחת סניף ניו־פארם. במשביר ערערו לבית המשפט העליון, ולפני שבועיים הגיבה סופר־פארם על הערעור וביקשה לדחותו.

עו"ד חיה שפיגל, המייצגת את המשביר לצד משרד עו"ד דוד תדמור, מזכירה את מעורבותו במקביל של הממונה על הגבלים עסקיים בפרשה: קבוצת המשביר פנתה לרשות ההגבלים לפני שנה, כדי שזו תביע את עמדתה אם מדובר בהסדר כובל בין סופר־פארם לקניון החיפאי.

בדומה לטענות של ד"ר אטר ועו"ד יונש בעניין העתירה לחשיפת הסכמי הבלעדיות, גם במשביר חשים שהתמשכות ההליך אינה סבירה. "במאי 2010 הרשות ביקשה מאיתנו נתונים, והשיבה שהפנייה נמצאת בטיפול", מספרת עו"ד שפיגל. בינתיים, לרשות קצב משלה: ביום רביעי היא פנתה לסופר־פארם, עדכנה את הרשת בתוצאות העתירה של אטר, ושאלה האם יש לרשת התנגדות למסור פרטים על הסדרי בלעדיות שלה בקניונים. החלטה בנושא עדיין לא נראית באופק.

בסופר־פארם סירבו להגיב על הדברים.