אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הבעיה: לעולם יש בדיל קצר צילום: עמית שעל

הבעיה: לעולם יש בדיל קצר

מתחילת השנה עלה מחירו של הבדיל ב־56%, והוא ימשיך לעלות כיוון שהביקוש השנה יהיה גבוה בכ־14 אלף טונות מההיצע

16.12.2010, 09:32 | אריה גורן

הבדיל הוא מהמתכות העתיקות ביותר הידועות לאדם. השימוש בו החל במזרח הקרוב ובבלקן בסביבות שנת 3,000 לפני הספירה, אך בדיל טהור הופק רק בסביבות שנת 600 לפני הספירה.

הבדיל הוא מרכיב הכרחי בברונזה (ארד) שהיא תערובת של בדיל ונחושת. הוספת בדיל לנחושת מורידה את נקודת ההתכה של התערובת, משפרת את נזילות החומר לצורך יציקתו ומייצרת סגסוגת קשה וחזקה יותר מנחושת טהורה. לכן, לשימוש בבדיל היתה חשיבות רבה בתקופת הברונזה, אך גם לאחריה בתרבויות עתיקות רבות.

בדיל טהור הוא מתכת רכה, לבנה וכסופה, שהיא נוחה מאוד לרידוד ולריקוע ואינה מחלידה בקלות. הבדיל הוא יסוד נדיר יחסית: שיעורו בקליפת כדור הארץ נמוך פי שמונה מהעופרת, פי 35 מהנחושת ופי 25 אלף מהברזל. הבדיל אינו קיים בצורתו הטהורה בטבע, אלא רק בתוך מינרלים אחרים. המינרל העיקרי המכיל בדיל הוא הקסיטריט, שבצורתו הטהורה מכיל 78.6% בדיל.

הלחם והחמאה: הלחמה

השימוש העיקרי בבדיל (51.7% מהצריכה ב־2009) הוא להלחמות, בעיקר של רכיבים אלקטרוניים. בזכות טמפרטורת ההיתוך היחסית נמוכה שלו, 232 מעלות צלזיוס, והיותו בלתי רעיל הבדיל הוא חומר אידיאלי להלחמות. בעבר נהגו להלחים בעזרת עופרת, הזולה פי עשרה מהבדיל, אבל לאחר שהתבררה רעילותה, הופסק השימוש בה כמעט לחלוטין.

השימוש המשני בבדיל (17.6% מהצריכה הכללית אשתקד) הוא לציפוי מתכות מפני קורוזיה: פלדה מצופה בדיל היא החומר הנפוץ ביותר לייצור קופסאות שימורים. מכאן נובע השימוש הכפול במילה tin - הן לתיאור מתכת הבדיל והן לפחית שימורים. שימושים נוספים בבדיל הם לייצור כימיקלים (14.6% מהצריכה הכללית), ברונזה (4.7%) וזכוכית שטוחה (2.2%). באשר לשימוש האחרון, הבדיל - בצורתו המותכת - משמש מצע בתהליך ייצור זכוכית המאפשר להשטיח אותה לחלוטין.

צרכניות הבדיל העיקריות הן סין (כ־33% מהצריכה העולמית), ארצות הברית (12%), יפן (10%), גרמניה (5%) וטייוואן (4%). מחיר הבדיל הגיע לשיא ב־9 בנובמבר השנה, 27.3 אלף דולר לטונה, אך מאז נרשמה ירידת מחיר קלה ל־26.08 אלף דולר לטונה.

מתחילת השנה עלה מחיר הבדיל ב־56%. מבין כל הסחורות רק הכותנה, הפלדיום והכסף עלו באותה עת בשיעור גבוה יותר. מבט היסטורי מגלה כי מחיר הבדיל היה בעבר גבוה הרבה יותר. למשל, בתחילת 1980 עמד מחיר הבדיל על 47.7 אלף דולר (בערכים ריאליים המביאים בחשבון את מרכיב האינפלציה).

