אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ליון - אלופת אירופה 2016 צילום: איי אף פי

ליון - אלופת אירופה 2016

ליון נהפכה מקבוצה של עיר מנומנמת המשחקת בליגת המשנה לאחת האימפריות של הכדורגל הצרפתי. בשנים האחרונות ניסתה לעשות קפיצה לא טבעית והתרסקה. אם תחזור לאסטרטגיה שהביאה אותה לגדולה עוד תגשים את החלום הגדול של הנשיא שלה

07.12.2010, 09:59 | אוריאל דסקל

נסו את עירוני רמת השרון, קבוצת ליגת משנה, בליגת האלופות עוד עשור. לא נתפס, נכון? ובכן, הגרסה הצרפתית של עירוני רמת השרון היא ליון, קבוצה מעיר בורגנית מנומנמת שב־1987 דשדשה לה בליגת המשנה. מאז הקבוצה נהפכה לאחת הקבועות בליגת האלופות וזכתה בשבע אליפויות רצופות מ־2002. כיום כבר מדברים באכזבה על כך שליון לא הצליחה לזכות בליגה הצרפתית שנתיים שלמות וכעת נמצאת רק בצמרת הליגה ולא במקום הראשון. מדובר בסיפור מדהים שמקורו בתכנון עסקי ספורט שיש ללמד ולהפיץ.

ב־1987 השתלט ז'אן מישל אולאס, יזם הייטק, על המועדון. את המועדון כינה "מועדון ללא היסטוריה ועם ציבור שכמעט לא מתעניין בכדורגל". וזה לא שאולאס השקיע במועדון כמויות אדירות של כסף בסגנון רומן אברמוביץ' או השייח' מאנסור. אולאס השקיע בעיקר במערכת השיווקית לליון (מותג OL רשת מסעדות, רשת מספרות ועוד שמניבות לא מעט - למרות ירידה בהכנסות מהן בגלל המשבר) והמערכת המקצועית - מערכת סקאוטינג ואקדמיה משובחת.

"לא ידעתי כלום על כדורגל אז הייתי צריך להביא אנשים שמבינים במשחק וכמו בעסקים הרגילים שלי - להתחיל לעבוד באופן מסודר עם תוכנית לטווח הארוך". וכך הובא ברנרד לאקום, שבעת ריבוי מנג'רים היה איש המקצוע הבכיר במועדון - "האלכס פרגוסון" של ליון אם תרצו. ולמרות ביקורות על התנהלותו "החמדנית", מסביר אולאס: "ככל שהמועדון מרוויח יותר כסף הוא ינצח ביותר משחקי כדורגל, ככל שהוא ינצח ביותר משחקי כדורגל הוא ירוויח יותר כסף".

ז ז'אן מישל אולאס. ב־1987 השתלט יזם ההייטק, על המועדון. את המועדון כינה "מועדון ללא היסטוריה ועם ציבור שכמעט לא מתעניין בכדורגל" | צילום: רויטרס ז

כמו מכונית פורמולה 1

השנים האחרונות לא קלות עבור ליון: גם הפסדים על המגרש וגם, בפעם הראשונה מאז 2004, הפסד מחוץ למגרש. ליון הפסידה בעונת 2009/10 יותר מ־36 מיליון יורו. ההפסד היה גדול יותר ללא החזרי מס של 18 מיליון יורו - מאחר שהמועדון דיווח על הפסד תפעולי של 54 מיליון יורו. עם זאת, בזכות רווחים ממוצעים של 23 מיליון יורו בשנה בארבע השנים הקודמות ההפסד הגדול הוא רק מכה קטנה בכנף, ובזכות המבנה של אולאס "ליון היא כמו מכונית פורמולה 1, שמדי פעם צריכה השקעות ותיקונים", לפי הנשיא, שטוען כי ההפסדים קשורים גם לבעיות הכספיות של כל הכדורגל הצרפתי (גם הקבוצות הבכירות בצרפת לא יכולות לגייס כספים מספונסרשיפ, מכירת כרטיסים ומרצ'נדייז כמו קבוצות בינוניות באנגליה או גרמניה ונוסף לכך מס גבוה במיוחד).

הבעיה העיקרית היתה הסכום הקטן שהרוויחה ליון בשוק העברות השחקנים. בדרך כלל הקבוצה מרוויחה 40 מיליון יורו בשוק ההעברות (בעונת 2009/10 הרוויחה רק 3 מיליון יורו). זה כנראה סוד ההצלחה של ליון. בארבע השנים שלפני העונה שעברה הכניסה ליון 220 מיליון יורו מהעברות שחקנים. בין השאר מכרה ליון שחקנים כגון מאמדו דיארה,קרים בנזמה, מייקל אסיין, פלורן מאלודה, אריקה מאלודה, תיאגו מנדש ועוד. "הוא איש חד הנשיא של ליון", אמר אלכס פרגוסון, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד במהלך משא ומתן שניהל עם ליון לגבי בנזמה. "הוא מכר את אסיין עבור 38 מיליון יורו; דיארה ב־26 מיליון יורו, מאלודה ב־19 מיליון יורו, אבידל ב־16 מיליון יורו - צריך רק לברך אותו על כך".

הכסף מההעברות הללו לא הלך לרכישת שחקנים אחרים אלא לפיתוח האקדמיה - וב־2009 יותר מ־70% מסכום ההעברות שקיבלה ליון הגיעו לקבוצה בזכות מכירת שחקנים שגדלו במועדון. ב־2008 השקיע המועדון עוד 5 מיליון יורו בפיתוח האקדמיה - שכבר אז היתה אחת המובילות בכדורגל הצרפתי ופיתחה שחקנים כגון בנזמה, חאתם בן ארפה ולוק רמי.

במקביל, ליון, כחלק מהאסטרטגיה שלה, משקיעה יותר מכל קבוצה אחרת בעזרה לשחקנים זרים בהתאקלמות - כמעט כמו שמיקרוסופט או חברת הייטק עושה ברילוקיישן, משהו שנשמע סטנדרטי ודי ברור מאליו אבל לא קורה כמעט בעולם הכדורגל.

יוהן גורקוף. לא רכישה קלאסית של ליון, צילום: רויטרס יוהן גורקוף. לא רכישה קלאסית של ליון | צילום: רויטרס יוהן גורקוף. לא רכישה קלאסית של ליון, צילום: רויטרס

סטייה קטנה מהדרך

בשנתיים האחרונות ליון סטתה מהדרך שלה - גם כחלק מאסטרטגיה. "החלטנו להשקיע ביותר שחקנים מנוסים כדי לסגור את הפער מהמועדונים הגדולים באירופה", נכתב בדו"ח של הקבוצה. אולאס, שתמיד אמר כי "ליון לא יכולה להיות ריאל מדריד וברצלונה", אפשר את שינוי האסטרטגיה אבל בתנאי שישאירו את קלוד פואל - שהמנדט שלו זה להכניס יותר שחקני אקדמיה להרכב הראשון.

בכל מקרה, השינוי היה דרסטי. ליון השתמשה ברווחים שלה כדי להוציא בשנה שעברה 96 מיליון יורו על שישה שחקנים חדשים (ליסארדו לופס, מישל באסטוס, אלי סיסוקו, באטפימבי גומיס, ג'ימי בריאנד ודז'אן לוברן). היא קיבלה רק 14 מיליון יורו על מכירת שחקנים. הקיץ הוציאה 24 מיליון יורו נטו על שחקנים - בהם יוהן גורקוף מבורדו. אלו היו מהלכים לא טובים - ואחרי שנתיים נראה ששוב ליון חוזרת לבסיס. "המטרה ב־2011 היא שוב להשיג סכום נאה ממכירות שחקנים", נכתב בדו"ח של הקבוצה. האם תוכל להכניס את אותם סכומים למרות המשבר הכלכלי באירופה והפייר פליי הפיננסי? ספק גדול.

האתגר הגדול הנוסף של ליון הוא לטפל בנושא ההוצאות הגבוהות מדי (עלייה של 52% ל־202 מיליון יורו בחמש השנים האחרונות) לצד הכנסות טבעיות שיורדות (ירידה של 13% בהכנסות מזכויות שידור ועוד ירידה משמעותית בהכנסות מספונסרשיפ - אף שהסעיף השני אמור לעלות בשנה הבאה עם כניסתם לתוקף של מספר חוזי חסות משמעותיים יותר). בקיצור, ליון צריכה לחזור ומהר לאסטרטגיה הישנה של הצמחת שחקנים ומכירתם.

נתראה ב־2016

בנוסף, המועדון גם עובד על מימון בניית אצטדיון חדש ב־350 מיליון יורו (בעיקר ממשקיעים פרטיים ו"מימון חדשני" - לא כולל 180 מיליון יורו של כסף ציבורי שאמור לשפר את התחבורה הציבורית). התחזית האופטימית מדברת על סיום העבודות ב־2013, ובעזרת סוכנות הספורט ספורטפייב המועדון מצפה כי ההכנסות השנתיות יעלו בעוד 100 מיליון יורו. בקרוב המועדון ישיק גם אקדמיות במזרח הרחוק, הודו, המזרח התיכון, אפריקה וארה"ב - מה שיאפשר לגייס שחקנים בזול מכל העולם וגם לשפר את המותג העולמי שלה.

המטרה הסופית היא, לפי אולאס, "לזכות בגביע אירופה עד 2016". זה לא יהיה קל - אבל קרו דברים מוזרים יותר בעבר - למשל הפיכתה של עירוני רמת השרון הצרפתית לכוח אירופי אדיר.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות