משימה לאומית

הצגות חנוכה הן עונש להורים. זאת אקסיומה. ועל כן כשזמן הציפייה להצגה "אנה ומלך סיאם" התארך והתארך עד שהפך לשעה ארוכה - שנדמתה כעשר שעות - זה נראה כתחושה מוקדמת שהתממשה. הרבה עצבים היו שם.

דחיפות קלות וטלפונים להנהלה. לאיזו הנהלה לא ממש ברור. קהל הממתינים הפנה אצבע מאשימה כלפי תיאטרון בית ליסין, שם הוצג המחזמר, אך מתברר שהתיאטרון רק השכיר את האולם למפיקים, חברה בשם Stage 57. אז אולי הקהל אשם? כאשר אחד מהאחראים, בחור באמצע שנות ה־30 לחייו, עבר בקהל והעצבים הופנו ישירות אליו, הוא לא התנצל. לא. הוא פנה לקהל והפנה כלפיו את השאלה הבאה: "תגידו, לכם זה אף פעם לא קורה? אצלכם הכל תמיד עובד לפי התכנון?" שאלה טובה, חייבים להודות, אבל קשה לערוך חשבון נפש אמיתי כשעשרות ילדים מייבבים ברקע.

בסופו של דבר הדלתות נפתחו. התיישבנו, מנסים לסלק הצדה את רגשות הטינה שפיתחנו כלפי התיאטרון (שלא בצדק) והשחקנים (גם כן שלא בצדק) ואת הטינה העצמית (בצדק, בצדק, יכולנו להישאר בבית). מאוחר יותר נמסר מההפקה כי תקלה באחת ההצגות הקודמות גרמה לעיכוב. ברור, גם לנו זה קורה כל הזמן.

"אנה ומלך סיאם"

איך היה? איה כורם, ששיחקה את אנה, מקסימה. הכימיה בינה לבין מיקי גבע - שניכר בו שצפה בקלטות הסרט המיתולוגי וחיקה את צעדיו של יול ברנר בדייקנות רבה - מעולה. גרעין מוצק של טוב ואיכות יש בהצגה. אבל מה, מסביב גם היה הרבה בולשיט. והכוונה לא לאלין לוי, פליטת "האח הגדול", שמשחקת את בתו של מלך בורמה, ודווקא היתה חמודה ורקדה מקסים. כאן אני לוקחת הפוגה ועושה זום־אאוט למבט כללי על הצגות חנוכה, אלה שאני ביקרתי בהן לפחות. בכולן, כולן, הופיעה לפחות פעם אחת המילה "תחת", שגררה צחוקים גדולים, ובכולן היו בדיחות סרות טעם שכוונו לקהל ההורים. ב"אנה ומלך סיאם" האחראים על הטעם הרע היו דובי גל בתפקיד ראש הממשלה ומאיר סוויסה בתפקיד עוזרו ובתפקיד מלכת אנגליה. אז נכון, ליצני חצר והפוגות קומיות היו בתיאטרון מאז ומתמיד, אך כאן התחושה היתה של הגזמה, השתלה לא טבעית שפוגעת בקסם הכובש של המחזמר, המבוסס על סיפורה האמיתי של אנה לאונאוונס, מורה אנגלייה שלאחר מות בעלה נקלעה לקשיים כלכליים, וכדי לפרנס את ילדיה לקחה משרה בחצר המלוכה של מלך תאילנד.

סמדר שיר המחזאית עשתה עבודה טובה (בניכוי הקטעים הוולגריים), וכך גם הבמאי בן לוין והכוריאוגרף קלוד דדיה. ואסכם בציטוט מפיה של בת ה־8 שנלקחה להצגה וכמעט נשברה בזמן ההמתנה: "היה שווה לחכות". עם זה אני לא יכולה להתווכח.

"אנה ומלך סיאם". גרעין מוצק של איכות, אבל גם הרבה בולשיט

"הופ! מותק של פסטיבל 3 ביער הקסום"

המפיקים מיקי וירון פלד בשיתוף יוכלמן־אשר הפקות חברו לבמאי צדי צרפתי, ועם כוכבי הילדים מערוץ הופ רקחו הפקה גדולה שמשולבים בה סיפור אקולוגי ומגוון משירי נעמי שמר, אהוד מנור, ע' הלל, עוזי חיטמן ואחרים, מוכרים יותר או פחות לאוזן צעירה.

העלילה מתבססת על סיפורם של רוני וחבריה, שעושים פיקניק ביער הקסום אבל נאלצים להתמודד עם אדון אוטוסטראדה, שמתכנן לסלול כביש באמצע היער. שומר היער יעזור להם לסלק את אוטוסטראדה המפחיד.

התפאורה המושקעת, התלבושות המרהיבות (מסתמנת יציאה מז'אנר האוברולים המטופשים) וההפקה המושקעת מעלות שגם הצעירים בילדינו (ההצגה מכוונת לבני 3–6) זוכים להתייחסות נאותה בחנוכה. סיפור האוטוסטראדה לא מחזיק את הילדים, שמחכים לשירים ולכוכבים שעולים בזה אחר זה, וההנאה ניכרת. בקהל אפשר לזהות מי מהילדים מכיר את השירים מה־V.O.D או ערוץ הופ ונהנה אפילו עוד יותר, ומי מהילדים לא מכיר ומחרוזות השירים ארוכות ומעיקות עליו. כשרשימת השירים כוללת את "אבניבי", "הופה הולה" ו"למה כובע" לצד שירי "טיף וטף" ו"מקהלה עליזה" - חוסר האחידות בין המוכר לחדש גדול על הצופים הצעירים, שמפסיקים (זמנית) את השירה ומחיאות הכפיים. סיכום מפי הילדה (בת רבע ל־4): "היה כיף. זה השירים כמו בטלוויזיה, אבל עם הרבה אנשים ובמקום גדול, והילדים לא פוחדים".

"בת הים הקטנה"

המחזה בהפקת קרן אור הפקות, בשיתוף יגל שיווק ויזמות, מבוסס על האגדה המוכרת של הנס כריסטיאן אנדרסן על בתו הצעירה של מלך הים טריטון, בעלת יכולות השירה יוצאות הדופן, המתאהבת בנסיך אנושי ששמו אריק.

הבמאי משה קפטן נמצא כאן במגרש הביתי ומעמיד הפקה מהוקצעת. המפיקים הישראלים התחייבו לעמוד בסטנדרטים של אלה מחו"ל ועומדים בהסכמים בכבוד. השימוש בווידיאו פותר בתבונה את המעבר מהעולם שמתחת למים לזה שמעל. על המוזיקה אחראי אלן מנקין, ורינת גבאי מגיעה לעוצמות שירה ערבות לאוזן. גיא זוארץ מקסים בתפקיד הנסיך, ניקי גולדשטיין מספק את האתנחתה הקומית בקסם רב, מיקי קם נהדרת כאורסולה המכשפה ומיקי לאון מולך בעוצמתו ונוכחותו בממלכת הים. בת ה־6 נהנתה מכל רגע וביקשה לציין שהתפאורה והתלבושות מדהימות. היא התרגשה, צחקה ולרגעים חששה. ובסוף... ביקשה לבוא שוב.