כדורגל זה משחק חשיבה

בשבוע שעבר היה משחק, ברצלונה נגד ריאל מדריד.  למרות שזה היה לפני יותר משבוע קצת קשה לי להירגע ממנו. זו הייתה תצוגת כדורגל מושלמת. עבורי, ככדורגלן, זה ככל הנראה היה הדבר המרגש ביותר שראיתי. וההתרגשות הזו מכדורגל כל כך יפה וחכם תמיד מביאה איתה דבר נוסף - זיכרונות.

אני נזכר בקבוצת נערים שמתאמנת על מגרש עפר אי-שם בשנות התשעים בירושלים. אני נזכר באיש עם משרוקית שצועק עלינו, השחקנים, משפטים בסגנון - "כדורגל זה משחק פשוט! מי שרוצה יותר מנצח!", או "צריך להתאבד על המגרש!" ועוד כל מיני אמירות שיכולות להכין אותך די טוב להסתערות על מוצב בלבנון. מה שלא לימדו אותנו זה לאן ואיך צריך לרוץ במגרש. אבל אני מקווה שאף פעם לא מאוחר ללמוד ובאמת לפחות פעם בשבוע אני משתדל להתייצב לשיעור של צ'אבי, אינייסטה ושות'.

בארסה היא התגלות

האמת היא שאני שונא את הקלישאה הזאת שאוהבים בכדורגל הישראלי - קלישאת "הבשורה" או בשורת "המודל". מכל מונדיאל אנו חוזרים עם בשורה ומנסים לאמץ אותה - פעם זה "המודל היווני", פעם זה "המודל הדרום-קוריאני" ופעם זה "המודל הגרמני". בשורות זה לאנשים שמתקשים בחשיבה ומחפשים קיצורי דרך. בארסה לא מביאה איתה בשורה, היא מביאה התגלות.

כשאני אומר התגלות אני לא מתכוון לכישרון של מסי, צ'אבי ואינייסטה. ברור שהעובדה ששלושה גאוני כדורגל שמגיעים אחת לדור משחקים באותה קבוצה, היא מכרעת ליכולת שאנחנו רואים ממנה פעמיים בשבוע. אולם ההתגלות האמיתית בכל הסיפור הזה היא טקטית. אגדיל ואומר שהכדורגל שבארסה מציגה מצריך כל אדם שאוהב את המשחק הזה לחשוב מחדש על כל קטגוריות החשיבה שבאמצעותן הוא מבין את המשחק. היא המציאה מחדש את הכדורגל.

כשבארסה משחקת אין התמודדות, יש טבח. זה לא חשוב נגד מי היא משחקת. היא מבטלת את היריבה באופן חסר תקדים בהיסטוריה של הכדורגל. הדומיננטיות שלה על הדשא מזכירה דומיננטיות של כדורסל. וחשוב להדגיש שאני לא מדבר על התוצאה - זה באמת לא חשוב אם היא מנצחת 0-5 או 1-2, או אפילו אם היא מפסידה פעם בעונה. גם כשהיא מפסידה אין באמת משחק כדורגל, יש טבח שלא יצא לפועל. העובדה שאין התמודדות, זו לא פחות מסנסציה טקטית.

פרשנים של קלישאות

"סנסציה טקטית?!" יזעקו הרומנטיקנים או נטולי היכולת לחשוב, "זו לא טקטיקה, זו גאונות! זה כדורגל משוחרר, כדורגל שמח, כדורגל שבא מאהבה!". הם לא באמת אשמים, פשוט גרמו להם להאמין שטקטיקה וכדורגל התקפי הם כמו שמן ומים, הם לא מתערבבים. ובכן, שיקרו להם. ובכלל, זה קל מאוד לפספס את המסקנות החשובות מהכדורגל של בארסה בסביבת כדורגל שהשיח הפרשני שלה מתמצה בניגודים: "גברים/כוסיות", "רצון/בעיה מנטלית", ו"התאבדות על המגרש"/נאיביות.

ניקח לדוגמה את המושג "משחק לחץ". עד היום סיפרו לי ולעמיתיי הכדורגלנים שלחץ זה עסק למטורפים, שלחץ עושים שחקנים עם דם בעיניים, ריר בשפתיים וחומצת חלב בשרירים (ולכן אי-אפשר ללחוץ יותר מ-20 דקות במחצית). אמרו לנו באימונים וגם בפרשנויות שלחץ זה דבר שעושים תוך איזושהי אקסטזה משולחת רסן. והנה מגיעה בארסה ומוכיחה לנו שזה לא נכון.

ההיפך הוא הנכון - מסתבר שלחץ עושים שחקנים מאומנים, שקולים, קרי רוח שיודעים לאן לרוץ ומתי. ושהם עושים את זה 90 דקות. בהתחשב שבארסה מחזיקה בכדור כשני-שלישים מהזמן המשוחק, ושהזמן המשוחק מהווה רק כשני שלישים מזמן הברוטו של המשחק - מגיעים למסקנה ששחקני בארסה עושים הגנה קצת יותר מעשר שניות בדקה - לכן יש להם כוח לעשות יותר תנועה בהתקפה ולהניע את הכדור בדופק נמוך. ולכן, דווקא בגלל משחק הלחץ - בארסה רצה פחות (בהגנה).

מה זאת טקטיקה בכלל?

לנו גרמו להאמין ש"טקטיקה" חונקת שחקנים יצירתיים. גרמו לנו להאמין ש"טקטיקה" זו עבודה על 'עמידה נכונה' ומשחק הגנה מבוקר. אך האתגר הטקטי האמיתי הוא פינוי שטחים ותיאום של תנועה בהתקפה. האתגר הוא ליצור אפשרות להנעת כדור על ידי רווחים נכונים או ליצור יתרון מספרי באזור מסוים בזמן מסוים.

"טקטיקה שמקטיקה!" יצעקו (הם אוהבים לצעוק), "אלו השחקנים הטובים בעולם, הם גאונים, הם לא צריכים טקטיקה - רק תנו להם כדור!". נכון, מסי ושות' גאונים. אבל גם אם התנועה של שחקני בארסה היא אינטואיטיבית ברובה - וזה אכן המצב (יסלח לי שגיא כהן, אבל מסי לא קורא את המרחב באמצעות קואורדינאטות גיאומטריות), הרי שאותה תנועה אינטואיטיבית נעשית במסגרת מסוימת. יתרה מזאת, הבנת המשחק האישית של שחקני ברצלונה היא תוצר של לימוד ואימון טקטי נכון שהמועדון הזה מטמיע בשחקניו מהיותם עוללים. 

בארסה זו הקבוצה הגדולה ביותר בכל הזמנים. כרגע, אי-אפשר אפילו לדמיין איזושהי נבחרת חלומות שתוכל להתמודד איתה. הדומיננטיות האבסולוטית שלה, הביטול הטוטאלי של היריבה והשליטה המוחלטת שלה במרחב - כל אלו הם דברים שלא ידענו שאפשר לעשות בכדורגל.

היינו בטוחים שכדורגל זה ללוחמים מתאבדים. חברים, זה לא. איך אמר אחד, יוהן קרויף, אבי שיטת המשחק של בארסה - "כדורגל זה משחק שמשחקים עם המוח".

הכותב הוא כדורגלן מקצועני ששיחק בהפועל ירושלים, מכבי תל אביב ומכבי פתח תקווה