בג"ץ: הרפתנים הם בעלי יחידות ההשתתפות בתנובה - ולא המושבים

הרפתנים באגודות השיתופיות שהשתייכו לתנובה ניצחו היום (ד') בבג"ץ שהכריע לטובתם בסכסוך שנמשך למעלה מעשר שנים. מדובר בהחלטה דרמטית של בג"ץ שהפך בכך הכרעה של רשם האגודות השיתופיות, וקבע כי יחידות ההשתפות של האגודות בתנובה שייכות לרפתנים ולא לאגודות.

הנפגעים הישירים יהיו חברי המושבים שאינם רפתנים. "הרפתנים הם שיצרו בזיעת אפם את הנכס בדמות יחידות ההשתתפות בתנובה - שהוקצו לאגודות על פי כמות החלב ששווקו יצרני החלב באמצעותן - ונכס זה הוא קניינם של יצרני החלב בדין ובצדק", כתב השופט יצחק עמית בהחלטה.

ההחלטה בשלב זה היא לגבי שלושה מושבים בלבד, ניר בנים, באר טוביה ונחלים, אך היא צפויה לגרום ככל הנראה לגל של פניות מחודשות לרשם השותפיות של עשרות מושבים נוספים הנמצאים באותו מצב.

שלושת שופטי בג"ץ שהיו מודעים להשלכה הצפויה של פסק הדין ניסו להיזהר ולטעון כי כל מקרה ייבדק לגופו. אך לבסוף נאלץ השופט יצחק עמית להודות, כי "הנקודות העקרוניות משותפות לאגודות רבות ופסק דיננו עשוי להשליך על סכסוכים דומים".

הסכסוך בין הרפתנים למושבים אינו קשור לחברת תנובה במבנה הנוכחי שלה. כיום מחזיקים בחברה קרן אייפקס (כ-56%), בנק לאומי וקבוצת משקיעים (כ-20.7%) שרכשו את חלקה של מבטח שמיר, ואגודת הקיבוצים.

יחידות ההשתתפות בהן מדובר הן אותן יחידות שהמושבים מימשו בעבר בעת רכישת תנובה על ידי אייפקס ומבטח שמיר, והדיון כעת הוא למעשה בחלוקה הפנימית של הכספים בין המושבים לבין חבריהן.

במקור היו 620 אגודות שיתופיות, אך הן אינן מאוגדות בצורות משפטיות זהות. הסכסוך הנוכחי רלוונטי לכמה עשרות מהן, שרחוקות מהמבנה השיתופי והשוויוני של הקיבוצים.

מקור הסכסוך הוא בוועידת תנובה מנובמבר 1999, במסגרתה נקבעה דרך הקצאת יחידות ההשתפות. הצעת הפשרה שהתקבלה היתה כי היחידות יוקצו על פי שני מפתחות; 50% חולקו באופן שווה בין כל האגודות החברות בתנובה, וכל אגודה קיבלה 9,608 יחידות.

המפתח השני, שהוא הרלוונטי לסכסוך, הוא חלוקה של 50% נוספים שחולקו בהתאם להיקף שיווק התוצרת החקלאית לתנובה לאורך השנים.

לצורך ההמחשה, במקרה של ניר בנים הוקצו למושב 33,070 יחידות השתתפות, מתוכן 9,068 יחידות על פי המפתח האחיד ועוד 24,002 יחידות על פי המפתח היחסי. התוצאה של פסק הדין היא כי הרפתנים יהיו הבעלים של 16,295 יחידות מתוך ה-24 אלף, בניגוד למצב שבו אותן יחידות יתחלקו בין כל חברי המושב.

הסכסוך של 15 הרפתנים במושב ניר בנים הגיע לפתחו של רשם האגודות באוקטובר 2001, שהעביר את הנושא לבחינה של בורר, עורך הדין משה שפורן. בספטמבר 2005 הכריע הבורר כי יחידות ההשתתפות שייכות לרפתנים ולא לאגודות. הנושא חזר לבדיקת הרשם, שהפך את ההכרעה של הבורר.

הרשם התבסס בהחלטתו בין היתר על התשלום עבור היחידות ששולם במשך שנים לתנובה, והרישומים בספרי החשבונות באגודות, שרשמו את היחידות על שמן, ולא על שם הרפתנים. יצויין כי התערבותו של בג"ץ בהכרעות של רשם האגודות הוא נדיר מאוד ונעשה רק במקרים קיצוניים.

"האוטו שלנו גדול וירוק"

בג"ץ העביר ביקורת נדירה וחריפה על החלטת הרשם וקבע כי מסקנותיו היו שגויות מיסודן. בין לבין לא חסך השופט יצחק עמית את כשרונו הספרותי.

עמית החל את פסק הדין עם ציטוט משירה של פניה ברגשטיין "הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל וְיָרֹק, הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ נוֹסֵעַ רָחוֹק. בַּבֹּקֶר נוֹסֵעַ, בָּעֶרֶב הוּא שָׁב, מוֹבִיל הוּא לִ"תְנוּבָה" בֵּיצִים וְחָלָב".

בפסק הדין עצמו המשיך השופט באותה הרוח וכתב, כי "הרפתן הוא שהשכים עם בוקר לחליבה, הוא שחילק מספוא ותחמיץ לפרותיו, הוא שבוסס בבוץ וברפש של הרפת מדי יום, הוא שעמד למראשותיה של הפרה ורדית בשעותיה הקשות ולעיתים אף הזעיק וטרינר לטפל בה, והוא שהשקיע אונו וזיעת אפו בכל העבודות הקשות הקשורות ברפת ובחליבת הפרות... איני רואה טעם טוב בגינו נשלול מהרפתן חלק מהתמורה לפרי עמלו ויגיע כפיו ונעבירה לחברים אחרים שלא שחו גוום בעבודות הרפת. תוצאה זו אינה צודקת בעיני, בוודאי לא לגבי חברי אגודה שבחרו לחיות במסגרת של מושב, להבדיל מחברי אגודה במסגרת של קיבוץ".