דו"ח טכנולוגי: הרשת והטלוויזיה ראש בראש

הרשת נגד הטלוויזיה: תיקו, לפחות כרגע

זה לקח לא מעט זמן ומאמץ, אבל עכשיו אפשר לדווח בסיפוק על מהפך בתחום הפנאי: מחקר שנערך בארה"ב מגלה שאנשים מבלים בממוצע פרקי זמן זהים מול הרשת ומול קופסת השוטים, הידועה גם כטלוויזיה.

על פניו, זה לא צריך להפתיע. הרשת היא מדיום אינטראקטיבי, שמאפשר למשתמש לעשות שימוש בזמן שלו כרצונו. הטלוויזיה היא מדיום פסיבי שמחפש קהל שבוי. הבחירה לא צריכה להיות מסובכת מדי, אבל מסתבר שהשימוש ברשת לא דוחק את רגלי הטלוויזיה: הוא פוגע דווקא בצריכה של תחומי תקשורת אחרים.

בין 2005 ל-2010 השימוש ברשת זינק ב-121%, במקביל לעלייה של 5% בצפייה בטלוויזיה. לעומת זאת, ההקשבה לרדיו צנחה ב-15%, קריאת העיתונים צללה ב-26%, והעלעול במגזינים ירד ב-18%, לא כולל בעת המתנה במשרדיהם של רופאי אליל למיניהם. כמובן, ישנם הפרשי גילאים ניכרים: בני 30-18 מבלים יותר זמן מול הרשת, כמו גם בני 44-32, אבל בגילאי 55 ומעלה המצב הפוך.

הפעילות העיקרית ברשת היא קניות: 60% מהמשתמשים ערכו קניות ברשת, בהשוואה לכ-33% בלבד בשנת 2007. תחום מוביל אחר הוא מגיפות חברתיות: כ-60 מיליון אמריקאים בגירים משתמשים דרך קבע בפייסבוק. כמו כן ניכרת עלייה משמעותית בגלישה ברשת באמצעות מכשירים סלולריים: כרבע מבעלי המכשירים המסוגלים לגלוש ברשת אכן עושים זאת.

ניצחון קטן למגילת הזכויות

החוקה האמריקאית הגיעה למשתמשיה – קהל מצומצם למדי בשנת 1787, שכלל רק גברים חופשיים ובעלי רכוש – עם מגילת זכויות קומפלט, שאם לא כן הם היו מסרבים לקנות את המוצר המפוקפק. חלק מהזכויות האלה נראות ארכאיות – התיקון השלישי, למשל, אוסר על שיכון חיילים בבתי אזרחים ללא הסכמתם של האחרונים, צרה נוראית במאה ה-18, לפני שהצבא קיבל מספיק תקציב כדי לבנות מחנות סדירים. ובכל זאת, לזכויות האלה יש תוקף מקודש.

מטרתן החד משמעית של הזכויות האלה היא הגבלת כוחה של הממשלה. הן גם מעיקות באופן ניכר על פעולות רשויות השיטור למיניהן – וזו, כמובן, מטרה חשובה נוספת. אי לכך ובהתאם לזאת, עושות הרשויות טריקים יצירתיים מאוד לעקיפת הזכויות הללו.  

ניקח לדוגמה את התיקון הרביעי. הוא אוסר על חיפוש ומעקב אחר אזרחים ללא צו המאשר זאת. מאז פיגועי ה-11 בספטמבר, הממשלה הפדרלית הצליחה לעקוף את התיקון הרביעי שוב ושוב, הכל בשם ההגנה מפני הטרור. היא ביצעה האזנות סתר ועקבה אחרי פרטי השיחות של אזרחים אמריקאים – ללא כל אישור חוקי לעשות זאת.

עכשיו הוצב, סוף סוף, מחסום מחודש בפניה: בית משפט פדרלי לערעורים קבע כי אם הממשלה רוצה לחטט במיילים של מישהו, היא צריכה לקבל צו לשם כך. הממשלה, מצידה, טענה שמעקב אחר בדואר אלקטרוני לא יכול להיחשב לחיפוש, כי לא היה מייל במאה ה-18.

לטענת הרשויות, ממילא תנאי השימוש של רוב ספקיות המייל מאפשרות להן להעביר את המכתבים לממשלה אם בא להן. בית המשפט קבע פה אחד שעל דואר אלקטרוני חלות אותן זכויות פרטיות שחלות על דואר רגיל, ופסל בהחלטתו חלק מחוק מ-1986, שאותו מצא כמנוגד לחוקה.

בית המשפט קבע, למרבה ההפתעה, שמאז 1986 חל שינוי מסוים באופן שבו אנשים מתקשרים זה עם זה, ושהמייל דוחק בעקביות את מקומה של שיחת הטלפון, ומשמש – ראה זה פלא – גם להעברת מידע אישי וחשאי. המשמעות היא שבהצצה ממשלתית לתוך מיילים של אדם יש פגיעה חמורה בפרטיותו, ופגיעה כזו מחייבת צו.

דליפה מהגיהנום

 

כבודו של המייל במקומו מונח, והפסיקה של בית המשפט לערעורים ראויה לכבוד. אבל לעיתים אתה מוצא את עצמך מהרהר בעגמומיות וחושב שבימים הרעים ההם של תיוק, טפסים, מגירות וקלסרים, המידע לפחות היה בטוח יותר. אם מישהו היה רוצה לגנוב אותו, הוא היה צריך לפרוץ למשרד, להתגבר על מערכות הגנה, והבלגן של העתקת התיקים היה חתיכת כאב ראש. מעבר לזה, על פריצה כזו היו עולים תוך זמן קצר מאוד.

במשרד השריף של מחוז מסה שבקולורדו ודאי חושבים גם כן בערגה על הימים ההם. באפריל האחרון עובד של משרד השריף לקח מאגר מידע שהקיף 200 אלף איש, מסודר כקובץ טקסט ענק, והעלה אותו לאיזה שרת, שהעובד חשב בטעות שהוא מאובטח. יותר מחצי שנה אחר כך, בנובמבר, קלטו במשרד השריף שהשרת דווקא לא היה מוגן במיוחד. הם הגיעו למסקנה הזו אחרי שאחד השמות במאגר צץ בחיפוש רשת פשוט.

בדיקה מהירה ועמוסת פאניקה העלתה שכל מיני טיפוסים ניגשו למאגר המידע הזה במהלך חודש אוקטובר, ועם קצת מזל רע גם העתיקו אותו. מה יש במאגר המידע? שום דבר מיוחד, רק את השמות והפרטים של האנשים שמולם עבד משרד השריף בנסיון לפענח פשעים – קורבנות, חשודים, ומודיעים.

האחרונים, שנמצאים בסביבה לא סלחנית במיוחד, נכנסו לפאניקה מוצדקת לגמרי. עכשיו מנסים במשרד השריף, בסיוע ה-FBI וגוגל, לברר מי עשוי להימצא בסכנה. כאן המקום להזכיר שוב שעיקר דליפות המידע מתרחשות לא בגלל התקפת האקרים עוינת, אלא בגלל רשלנות או זדון של מישהו במקום העבודה. ע"ע: ויקיליקס, ברדלי מאנינג.

"נזק סביבתי"

פייראט ביי. במאבק בפיראטיות נפגעים גם קורבנות יותר תמימים | צילום מסך: http://thepiratebay.org/

 

"נזק סביבתי" הוא מונח שהומצא בתקופת מלחמת וייטנאם כדי לתאר בצורה מכובסת את ההרוגים שלא היו מעורבים במלחמה, ונפגעו בעת תקיפה צבאית. לכל מאבק יש את ה"נזק הסביבתי" שלו: עכשיו הוא מגיע גם למלחמה בפיראטיות. דיווחנו בסוף החודש שעבר על כך שהמחלקה להגנת המולדת האמריקאית, זו שאמונה גם על המלחמה בטרור, מתחילה להפעיל כלי נשק כבדים נגד אתרי גניבת תוכן, והיא הלאימה עשרות מהם.

בסוף נובמבר התחילו כמה בלוגים שעוסקים במוזיקה להיתקל בתופעה משונה: האתר שלהם לא היה זמין. בהתחלה הם חשבו שמדובר בהתקפת האקרים. אחר כך עלתה הודעה שהבלוג הוחרם על ידי המחלקה להגנת המולדת, משום שהוא הפיץ מוזיקה מוגנת.

הבלוגרים הנבוכים ניסו להסביר שהם אכן הפיצו מוזיקה, ואפילו טריה, אבל הם לא פיראטים: המוזיקה הודלפה להם על ידי האולפנים ולעיתים על ידי האמנים עצמם, כאמצעי קידום. אלא שהמהלך הזה בדרך כלל לא אושר רשמית על ידי האולפנים, כך שבלוגים ששימשו כאתרי קידום למוזיקה ולקשר בין הקהל לאמנים מוצאים את עצמם מוחרמים. הממשלה לא טרחה עד כה לספק צו החרמה לבעלי האתרים, ועורכי דין הגדירו את המצב כ"חור שחור חוקי". יופי של עבודה.

קצרצרים

בית משפט בריטי החליט אמש לאפשר לג'וליאן אסאנג', המנהיג לכל החיים של וויקיליקס, להשתחרר בערבות. סיפור צדדי ומעניין בכל הבלאגן הזה הוא שהשופט אישר לראשונה עדכוני טוויטר בשידור חי מבית המשפט – כל זמן שהם ייעשו בשקט ולא יפריעו למהלך הדיון. בדרך כלל, השימוש בסלולרים במהלך דיונים משפטיים אסור, בדיוק כמו השימוש במצלמות טלוויזיה.

פול בושייט היה פעם עובד גוגל, שיצר בין השאר את ג'ימייל. עכשיו, כמו הרבה גוגלרים לשעבר, הוא יותר בעניין של פייסבוק, אם כי כמשקיע. אמש הוא שלח ציוץ בטוויטר, ובו העריך שבמהלך 2011, גוגל תחסל את מערכת ההפעלה החדשה שלה, כרום OS, או לחילופין תמזג אותה עם אנדרואיד. מאוחר יותר הוא הרחיב ואמר ש"כרום OS לא ממלא שום פונקציה שאנדרואיד לא ממלא טוב יותר". בהתחשב במאמצי היח"צ שעושה גוגל בגזרת מערכת ההפעלה החדשה, סביר להניח שהציוץ הזה התקבל בקרירות במאונטיין וויו. לקטלג תחת "לירוק לבאר ששתית ממנה".

בדיקטטורה הקומוניסטית קובה מתגעגעים מאוד לשנות השישים, שם – כנראה בזכות השפעת סמים – הצליחה המדינה לשווק את עצמה במשך כמה שנים כעתיד המין האנושי. במשרד התעמולה של קובה שמעו על משהו שנקרא ווקיפדיה, אז הם החליטו לחקות אותו ולהציג גרסה משלהם שמספרת על ההיסטוריה והתרבות של קובה מנקודת מבטה של האליטה השלטת שלה. עדכונים לגרסה הקובנית – שהיא בספרדית, ונקראת ecured – יתבצעו ככל הנראה רק באישור של הקומיסרים הממונים עליה.

ינס שטובר, יצרן משחקים גרמני, הצליח לזעזע את מולדתו כשיצר את "1378 (ק"מ)", משחק מחשב שבו יכולים השחקנים לגלם אזרחים המנסים להמלט ממזרח גרמניה, או, לחילופין, את שומרי החומה היורים בהם למוות. לגמרי שלא במקרה, 1378 קילומטרים היה אורכה של החומה שהפרידה בין מערב גרמניה ומזרח גרמניה. הרעיון לירות באנשים חפים מפשע, אפילו כאלה שבורחים ממעצר, מעורר חלחלה בחלק ניכר של האוכלוסיה הגרמנית, משלל סיבות היסטוריות מובנות. שטובר עצמו מעמיד פנים שלא היתה לו כל כוונה ליצור פרובוקציה, והוא מצביע על כך שהדרך היחידה לנצח במשחק היא לא לירות בפליטים. יאללה, יאללה.

לקבלת המטוס-ללא-טייס, המסדר יעבור לדום: דור ראשון של מל"טי תקיפה בחיל האוויר האמריקאי תולה את הכנפיים ועובר, ככל הנראה מילולית, לערימת הגרוטאות של ההיסטוריה. מל"טי הפרדייטור המזדקנים, שהפכו למל"טי תקיפה רק כבדרך אגב ומבלי שזו תהיה המטלה הראשונית המיועדת שלהם, מפנים את מקומם למטוסי ה-Reaper החדשים. האחרונים מסוגלים להגיע לרום של 50 אלף רגל, לטוס במהירות 260 קשר (שזה, בתרגום חופשי, "מהר לאללה"), ולשאת חימוש במשקל שתי טונות, הכולל פצצות כל כך חכמות שיש להן יותר תארים מלמפעילים שלהם. לא הרחק משם, ישראל עדיין מלטפת, בעיניים מזוגגות, את ה-F35.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"