צריך לחקור, לא חייבים לעצור

שלוש שנים הן זמן רב מדי עבור החשוד, אבל זמן סביר במושגי מערכת המשפט הישראלית העמוסה. התיק נגד גיל אגמון נסגר מ"חוסר ראיות" ולא מ"חוסר אשמה" שנחשבת לסיבה שמכבדת יותר את החשוד. "חוסר אשמה", פירושו שאין בסיס לאשמה במבנה הראיות. "חוסר ראיות" פירושו שלא נמצאו די ראיות לבסס כתב אישום. סיבה שהיה בה כדי להתניע טוקבקיסטים לזעום על הנחות לחשודים מהאליטה. אבא של גיל, אברהם ז"ל, היה מנכ"ל האוצר, האח עו"ד צבי אגמון היה שותפו של השופט מישאל חשין ומועמד לתפקיד היועמ"ש.

במקרה של גיל אגמון - בדומה לפרשת הולילנד - עסקה החקירה ב"פרויקטור" המתמחה, כביכול, בשחרור פלונטרים בירוקרטיים במיזמי נדל"ן. אותו "פרויקטור", המהנדס שי זינגר, הומלץ לדלק מוטורס בידי דלק נדל"ן כי שירותיו היו זולים משל ממומחה אחר שהחברה שקלה להעסיק. בדיעבד, הזול התברר כיקר: המחיר כלל ארבע שנות חקירה, שלושה ימי מעצר ושכר טרחה לעו"ד גיורא אדרת.

הסיבה לסגירת התיק נגד אגמון היא שהפרקליטות לא הצליחה לבסס את טענת זינגר שלפיה פעל בשליחות ראשי דלק כדי לשחד את מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לודים, לצורך קבלת היתרי בנייה למרכז הלוגיסטי בניר צבי. זינגר העיד במשטרה שהשתמש בחלק מהכספים שקיבל כדי לשחד את מהנדס הוועדה המקומית, בידיעת בכירי דלק.

את זה לא הצליחה הפרקליטות לבסס. אין ספק שהיה צריך לחקור, אבל לא בטוח שצריך היה לעצור. הסכנה במקרים כאלה היא שהפרקליטות תרגיש "מחויבת" להגיש כתב אישום כדי להצדיק את המעצר המתוקשר. לכן צריך לברך את הפרקליטות על החלטתה לסגור את התיק למרות החלטתה לבצע את המעצר בתחילת החקירה.