חקר ביצועים: יום לימודים ארוך? לסער יש תוכניות משלו

השבוע, כהרגלם, הצליחו השיקולים התקציביים להכתיב את סדרי העדיפויות ולהכריע את הכף נגד ההיגיון הפשוט. ועדת החינוך של הכנסת החליטה לדחות בפעם השישית, עד 2015, את יישומו המלא של חוק יום לימודים ארוך. הנימוק - החוק יקר מדי. כמה יקר? 1.1 מיליארד שקל בשנה. אכן, יקר. המספר הזה מצלצל מוכר, ולא במקרה. 1.1 מיליארד שקל הוא סכום התמיכות השנתי של משרד החינוך במוסדות חינוך תורניים בישראל. זה חינוך וזה חינוך, זה יקר וזה יקר, ואפילו עולה בדיוק אותו הדבר, כך שאפשר היה לשנות את סדר העדיפויות בדיוק ב־180 מעלות. אלא שבישראל 2010 יש מציאות אחרת: זרם אחד מקבל, הזרם הבטלני, וזרם אחד לא, הזרם היצרני. סחתיין על גדעון סער, שאפילו לא טרח לבוא לדיון.

שאול אמסטרדמסקי

אגמון. 40 חודשים של עינוי דין | צילום: יובל חן

נסגר התיק נגד המנכ"ל: אגמון סבל לחינם

 

40 חודשים חיכה גיל אגמון, מנכ"ל דלק רכב, לטלפון שיזמן אותו לחקירה. דווקא היה לו הרבה מה להגיד, אחרי שב־2007 נעצר בחשד למתן שוחד. 40 חודשים של עינוי טרום דין שבהם היה צריך מנכ"ל של חברה ציבורית להסתובב עם הכנה לאות קין. השבוע נסגר התיק מחוסר ראיות. אגמון הוא איש חזק, סמג"ד שריון שראה כבר הרבה בחייו וזכה לאורך כל הדרך לתמיכת בעל הבית. הוא הצליח לשרוד בתפקיד למרות הצל הכבד. את כותרות הענק של יום המעצר כנראה רק הוא זוכר; השבוע היו אלה ידיעות קטנות בעיתונות הכלכלית שהזכירו את סגירת התיק מחוסר ראיות (כי את מי זה באמת מעניין). המשטרה, מצדה, כבר נמצאת בדרכה לעוד לקוח לא מרוצה.

גולן פרידנפלד

לקראת מכירת נס: גרליץ בסיבוב שני

 

עובדי נס ומשקיעים ודאי חשו השבוע דז'ה וו למקרא הידיעה ב"כלכליסט" כי קרן וורבורג־פינקוס מתעניינת ברכישת החברה שבהנהלת שכי גרליץ לפי שווי כמעט כפול משווייה בוול סטריט. וורבורג־פינקוס כבר נמנתה עם בעלי המניות בנס. הקרן החזיקה בקרוב ל־40% מהחברה, שאת רובם היא מימשה בהנפקה הראשונה בוול סטריט, לפני שש שנים. גם ההנפקה ההיא נערכה לפי שווי של 300 מיליון דולר. מאז שווי החברה אמנם התכווץ, אבל פעילותה התרחבה משמעותית והכנסותיה הוכפלו. הרווחיות אמנם נפגעה, כתוצאה מפעילות החברה בישראל שסובלת מהשקל החזק, אבל גם ממנה כנראה ייפטרו בוורבורג־פינקוס מיד עם רכישת השליטה. מה יישאר? מעין נס שכזה שקורה רק למי שיש לו כסף אמיתי - למכור ביוקר חברה קטנה ולקנות בחזרה בזול חברה גדולה הרבה יותר.

סופי שולמן

בעלי חפציבה חויב בחובות: יונה ישן טוב

 

פרשת חפציבה, זוכרים? מתברר שהיא עוד חיה ובועטת. המנהל המיוחד שמונה לחברה לא הסתפק בעונש הפלילי שהוטל על בועז יונה – שבע שנות מאסר וקנס של 8 מיליון שקל – ודרש להטיל עליו גם אחריות אישית לכל חובות החברה – 1.2 מיליארד שקל. בית המשפט נענה השבוע לבקשת המנהל, עו"ד יצחק מולכו, וזה מיהר להתגאות בתקדים המשפטי שהשיג. זה באמת יפה, אבל עם תקדימים אי אפשר לקנות במכולת, ומבועז יונה פושט הרגל לא יראו גרוש. מכירים את זה שאם אתה חייב לבנק אלף שקל, לא ייתנו לך לישון בשקט, אבל אם אתה חייב 100 מיליון שקל, אז הבנקאי הוא זה שלא יישן טוב? אז בועז יונה חייב עכשיו 1.2 מיליארד שקל, ותאמינו לנו, הוא ישן כמו תינוק.

