ניתוח "כלכליסט": האם עידן עופר יאפשר לתמר לחמוק מהגזירות?

עסקת הגז הגדולה בין ספקית הגז המצרית EMG לבין החברה לישראל של האחים עופר, לאספקת 1.4 BCM, לא תפסה את השותפות בקידוח תמר (נובל אנרג'י, קבוצת דלק באמצעות דלק קידוחים ואבנר, ישראמקו ודור אנרגיה) בהפתעה גמורה. בשבועות האחרונים, כך טוענים גורמים המקורבים לעסקה, הן השותפות בתמר והן EMG ניהלו מגעים מול החברה לישראל סביב אספקת הגז. עם זאת, כשהבינו השותפות כי בחברה לישראל נוטים לסגור את העסקה עם EMG, הן הזדרדזו לשלוח מכתב מאיים לשר האוצר יובל שטייניץ ולשר התשתיות עוזי לנדאו.

במכתב טוענות השותפות בקידוח תמר כי המלצות ועדת ששינסקי מטרפדות הלכה למעשה את סגירת המימון לפיתוח קידוח תמר - וכפועל יוצא גם את האפשרות לחתימת עסקאות גז עם לקוחות פוטנציאליים. בחינה מדוקדקת של טענות השותפות מעלה דווקא מסקנות אחרות.

האם המלצות ששינסקי תוקעות את מימון תמר?

לטענת השותפות, הן קיבלו שטר חזקה על מאגר הגז, שלאחריו הושעו סיכומים ונחתמו הסכמי ביניים קצרי טווח וסוכמו מתווי עסקאות. עם זאת, אחת השותפות העיקריות - ישראמקו - טרם השלימה את גיוס מימון הביניים עבור הפרויקט, מה שתוקע את המשך הפיתוח כולו.

ישראמקו, בבעלות נפטא, מחזיקה 28.75% מהשותפות, ואמורה להביא מימון של 800–750 מיליון דולר מדויטשה בנק, אולם זה נתקע פעם אחר פעם. בישראמקו טוענים אמנם שהדבר נובע מהקמת ועדת ששינסקי, אולם גם לפני שפורסמו מסקנות הביניים בתחילת נובמבר הודיעו ראשי החברה שאין בידם הכסף הדרוש.

ניר גלעד | צילום: שאול גולן

אלמלא ששינסקי, האם ישראמקו היתה משלימה את המימון הדרוש? לא בטוח, שכן כבר באוגוסט ובספטמבר דחה דויטשה בנק את המימון.

השותפות טוענות כי בעקבות חתימת הסכמי הביניים הן המשיכו לקדם את הפקת הגז בתחילת 2013 כדי לעמוד ביעד שהציבה המדינה - אולם זוהי דחייה של כמה שבועות על התאריך המקורי בסוף 2012. בהמשך טוענות השותפות כי מסקנות הביניים פורסמו באוקטובר האחרון, בעוד שבפועל הן פורסמו ב־10 בנובמבר, חמישה ימים לפני המועד המקורי.

הטענה הרביעית מתייחסת לכך שטיוטת ההמלצות של ועדת ששינסקי כוללת הצעה לשינוי מיידי במתווה המיסוי - בניגוד, כך לפי השותפות, להגינות השלטונית והמסחרית הבסיסית. עם זאת, השותפות שוכחות לציין את חלקה השני של ההמלצה, למסות את הספקים הישראליים רק אחרי קבלת תשואה של 150% מהפרויקט, כך שהכנסות המדינה יגדלו רק לקראת אמצע העשור.

"עם פרסום מסקנות הביניים", טוענות השותפות במכתבן לשר האוצר ולשר התשתיות, "קרס באבחה אחת המודל העסקי שעליו נסמכו החתומים". לטענתן, אותותיה של הקריסה ניכרו בבלימה של משא ומתן עם לקוחות פוטנציאליים.

האומנם? יו"ר החברה לישראל אמיר אלשטיין מבהיר כי לא כך הדבר: "כחברה ישראלית אנחנו תמיד מעדיפים לרכוש כחול־לבן. אולם נכון לשנייה זאת אין לנו בסיס מוצק להבין מתי יגיע הגז הישראלי. אני מנסה לרכוש מוצר כחול־לבן, אבל כרגע הוא לא זמין. מדוע? תשאלו את הספק".

