אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"המדינה צריכה לעזור לבני 50 פלוס לפתוח בקריירה שנייה" צילום: בועז אופנהיים

"המדינה צריכה לעזור לבני 50 פלוס לפתוח בקריירה שנייה"

אריה רוטנברג, מנכ"ל קלאב 50, בוועידה לחיסכון פנסיוני של "כלכליסט" ומגדל: "צריך לקבור את מושג הפנסיה, הוא חלף מן העולם"

09.12.2010, 14:33 | תומר זלצר

"המדינה צריכה לעזור לבני 50 פלוס לפתוח בקריירה שנייה". כך אמר היום (ה') מנכ"ל קלאב 50 אריה רוטנברג בפאנל בנושא "כסף, אריכות חיים והגיל השלישי" בוועידה לחיסכון פנסיוני של "כלכליסט" ומגדל.

לדברי רוטנברג, "המסקנה של ההתכנסות היום היא אחת: צריך לקבור את מושג הפנסיה, הוא חלף מן העולם. המחשבה שכל הגברים יאבדו את כושר ההשתכרות בגיל 67 וכל הנשים בגיל 62 היא מסקנה מעוותת. אנחנו צריכים לחשוב מחדש על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על חיסכון פנסיוני ועל פנסיה. לפני 121 שנה החליטו שמאבדים את כושר ההשתכרות בגיל 65 בערך, אבל היום זה לא רלוונטי. אני מציע גישה חדשה לחלוטין שאומרת: פנסיה זה עניין אינדיבידואלי, זו החלטה של פרט שצריכה להיות מגובה בתמיכה ציבורית. יציאה לפנסיה היא אותה נקודת זמן שבה אדם החליט שהוא אינו מסוגל יותר להשתכר. אנשי הפיתוח ואנשי השיווק הפנסיוני צריכים להבין שהתפקיד שלהם הוא לקיים דיאלוג עם לקוח שבו צריך להבין מה האדם הזה רוצה לעשות: אולי הוא רוצה להמשיך לעבוד בגיל 80?"

לדברי רוטנברג, "הגיבוי הרגולטורי והמיסויי צריך לאפשר לאדם שמתחיל לחסוך מגיל אפס לקבל החלטה מתי הוא פורש ואיך הוא פותח בקריירה חדשה. כפי שהמדינה עוזרת לאנשים צעירים, צריך לעזור גם לגילאי 50 פלוס לפתוח בקריירה שנייה. היום לאדם בגיל 50 ששולח קורות חיים אין סיכוי להתקבל לעבודה.

"מצד שני, הרבה מאוד אנשים מצליחים לפתח קריירה שנייה כעצמאים ויועצים. את הכוח האנושי האדיר הזה עם השכלה, ניסיון וקשרים צריך לתעל על ידי הכוונה באמצעות תוכנית הדומה לתוכנית ויסקונסין. המהלך הזה יכול לשמש כמנוף לקפיצת מדרגה במשק הישראלי. אם לא נעשה את זה, המדינה והביטוח הלאומי לא יצליחו לקיים בצורה מסודרת רמת חיים נאותה רק כתוצאה מהחיסכון הפנסיוני שנצבור". רוטנברג הוסיף כי פנה לראש הממשלה ולשר האוצר בבקשה לביטול המיסוי על אנשים הממשיכים לעבוד גם אחרי גיל הפרישה הקבוע בחוק.

מנכ"לית הביטוח הלאומי, אסתר דומיניסיני: "פעם חשבנו שהעולם שייך לצעירים, היום אנחנו למדים שהעולם שייך למבוגרים. הנושא מחייב התייחסות אדירה בהמון תחומים. אנחנו בוחנים את האיתנות הפיננסית העתידית של המוסד לביטוח לאומי כתוצאה מהשינויים האלה. חשוב מאוד לדאוג לפנסיה משום שהיום במדינת ישראל רק ל-41% מהמבוגרים יש חיסכון פנסיוני. שיעורי העוני בקרב קשישים הם 20.5% - אלו שיעורים מאוד גבוהים. צריך להיות שילוב של הביטוח הלאומי, חיסכון פנסיוני מעבודה והשאר חסכונות אישיים. אם לא כן, האנשים הללו יימצאו בצרות צרורות ויכלו את ימיהם בעוני".

בהתייחס לדבריו של רוטנברג ציינה דומיניסיני, כי "יש הרבה מאוד אנשים שאין כל סיבה בריאותית שיפרשו בגיל 62 (נשים) או 67 (גברים). אבל בישראל רק 11% מבני 65 פלוס משתתפים בשוק העבודה. יש להבין שלא יהיה בעתיד כוח עבודה מספיק במשק אם בני ה-50 פלוס לא יהיו בכוח העבודה".

יעקב וינשטיין, מנהל השקעות ראשי במגדל שוקי הון: "צריך לקבל החלטות ענייניות לגבי השקעות ללא קשר לגיל הלקוח. לא הייתי רוצה לכוון השקעות לבני 70 ו-80 רק באגרות חוב ממשלתיות. מנהלי ההשקעות במוסדות המתאימים צריכים לקבל החלטות נכונות מבלי להתחשב בפרישה ובגיל – לשנות את התפיסה מקצה לקצה. כשאתה עוסק במשהו שאתה אוהב אותו, כמו השקעות בעבורי, אין משמעות לגיל ואתה תמשיך לעסוק בו".

וינשטיין גם נתן תחזית: "ב-2011 הסיכון חוזר. בעולם ההשקעות אנחנו מזהים שלושה שלבים: שלב הפחד, שלב לקיחת הסיכון והשלב השלישי הוא שלב האופוריה שאחריו תמיד מתרחשת מפולת. אנחנו כרגע נכנסים לתקופה של לקיחת סיכונים נוספים, מעבר גדול יותר להשקעה במניות והקטנה של אגרות החוב הממשלתיות. עברנו למשחק באש: צריך להיות בפנים, להגדיל השקעות במניות אבל בזהירות גדולה כי זה משחק באש".

פרופ' קרלו שטרנגר, מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב: "בגיל 50 אנחנו אמורים להיות במצב שבו יש לנו פחות אשליות על אודות מי אנחנו. וזה יתרון. כי אשליות הן לכאורה נחמדות, אבל הן גורמות לנו לדפוק את הראש בקיר במקום הלא נכון. אם יש לנו פחות אשליות, יש לנו יותר ידיעה עצמית אמיתית, ואז אנחנו יכולים להתכוונן למה שאנחנו באמת רוצים ומה שאנחנו באמת טובים בו. הגידול בתוחלת החיים מקשה על עיסוק במקצוע אחד לכל אורך החיים. כבר בשנות ה-40 צריכים להתחיל לחשוב מה יותר ויותר מעניין אותנו במה שאנחנו עוסקים ומה מעייף אותנו".

תגיות

12 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

11.
גילאי 50+
לצערי המדינה לא יודעת להעריך הון אנושי,וכך מושלחים לפח הנסיון,היכולת,הסבלנות,השרות האדיב,ושעות עבודה לא מנוצלות,לא גיליתי את אמריקה גם אנשי הממשל יודעים את זה,אבל כמו נושא של הטפלת מי ים,כמו תעלת הימים,כמו פיתוח מקורות תעסוקה כאן כמו עוד הרבה דברים שנמרחים על פני שנים , כאן כלום לא יזוז,אנחנו אלופי העולם בדיבורים,מדברים ולא עושים כלום,ארץ פקה פקה,תעשיה מפוארת של היי טק הולכת ונעלמת לחו"ל,תעשית הטכסטיל נכחדת התעשיה הטכנית היא רק חלומו של האיש מכפר ורדים,אין חזון ,חיים מיד לפה,תאכל היום כי מחר נמות,זו כל התורה.הרזרבות הולכות ונגמרות.החברה מתרסקת,המשפט הופך להיות לא רלונטי,כל דאלים גבר,הכח שולט בכל מקום.אפוקליפסה עכשיו.
חיים רוטשטיין , שפלה  |  16.01.11
9.
אכן, המצב מגוחך
אני אמנם מאוד צעירה (20) אבל אני רואה את אבי (50+) שחושש כל הזמן לאבד את עבודתו ואימי (גיל דומה) שחוששת מהפנסיה כי ראתה מה קורה להרבה אנשים שיצאו לפנסיה... הסימפטומים הרבה פעמים דומים לדיכאון ואני בטוחה שהם מלווים בלא מעט דיכאון. אנשים בריאים שרוצים לעבוד צריכים לעבוד, די להכריח אנשים לפרוש בגילאים מבוגרים, בעיקר שיש חשש ממחסור עתידי בידיים עובדות...
.  |  25.12.10
לכל התגובות