גבי קסלר

מארק מאדוף. התקשורת מעדיפה צהוב | צילום: איי פי

התאבד בנו של נוכל־העל: מאדוף חוזר לכותרות

 

שנתיים אחרי שנכלא אביו הנוכל, כרך השבוע מארק מאדוף רצועת כלב שחורה סביב צווארו ותלה את עצמו מצינור בדירתו האופנתית שבסוהו. העיתונים האמריקאים הוצפו מיד בשלל כותרות ספרותיות: “צערו של מארק מאדוף", “טרגדיה יוונית" ו”חטאי האב". קראו לו "נסיך יפה תואר", כתבו בהרחבה על חייו בעבר, שכללו מטוסים פרטיים, יאכטות, בית נופש של 6.5 מיליון דולר והכנסה של 5 מיליון דולר בשנה.

פרשיית מאדוף היא פרשייה מורכבת, מסועפת ובעיקר מעייפת. היא גם רחוקה מסיום. מדי יום מתווספים כיווני חקירה, תביעות, האשמות (בהן כנגד הבן מארק ואחיו אנדרו) ובצדם חישובים פיננסיים מסובכים. כל זה באמת עושה כאב ראש, ובאמריקה כמו באמריקה, תמיד ששים לזנוח את הפרטים הקטנוניים בצד ולהפוך כל דבר לסיפור סלון סלבריטאי. במקום להתעסק בלקחים, נוח יותר להפוך את המאדופים למשפחת מלוכה רקובה,לעסוק בצהוב, בדרמטי, בסיפור שייגע ללב כולם. ומארק מאדוף בהחלט סיפק השבוע את הסחורה.

טלי שמיר

החורף הגיע לישראל: אלוהים לא מרחם על הדגים

 

"התנפצו החלונות, נעקרו הדלתות והתרסק כל ריהוט החוץ לרסיסים. בארבע לפנות בוקר הגיעו גלים עצומים ופתאום ראיתי לוקוס גדול, ששוקל כשישה ק"ג, נוחת במקום", כך תיאר טל חליבה, מנהל מסעדת קום איל פו בנמל תל אביב, את נזקי הסערה של יום ראשון. נראה שהלוקוס האומלל היה מסיים את חייו בבית הקפה כך או כך, שכן בתפריט מופיעה לה מנת "נתחי לוקוס אפויים במרווה". החיים מגלים לעתים חוש הומור מפתיע. כלומר, כל עוד אתה לא לוקוס.

מיכל פליישר

משה כחלון. ינצח את המחשב? | צילום: תומריקו

תקנות חדשות בשוק הסלולר: כחלון נגד המחשב

 

תארו לכם שממחר חברות המים המינרליים ימכרו מגוון אינסופי של מארזים:­ מארז של ליטר ורבע המורכב משני בקבוקים, חבילה של חמישה בקבוקים קטנים המיועדת לחיילים המשרתים רק בצפון, או שני בקבוקים של 678 ליטר באריזה מיוחדת לאימהות במשפחות חד־הוריות. על המדף היה שמח, אבל קרוב לוודאי שהצרכנים היו מפסידים. זה מה שקורה כבר עכשיו אצל חברות הסלולר והבנקים. ההבדל בינן לבין שוק המים אינו מספר השחקנים; הוא נעוץ בסיבה אפרורית הרבה יותר ­- מערכות המחשוב והתמחור של החברות. המערכות האלו מאפשרות להן לבנות ללקוחות שונים חבילות שונות -­ מסורבלות, מרובות סעיפים ואותיות קטנות ­– שבסופו של דבר מקשות על הצרכן להשוות בין מחירים וגוררות היעדר תחרות. לכן המאבק של שר התקשורת משה כחלון בעניין הוא מבורך. זה הביצוע שמעורר תהייה: השבוע הוא הטיל על החברות עוד שורה ארוכה של הנחיות. האם זה מה שיוביל לקריסת השיטה? לא בטוח שהכלי הישן הזה הוא הדרך שבה האדם ינצח את המחשב.

גלית חמי

אתר החדשות עובר לרווח: האפינגטון מוכיחה שאפשר

 

אריאנה הפינגטון סיפרה השבוע בגאווה בראיון לבלומברג שהאתר שלה יסיים את השנה ברווח. איזה יופי. מי שעוקב אחרי האפ־פוסט מאז הקמתו לפני כחמש שנים בסך הכל יכול רק למחוא כפיים. הפינגטון הוכיחה שהחדשות והאקטואליה לא מתו. צריך רק לדעת איך עושים את זה בעולם החדש, המופלא של הרשת. 26 מיליון בני אדם גולשים בכל חודש לאתר שלה, אבל המספר המדהים יותר – 4 מיליון מהם כותבים ומגיבים באתר. הנוסחה פשוטה: בכל יום אוסף האתר כ־300 סיפורים חדשותיים מגוונים מרחבי העולם ומוסיף עוד כ־300 כתבות מקוריות של עיתונאי האתר ועוד מאות בלוגים עצמאיים. העושר הנפלא הזה הופך את האפ־פוסט לזירה מרתקת ותוססת של חדשות, דעות ותגובות. תענוג לראות שהמודל הזה כלכלי.

יואל אסתרון