המומחים מעריכים כי מחיר הבדיל יוסיף לעלות, כיוון שהביקוש למתכת עתיד להיות גבוה בכ־14 אלף טונות מההיצע: בעוד שהבדיל המופק ממכרות והבדיל הממוחזר עתידים להסתכם השנה ב־335 אלף טונות, הרי שצריכת הבדיל עתידה להאמיר ל־349 אלף טונות.

אינדונזיה, האחראית לכשליש מכמות הבדיל המופקת ממכרות העולם, אינה מצליחה לספק את כמות המתכת שסיפקה בעבר. אינדונזיה תלתה בתנאי מזג אוויר קשים את האשמה לירידה בתפוקה, אבל גורמים נוספים החמירו את המצב ובהם הידלדלות המכרות שהפכה את ההפקה לקשה יותר, סגירת מכרות לא חוקיים והעלאת מסים שבעקבותיה נעשתה הפקת הבדיל לבלתי כדאית בחלק מהמכרות. כתוצאה מכך מלאי הבדיל בבורסת הסחורות של לונדון, זירת המסחר העיקרית של בדיל בעולם, צנח מתחילת השנה ב־42% - נתון המלמד על מחסור חריף במתכת.

איך משקיעים?

ביום שישי שעבר הנפיקה החברה הבריטית ETF Securities, הגוף המוביל בקרנות סל על סחורות, מוצר ייחודי המשקף את מחירן של שלוש מתכות תעשייתיות, נחושת, בדיל וניקל, באמצעות רכישה ממשית של הסחורות (להבדיל מרכישת חוזים עתידיים). עד כה לא היו קרנות סל שביצעו רכישה מעשית של מתכות תעשייתיות אלא רק של מתכות אצילות. המפורסמת שבהן היא קרן הסל לזהב ממשי, SPDR Gold Shares (סימול: GLD). קרן זו מחזיקה כיום בכמות זהב הגדולה מזו שמחזיקות סין, שוויץ, יפן ורוסיה.

מבחינת המשקיע, היתרון הגלום בקרן סל המחזיקה בסחורה ממשית - בניגוד לקרן המשקיעה בחוזים עתידיים - הוא ההגנה מפני "קונטנגו", מצב שבו מחיר החוזים העתידיים הארוכים גבוה ממחיר החוזים לעת הקרובה.

קונטנגו גורם לכך שכאשר מגיע מועד פקיעת החוזה, יש למוכרו ולרכוש חוזה חדש לפרק הזמן הבא במחיר גבוה יותר, כשהקפיצות במחיר מהחוזה הקרוב לרחוק הן גבוהות ביותר. הקונטנגו היה האחראי העיקרי לקפיצה האחרונה במחיר הגז הטבעי, ומי שנאלץ להאריך את החוזים כמעט שלא הרוויח מהעלייה במחיר הסחורה.

סימולה של קרן הסל הראשונה לבדיל ממשי, ETFS Physical Tin, הוא PHSM ודמי הניהול שלה עומדים על 0.69% לשנה. להם יש להוסיף דמי ביטוח בשיעור 0.12% לשנה.

לצדה פועלת באירופה קרן סל לבדיל העוקבת אחר מחיר החוזים העתידיים, ETFS Tin, שסימולה TINM. דמי הניהול שגובה הקרן עומדים על 0.49% לשנה, והיא צוברת ריבית המחושבת על בסיס יומי. לצדה קיימת קרן שורט (סימול: STIM) המתאימה למי שצופה שמחיר הבדיל יירד; וקרן סל ממונפת (סימול: LTIM), המעניקה תשואה כפולה ביחס לשינוי במחיר הבדיל, והיא מתאימה למי שצופה שמחיר הבדיל יעלה וששואף למנף את רווחיו.

בארה"ב קיימת קרן סל iPath DJ-UBS Tin הנסחרת בניו יורק תחת הסימול JJT. הקרן עוקבת אחר מחירי החוזים העתידיים לבדיל בבורסת לונדון וגובה דמי ניהול של 0.75% לשנה.

הכותב הוא אנליסט גלובלי בכלל פיננסים. האמור אינו בגדר ייעוץ השקעות. הכותב עשוי להחזיק מעת לעת בניירות הערך המוזכרים לעיל

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות