מזרח תיכון.קום: יזמי ההייטק בעולם הערבי מדברים

אינטל תשקיע בשנים הקרובות 2.7 מיליארד דולר בהרחבת מפעל הייצור שלה בקריית גת, ותקבל מהמדינה 200 מיליון דולר. עד שנת 2008 השקיעה החברה האמריקאית 3.5 מיליארד דולר בהקמת המפעל, ובסך הכל תוציא אינטל 8.4 מיליארד דולר בהשקעה בישראל, תולדה של כ-30 שנות פיתוח וייצור בארץ, שהניבו כמה מהמוצרים הבולטים של ענקית השבבים.

כשמסתכלים על הנתונים האלה קל להתייחס כטיפה בים לקרן החדשה שהשיקה אינטל קפיטל, זרוע ההון סיכון של אינטל להשקעה בסטארט־אפים במדינות ערב ובטורקיה, המוערכת ב־50 מיליון דולר בלבד. אבל הטיפה הזאת נותנת הרגשה שמשהו מתחיל לזוז.

עד כה השקיעה אינטל בשמונה חברות מזרח־תיכוניות בסכום לא ידוע, המוערך ב־20 מיליון דולר, וסבב ההשקעות האחרון הוכרז באוקטובר האחרון בפורום הכלכלי שבמרקש, מרוקו. ישראל איננה נכללת בקרן המזרח תיכונית, והיא כלולה בספרי אינטל תחת אזור מערב אירופה, וההשקעות בה מנוהלות מלונדון ומישראל. 

כמה מהמנהלים של אותן החברות הגיעו מן המזרח התיכון המרוחק לכנס השנתי של אינטל קפיטל בלוס אנג'לס, שנערך בשבוע שעבר. לאחר המפגשים החטופים עם מנכ"לים אמריקאים ולחיצות ידיים עם שלל בכירים ומשפיעים, התיישבו היזמים הערבים מדי ערב לשולחן משלהם, כדי להחליף עצות ולהכיר את צדו האחר של עולם ההייטק הערבי.

אחד מהם הוא אמג'ד טדרוס, בן 42, מנכ"ל ShooFeeTV (בערבית: מה יש בטלוויזיה), שמספקת את מדריך הטלוויזיה המקיף ביותר לערוצים בעולם הערבי. טדרוס, ירדני נוצרי ממוצא פלסטיני, חושב שהוא כבר מבוגר מדי בשביל לעזוב את הסטארט־אפ שלו, שאותו הוא מנהל כבר שלוש שנים. בעבורו, זו היתה אחת התקופות הארוכות ביותר שעבד במשרה אחת.

לדבריו, הוא מעולם לא החזיק באותה עבודה יותר משנתיים, אם כי תמיד עבד כמנהל ויזם של חברה בבעלותו. הוא פשוט מתעייף מהר מאוד. טדרוס מצא עצמו מנהל חברת מדיה דיגיטלית מעמאן שבירדן, עם השקעה של מיליוני דולרים בכיס, באדיבות אינטל קפיטל. אינטל השקיעה בו פעמיים: במאי 2009 ובפורום הכלכלי העולמי שהתקיים במרקש באוקטובר האחרון.

טדרוס הוא יזם סדרתי עם קילומטראז' גבוה. הוא ניצל כמעט כל הזדמנות שנקרתה בדרכו ברחבי המזרח התיכון העקלקל. הוא נואש מתהליך השלום, ועבר להתגורר בעיראק עם אשתו האמריקאית. הוא השתקע בבגדד מ־1999 עד 2005. גם שם הוא התעשר במהירות, תוך ניצול הזדמנות פז כלכלית: מיד לאחר פלישת הכוחות האמריקאים הוא רכש בירדן שמונה טלפונים, ועם קריסת רשת הטלפוניה במדינה עבר עם טנדר מעיר לעיר וחילק שיחות טלפון. אולם המלחמה נמאסה עליו, והוא חזר לירדן בשנת 2005, ומיד לאחר מכן עבר עם אשתו לחיות בקרבת הוריה בפנסילבניה.

