מחכים לוועדת החקירה הבאה

שר התחבורה ישראל כץ ושר האוצר יובל שטייניץ לא החמיצו אתמול את ההזדמנות התקשורתית, ולמרות מזג האוויר הסוער כינסו מסיבת עיתונאים דחופה. האירוע הדרמטי: הכרזה רשמית ומלאת פאתוס על הלאמתו של פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב.

אמנם ייקח עוד שנים רבות עד שהרכבת הקלה תיסע בגוש דן, אבל אף שהדיו עוד לא יבשה על החלטת הממשלה, כבר החליטו השרים לריב על הזכות להציל את תושבי תל אביב מפקקי התנועה.

"ממשלת ישראל מכירה בפרויקט כאתגר לאומי המחייב התגייסות מצד כלל המערכות במדינה לטובת מימושו", אמר שטייניץ. כץ לא נשאר חייב: "החלטת הממשלה שאותה הובלתי הנה צעד חשוב וחיוני בהוצאתו לדרך של הפרויקט הגדול ביותר בתולדות המדינה".

הבעיות לא נעלמו מהשטח רק כיוון שהפרויקט הולאם

הנה החזון לכל מי שאופטימי: החלטת הממשלה קובעת ש־10.7 מיליארד שקל מתקציב המדינה יועברו לסלילת הקו הראשון שיתחיל בפתח תקווה, יעבור דרך תל אביב ויסתיים בבת ים. הגוף שיפקח על הפרויקט יהיה חברת נ.ת.ע, ובמקום 2013, שנת השקת הפרויקט נקבעה ל־2017. בינתיים.

והנה המציאות שאולי קצת מפריעה לחזון: בקרוב תצטרך המדינה למצוא מנכ"ל לנ.ת.ע, שפועלת חודשים ללא קברניט, ולהוציא מחדש מכרזים לביצוע הפרויקט. גם בעיית פינוי מי התהום מתחת למרכז תל אביב לא נעלמה רק כיוון שהמדינה הלאימה את הפרויקט. השפד"ן הרי כבר הודיע שלא יוכל לטפל בכמות כזו.

אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק: הרעיון להקים מערכת הסעת המונים בתל אביב הוא כבר בן ארבעים שנה. כעת, לאחר סדרה של אי־הצלחות בקידומו, מוטלת המשימה השאפתנית על אותם מקבלי החלטות ופקידים שניהלו בשנים האחרונות את מערך שירותי הכבאות. כי כנראה בסוף מסיבת העיתונאים הנוצצת היא חזות הכל. מישהו בכלל יזכור שהיא נערכה חצי שעה בלבד לפני דיון הבוררות בין הזכיין המקורי של הפרויקט למדינה? נראה שלא, כי ההצהרה לתקשורת חשובה יותר מהתהליך. אולי כדאי לבדוק כבר עתה אם מיכה לינדנשטראוס פנוי ב־2017, כי יכול להיות שתהיה לו הרבה עבודה.

הצד החיובי: לפחות יש כתובת מוגדרת לתלונות

הפרויקט יצא לדרך בדצמבר 2006, אז נבחרה לביצועו MTS - קונסורציום שמורכב מחמש חברות. במאי 2007 נחתם עם החברה חוזה מתוך כוונה לסיים את הסגירה הפיננסית במאי 2008. השקת הפרויקט תוכננה, כאמור, לסוף 2013, אולם הזכיינית טענה כי המשבר הכלכלי הקשה עליה למצוא מקורות מימון. התוצאה ידועה: שש דחיות במועד הסגירה הפיננסית, עד שבאוגוסט ביטלה המדינה את הזיכיון. מאז המדינה ו־MTS נמצאות בהליך בוררות במטרה למצוא פשרה שתבטל את הצורך בתביעות הדדיות.

נקודת האור היחידה בסיפור היא שמהיום יש גורם האחראי לכל המחדלים שעוד יבואו. להפיל את כל האחריות על זכיין שלא מצליח למצוא מקורות מימון זה אולי נכון וצודק, אבל חוכמה קטנה. מהיום יידעו כל תושבי גוש דן שיש כתובת ברורה לכל פקק, עיכוב בבוקר או איחור לאיסוף הילד מהגן: לאחת קוראים ישראל כץ, לשנייה יובל שטייניץ.