צילום: shutterstock
להרוג את השליח
הצעות חוק חדשות לאסור פרסום שמות חשודים וחומרי חקירה עמדו במוקד מושב שעסק ביחסי משפט ותקשורת. "איסור על מדליפים לא עובד, אלא רק על אמצעי התקשורת", נימקה הסניגורית הציבורית הארצית, עו"ד ענבל רובינשטיין. השופטת בדימוס דליה דורנר ענתה: "המשטרה לא יכולה לתפוס את המדליף, אז סוגרים את העיתון?"
"איסור על מדליפים והדלפות לא עובד. רק איסור על התקשורת אפקטיבי", כך הציגה שלשום הסניגורית הציבורית הארצית עו"ד ענבל רובינשטיין את הצעת החוק שמובילה הסניגוריה לאיסור על פרסום חומרי חקירה.
הדיון על ההצעה, שהתקיים במושב על יחסי משפט-תקשורת במסגרת כנס לשכת רואי החשבון בירושלים, עורר תגובות רבות, למשל מנשיאת מועצת העיתונות השופטת דליה דורנר שהודיעה לרובינשטיין: "אני לא רוצה להרוג את תרבות ההדלפות. המשטרה לא יכולה לתפוס את המדליף, אז סוגרים את העיתון?".
פרט להצעת החוק על איסור פרסום חומרי חקירה הנמצאת בדיונים פנימיים במשרד המשפטים, נדונה במושב הצעה נוספת המונחת על שולחן ועדת חוקה, חוק ומשפט על פיה יש לאסור על פרסום שמות חשודים עד הגעתם למשפט.
צדק צדק תרדוף?
פרט לרובינשטיין, שני דוברים בולטים במושב, פרקליט מחוז ירושלים אלי אברבנאל וסניגורו של הנשיא אביגדור פלדמן, תמכו בהגבלת התקשורת. לדברי פלדמן: "היחסים בין המשפט לתקשורת הידרדרו לקטסטרופה. העיתונאים הפכו ליותר ויותר עצלנים, ואין דבר קל יותר מלקחת תמליל חקירה ולפרסם אותו".
פלדמן מתח ביקורת גם על הסניגורים "שיעשו הכל כדי לקבל את חמש דקות התהילה, רצוי עם תמונה בעיתון", אבל גם על המשטרה "שהפכה לגורם מדליף באופן בלתי יאומן. אין דבר יותר משחית מלפרסם שפלוני יצא כמי שאינו דובר אמת בפוליגרף. אין לכך משקל בביהמ"ש, אבל המשקל הסוג'סטיבי בציבור חזק ביותר. גם הפרקליטות נגררת למשחק הזה והתוצאות הרסניות".
נציג הפרקליטות, אברבנאל, לא הכחיש את מעורבות הפרקליטות במשחק התקשורתי, אבל טען לנסיבות מקלות: "הפרקליטות נאלצת להשתתף במשחק, אבל עם המון מגבלות. הפרקליטות מעורבת רק כשהיא נגררת. אנחנו לא מוסרים חומרים, רק מסבירים את התזה ביסוד כתב האישום ומתקנים עיוותים שההגנה מפיצה".
רובינשטיין העירה כי "נכון שהפרקליטות נגררת, אבל היא עושה זאת במלוא כוחה. כתב טלוויזיה בערוץ מרכזי העז לבקר את הפרקליטות, אז מעבידיו קיבלו מכתב ובו התבקשו לשקול להעבירו מתפקידו".
יש משהו ארכאי בדיון על הדלפות שמתקיים שבוע אחרי שאתר "ויקיליקס" מערטל כל חסיון וסודיות. ובכל זאת, מארגני הכנס אירחו משפטנים בכירים שידונו בנושא. נשיא לשכת רואי החשבון דורון קופמן הזכיר את פרשת רשות המסים שהחלה בקול תרועה רמה והפכה באופן הדרגתי לסיפור ישראלי קטן.
מבלי להתייחס לתיק התלוי ועומד הודה אברבנאל: "אחד הרגעים המביכים בעבודתנו הם פרסומים במהלך חקירה שמלווים בסימני קריאה שמטפחים ציפיות בציבור. בדרכי לכאן שמעתי כתב משטרה מדווח על שני הבחורים הדרוזים שהותירו שיירי נרגילה בשטח וגרמו לשריפה הגדולה. הם מכחישים אבל הציבור מקבל את המסר הסמוי שהם האשמים. הרושם שנוצר בתקופת החקירה נשאר לעד".
להדלפות לתקשורת מטרות רבות. השפעה על ההליך המשפטי היא רק אחת מהן. רובינשטיין מנתה כמה אינטרסים נוספים: "לפעמים מעורבים יצרים מסוג אחר. המשטרה רוצה לקדם את החקירה, אבל לעתים זהו מנגנון להאדרה עצמית, יחצ"ן של הדוברים או לקידום אינטרסים אישיים של חוקר זה או אחר".
משחק היחצ"נים
רובינשטיין קשרה את היצרים האלה לאג'נדות שלעתים חוצות לטעמה את הגבול: "חבל ששדרים בכירים מרשים לעצמם לומר דברי בלע על שופטים כי העונש שפסקו לא חמור מספיק לדעתם. קשה לי שפרקליטה בכירה, אחרי זיכוי, אומרת בטלוויזיה שבכל זאת מסתובב בינינו רוצח. לא יעלה על הדעת שמתלוננת בעבירות מין, לאחר מסירת עדותה במשטרה, תתייצב אצל רפי רשף".
התקשורת היא איפוא במה רחבה יותר, למשחק גדול שעניינו האדרת שמם של החוקרים, קידום פרנסת הסניגורים והיחצ"נים, קידום אג'נדות של כתבים ופרשנים, השפעת על דעת הקהל ובית המשפט. זהו אותו סוב־יודיצה שמזמן הפך אצלנו ל"אות מתה", כדברי רובינשטיין. ועם זאת, אמרה דורנר במהלך המושב, גם כשאין השפעה על השופטים - ואלה יודעים כיצד להתעלם מלחצי התקשורת - נגרם נזק: "השופטים הרשיעו את חיים רמון אחרי שהתקשורת זיכתה אותו, ומה ודאי חושב הציבור: איזה שופטים מטומטמים זיכו אותו...".
דורנר הביעה דאגה משתי הצעות החוק המגבילות. "מלבד הסכנה לחופש העיתונות, אין בהן צורך. לאנשי ציבור שמבקשים לקדם את ההצעות האלה יש גישה לתקשורת. נכון, רמי המעלה חשופים יותר, אבל זה המחיר בהיותך איש ציבור. יש לכך יתרונות וחסרונות. אינני רואה מצב שבו ייחקר שר או בכיר ולא יפורסם השם. מתקבל על הדעת שהמשטרה והפרקליטות לא יכולות לתפוס את המדליפים? תגישו תלונות לוועדות האתיקה, לא צריך חוקים".
2 תגובות לכתיבת תגובה