"האינטרנט יוצר דור ערבי חדש"

 

"גרנו אז בעיירה הסמוכה לעיר שבה הוקם מדריך הטלוויזיה הפופולרי ביותר 'TV Guide'", אמר טדרוס. "התפלאתי ממגוון הערוצים ששודרו במדינה, ומהשפע הרב והמבחר שיש. גם בעולם הערבי יש שפע ערוצים, אבל בסוף כולם רואים אל־ג'זירה. וזה לא דבר טוב, כי יש דעה אחת, מחשבה אחת. אנשים לא מודעים למבחר שקיים. מדריך הטלוויזיה שהונח לידי, 'טי־וי גייד', גרם לי לחשוב: מדוע לא להעביר את המדריך הזה לטלוויזיה הערבית, אבל כך שגם ימליץ לצופים במה לצפות, לפי תחומי העניין שלהם, וייצור ריבוי דעות?".

המוצר של שוּ־פי־טיוי מיועד קודם כל לעולם הערבי. הוא מדריך ערוצים מקוון המגיע לא רק אל קופסאות הכבלים, אלא גם אל חשבונות המייל האישי, ואל אפליקציות האייפון והאייפד. חובבי כדורגל, למשל, יכולים לקבל את כל העדכונים על התוכניות המעניינות אותם וחובבי בישול את עדכוני התוכניות שיכולות להתאים להם. "אנחנו כיום האגרגטור הגדול בעולם של מדריכי טלוויזיה", הוא אומר.

טדרוס מסכם שנה רביעית בסטארט־אפ שלו. "נכון להיום זו העבודה שהתמדתי בה הכי הרבה", הוא אומר. "אני אף פעם לא מתעייף, עובד הלאה להתחיל את הדבר הבא ותמיד מצליח, אבל אני חושב שאני מתחיל להיות זקן מדי בשביל לעבור. טוב לי איפה שאני. זו העבודה הראשונה שלי שבה אני לא תלוי במצב הפוליטי, לא בשלום בין הישראלים לפלסטינים, לא במאבקים בין שיעים לסונים, לא במלחמה בין אמריקאים לטרוריסטים. אני עובד עם העולם כולו.

"מה שלא מבינים בישראל ובעולם שבעולם הערבי מתקיימים חיים מלאים, ללא שום קשר לסכסוך הישראלי־פלסטיני. שיש קיום שהוא נפרד וטוב, ולא הכל נוגע לקונפליקט. התחושה הזו לא מגיעה רק מהכיוון של הישראלים או הפלסטינים, אלא גם מכיוון ממשלת ארה"ב, שהיחס שלה לאזור למעשה נובע מהקונפליקט, וכל מעשה שלה נובע מהסכסוך".

עם זאת, טדרוס מודע לבעייתיות של העולם שבו הוא חי. "אין תעשיית IT ערבית. זה התוצר של ממשלות טוטליטריות ושל תרבות מסורתית. לצערי, גם מערכת ההשכלה הגבוהה שלנו לא מעודדת את זה, אבל זה משתנה. התקווה שלי נעוצה באינטרנט, ששובר את כל הכלים. האינטרנט יוצר בעולם הערבי דור חדש".

שווי הסטארט-אפ שלו אינו גבוה במיוחד, 3 מיליון דולר, והוא מעסיק 40 עובדים בעמאן. אבל החלום של אמג'ד טדרוס אינו חלום של עוד סטארט־אפיסט צעיר שמצהיר שהוא הולך לשנות את העולם. אחרי שתי אינתיפאדות ושתי מלחמות עיראק, הוא אינו מעוניין לשנות את פני המזרח התיכון. אף שהחברה שהקים מביאה, לדבריו, למהפכה בהרגלי הצפייה של ערביי העולם, "החזון", הוא אומר, "הוא לעשות כסף - וכמה שיותר. בדרך, אם נשנה כמה דברים זה יהיה נחמד".

טריידינג זה לא מספיק

 

"דובאי מלאה ביזמות. היא הוקמה מהחולות, מכלום", אומר ג'ימי גראוול, יזם צעיר מדובאי, מייסד הסטארט־אפ פאלס (Pulse). "המהגרים שהגיעו לשם מילאו אותה ברוח יזמית. אז יש כאן הרבה חברות טריידינג, אבל חסרה כאן תרבות של יזמות טכנולוגית".