למעשה, מבט על לוחות הזמנים של החברה לישראל מעלה תהייה כיצד השותפות בקידוח תמר היו בכלל במשחק: באמצע 2012 צפויה החברה לישראל להפעיל תחנת כוח פרטית בנגב ומתקן זיקוק משוכלל בבזן שבחיפה, כך שאספקת הגז כבר ב־2012 היא כורח המציאות מבחינת ראשי החברה לישראל. על פי הצהרות שותפות תמר, הגז הישראלי לא אמור לנחות בחופי ישראל לפני ינואר 2013, כך שנוצר פער של שמונה חודשים במועד אספקת הגז.

"לוח הזמנים הנוכחי אינו מתאים לפעילות שלנו עם חברות שמספקת גז ישראלי", אומר אלשטיין, "עשינו מאמץ יוצא דופן לעכב את החתימה של החלק השני של החוזה, אבל בסופו של יום, אנחנו מחויבים כלפי הממשלה וכלפי בעלי המניות לייצר את הפעילות בטכנולוגיות ירוקות - קרי להשתמש בגז".

יצוין שהחברה לישראל וקבוצת דלק שותפות בפרויקטים של מתקני התפלה, כך שהצדדים מכירים היטב זה את זה. על פי ההערכות, שותפות תמר שאפו לספק גז נקודתית מפרויקט ים תטיס, עד חיבורו של תמר למערכת ההולכה הארצית. הבעיה היא שהחברה לישראל לא היתה מוכנה לחכות.

נקודה נוספת היא הרצון לפצל את החוזה בין שני ספקים. מדובר בפטנט ישן שנקטו בעבר חברות גדולות וקטנות: חברת החשמל ניזונה כבר כמה שנים משני ספקים, מכיוון שעדיף שלא לשים את כל הביצים בסל אחד. גם קונצרן אי.די.בי, לקוח קטן יותר, חילק בשנים האחרונות את חוזי הגז שלו למפעלי נשר ונייר חדרה בין הספק הישראלי לספק המצרי. מדוע שהחברה לישראל תנהג אחרת?

האם משרדי הממשלה התערבו לטובת תמר?

יוסי מימן | צילום: אנדרס לצקו

שותפות הגז מטילות את האחריות על אובדן הלקוח הפרטי הגדול ביותר בישראל, החברה לישראל, לפתחם של שרי האוצר והתשתיות. לטענת ראשי החברה לישראל, משרדי האוצר והתשתיות היו בתמונת ההסכם המתגבש בחודשים האחרונים, כך שאי אפשר לטעון שהמדינה הופתעה מעצם חתימת החוזה.

"האוצר לא ניסה למנוע מאיתנו לחתום על החוזה, אף על פי שהם ידעו עליו מבעוד מועד. צריך להבין שפיצול החוזה יש בו משום פגיעה בנו, כיוון שיש יתרון לגודל כשאתה רוכש את כל הגז מספק בודד", מסביר אלשטיין, ומוסיף שנכון להיום, החברה לישראל העדיפה לקחת על עצמה את הסיכון שלהפסיד כסף בעבור היכולת להכניס ספק ישראלי בעתיד.

בהתייחסו למחיר הגז או לשיקול הגיאו־פוליטי שנגזרים מהעסקאות, אמר ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל, שלא היה הבדל מהותי בין חוזי הגז האופציונליים, והשיקול העיקרי היה מועד האספקה. "הסכם השלום עם המצרים הוא נכס שיש לשמרו", ציין.

לגבי סוגיית מימון החוזה אמרו ראשי החברה שלא מדובר במכשלה, כיוון שהמימון עבור עסקאות הגז יהיה תפעולי. "מחיר הגז זול ממחיר המזוט או הסולר שבהם אנו משתמשים היום בבית הזיקוק ובמפעלי ים המלח", ציין גלעד.

במה שונה החברה לישראל משותפות תמר?

הטענה המעניינת ביותר של שותפות הגז גורסת כי חתימה על חוזה גז עם ספק מצרי מהווה למעשה נזק של 4 מיליארד שקל למשק - אובדן שמקורו הפסד הכנסות מיסוי, בעיקר כי לפי הסכמים מדיניים, ספק הגז המצרי פטור מתשלום מס שאותו הוא משלם במצרים.