הסטארט־אפ של ג'ימי עוסק בשליטה מרחוק במערכת החשמל הביתית. גראוול, בן להורים ממוצא הודי שהיגרו לדובאי, מעביר את אצבעו על מסך האייפון שלו, ובלחיצת כפתור מפעיל את המאוורר בבית, מדליק את האור בסלון, ומעיף מבט במצלמות הפרוסות בביתו. מבעוד מועד, הוא הצמיד לכל מכשירי החשמל בביתו בקרים חשמליים ומדדי טמפרטורה, הנשלטים על ידי התוכנה. אבל עם ההשקעה של אינטל, הבין גראוול שהיתרון היחסי שלו נמצא בתוכנה. את הבקרים הוא קונה בסין.

"אין כאן תרבות של סטארט־אפים - מלבדי יש רק עוד שלושה או ארבעה", מציין גראוול, "כל זה מעורר תמיהה כי דובאי עצמה נבנתה מיזמות. היא כמו מנהטן של המזרח התיכון - מהגרים מכל תפוצות העולם שבאו לכאן כדי להגשים את החלום ובנו עיר ענקית מהמדבר החולי".

גראוול למד באוניברסיטת דיוק שבארה"ב, וראה את חבריו לספסל הלימודים, ובהם גם כמה ישראלים, מקימים חברות בעמק הסיליקון. לאחר שסיים את לימודיו התקבל לעבודה במיקרוסופט, ועבד שם ארבע שנים כראש צוות פיתוח גרסת דפדפן האקספלורר למחשבי המק של אפל. "זו היתה חוויה מדהימה, שאני זוכר אותה לטובה עד היום", הוא אומר. "עד היום חטיבת מוצרי האפל של מיקרוסופט היא אחת הרווחיות בה".

את השנים הטובות ברדמונד נאלץ גראוול לקטוע. הוא בן יחיד, והיה לו חשוב לגור בקרבת הוריו. בדובאי הוא מצא בעיקר הרבה חול ונפט, אבל לא התייאש. דווקא במדינה השלישית בחשיבותה באספקת נפט, הוא החליט ללכת על המגמה שאותה הביא ממיקרוסופט ומארה"ב: חיסכון באנרגיה.

מהנדסים שהתאימו לרמה שנדרשה הוא לא מצא. במשרדו בדובאי הוא מעסיק שני מהנדסים: גרמני והודי, ובנוסף מעסיק כעשרה מפתחי תוכנה בהודו. בעבורו, כוח האדם ההודי אינו רק מנוסה הרבה יותר, הוא גם זול הרבה יותר מאשר בדובאי. "עובדים בדובאי הם מהיקרים בעולם", לדבריו. הוא מקווה שתתפתח בדובאי סצינה של סטארט־אפים, אבל הייאוש שעל פניו מסגיר שהוא אינו אופטימי.

"יש לנו יחסי ציבור גרועים"

 

עומר עונסי, בריטי ממוצא לבנוני, הוא יזם ותיק בתחום השיחות הקוליות על גבי האינטרנט (VoIP). לפני שמונה שנים הקים בבריטניה מיזם משלו למכירה של שיחות קוליות, ובשנה שעברה החליט להפוך אותו לעסק בינלאומי. עונסי הקים את Nymgo, חברה בריטית עם מרכזי תפעול ופיתוח בלבנון ובהודו, אשר מתהדרת בתואר "חברת השיחות הבינלאומיות הזולות בעולם".

"אנחנו זולים ב־70% מסקייפ", מתגאה עונסי, ומסביר זאת בהתמקדות של החברה בשיחות בינלאומיות בלבד. "שלא כמו סקייפ, אנחנו לא עוסקים בצ'אטים, או בשיחות וידיאו". Nymgo צברה עד כה 2 מיליון הורדות בתוך פחות משנתיים של פעילות ומכרה 300 מיליון דקות שיחה. כיום עובדת התוכנה על כל טלפון תומך פרוטוקול SIP, ובעקבות ההשקעה של אינטל מקווה עונסי להרחיב את המוצר לכל טלפון.

עונסי אינו מתקשה למצוא מהנדסים טובים בלבנון, וכאשר הוא נתקל בבעיה הוא מגייס גם בהודו. "יש לנו מהנדסים טובים בלבנון, יש שם בתי ספר טובים, אבל יש לנו יחסי ציבור גרועים. אנחנו מנסים לשנות את זה. בעוד עשר שנים תראה הרבה חברות כמונו במזרח התיכון. יש משאבים, אנו רק זקוקים למעט יציבות כדי להתרומם".