אולם הטענה להפסדי מיסוי היא מוזרה, כיוון שהיא באה מאותן שותפות המבקשות למנוע את העלאת המיסוי בהמלצות ועדת ששינסקי - אותו מיסוי שיגולגל בסופו של יום למשרד האוצר, ובכך יגדיל את הכנסות המדינה. אם הגדלת היקף המיסוי לטובת אזרחי ישראל נכונה במקרה של החברה לישראל, מדוע היא פסולה במקרה של ועדת ששינסקי?

נוסף על כך, השותפות מתלוננות שהחוזה עם הספק המצרי יביא ל"עלייה במחיר הגז הטבעי במשק הישראלי ולייקור תעריפי החשמל לכלל אזרחי המדינה". לעניין זה כבר טענו ראשי החברה לישראל שלא היה הבדל מהותי בין החוזים, כך שמחיר הגז נשמר. בנוגע לטענה שמחיר החשמל יעלה, המציאות מוכיחה שמחיר החשמל רק הולך ויורד בעקבות השימוש בגז טבעי, ולראיה: חברת החשמל מתלוננת זה שנה שתעריף החשמל נמוך מדי בשל השימוש בגז טבעי - מה שהוביל לירידה של 5.5% בהכנסות החברה מתחילת השנה.

לפי הערכות משרד התשתיות, הביקוש לגז טבעי עשוי להגיע עד סוף העשור ל־20–15 BCM לשנה, לעומת כ־4 BCM לשנה היום. אם ההערכות יתממשו, אז החוזה עם החברה לישראל הוא רק אחד מני כמה חוזים שייחתמו במשק הישראלי בקרוב, מכיוון שהביקוש גדול על ההיצע. באוגוסט האחרון פרסמה חברת החשמל חוזה לרכישת כמות דומה של גז כמו החברה לישראל, שאליו החברה המצרית לא ניגשה בכלל. יוצא, אם כן, ששותפות תמר הן המתמודדות היחידות בו.

האם השותפות יתבעו את המדינה על ההפסדים?

"בשים לב אחריות המדינה לנזקים אלו, איננו רואים מוצא אלא בבחינת צעדים משפטיים לריפוי נזקינו והפסדינו מהמדינה", מאיימות השותפות. לא ברור אם שותפות תמר באמת מתכוונות לתבוע את שר האוצר ואת שר התשתיות על כך שלקוח גדול ברח להן מתחת לאף, אולם סגנון הדברים מזכיר את המכתב המפורסם ששלחה חברת דלק לראשי דירקטוריון דלק בספטמבר 2009.

הספק המצרי שינה אז את תמחור הגז, וחברת החשמל נאלצה לפתוח את חוזה האספקה - מה שעלה לה ולצרכני החשמל עוד 300 מיליון שקל. קבוצת דלק איימה אז בנקיטת צעדים משפטיים אם חוזה הגז שלה לא יתוקן במקביל, אך בסופו של דבר חברת החשמל לא נתבעה, חוזה הגז לא נפתח והספק המצרי חתם על חוזה חדש.

לקראת סוף המכתב טוענות השותפות שאף על פי שחזרו והתריעו כי החוזה עם החברה לישראל עלול להיסגר עם המצרים, "לא נעשה דבר לצמצום הנזק". עם זאת, בשבועות האחרונים התראיינו ראשי שותפות הגז בתמר והסבירו על הסכנה לכאורה שבאובדן החוזה, מסמכי הבהרה נשלחו לוועדת ששינסקי ובקרוב ייערך גם שימוע לראשי השותפות.

הפרט הבולט ביותר בכל הסיפור הוא שתיקתה של השותפה העיקרית בפרויקט, היא נובל אנרג'י האמריקאית: היא לא חתומה על מכתב האיום לשרי הממשלה, מסרבת לומר אם הפיתוח הטכני של המאגר הופסק, ומסרבת לספר אם היא תנטוש את ישראל אם יתממשו מסקנות ועדת ששינסקי במלואן. אולי האמריקאים יודעים משהו שהשותפות הישראליות שלהם לא יודעות.