משיחת יתר: מבחן בוקובזה

אליהו אריק בוקובזה קיבל בהפתעה את החלטתה של הכנסת לרכוש שתיים מיצירותיו. אמנם מדובר בשתי עבודות מתוך ִ40 שהחליטה הכנסת לרכוש מאמנים לרגל בניית האגף החדש, ובכל זאת מדובר בעבודות שבמרכזן דמויות פלסטיניות. ב"מפת השומר" מופיע אלכסנדר זייד לבוש כפלסטיני על רקע מפת פלסטין, וב"משפחת הפרדסן", משפחה פלסטינית על רקע עץ תפוזים.

בוקובזה לא האמין שהכנסת תבחר ביצירות אלו, ועוד מתוך 500 שהגיעו לידי הוועדה המקצועית. הוא שלח אותן כסוג של בדיקה, לאחר שקרא באחד העיתונים ראיון עם שרון סופר, האחראית על הפרויקט מטעם הכנסת. “שאלו אותה אילו עבודות יבחרו והיא אמרה שאסור לשכוח שמדובר בבניין פוליטי", אומר בוקובזה. "וכשחשבתי על מה אשלח שמתי לב שאני מתחיל לצנזר את עצמי. האופציות שעלו בדעתי היו עבודות כמו קבר רחל או דגל ישראל, אמנות בצלאלית הכי פשוטה.

"אבל אז עלתה סוגיית המחיר. בקול הקורא שפורסם לאמנים הוגבל סכום הקניה ל־8,000 שקל. אין לי אף עבודה במחיר הזה, וחשבתי שאם אני שולח עבודה במחיר כזה אני צריך לחשוב מה הייתי רוצה מבין הדברים שלי שיהיה תלוי בכנסת, ולא לנסות לרצות. החלטתי לאתגר אותם ועשיתי סלקציה אחרת לגמרי”.

הרצל בתחתונים

בראשית דרכו ניהל בוקובזה דיאלוג עם האוריינטליזם של האמנות הישראלית המוקדמת, ועם אמנות "בצלאל הישן" בפרט. בתערוכה האחרונה שלו, "Jaffa”, שהוצגה בתחילת השנה במוזיאון נחום גוטמן (שם הוצג "משפחת הפרדסן"), עסק במשפחה הערבית ובמפגש בינה לבין האוכלוסייה היהודית ביפו־תל אביב. את החומרים לציוריו מצא בארכיונים, שהציגו מציאות שבה לאוכלוסייה הערבית היתה נוכחות יומיומית. בוקובזה "שתל" את הסצינות הארכיוניות בתוך ציורים של גוטמן.

"משפחת הפרדסן" של אליהו אריק בוקובזה. לא לבית פרטי

את “מפת השומר" מ־2007 פסלה בעבר לרכישה רשת גדולה מתחום מוצרי המזון בנימוק "אנחנו לא קונים ערבים". "לא עזר שהסברתי שזה בעצם אלכסנדר זייד", אומר בוקובזה. לגבי "משפחת הפרדסן", שמבוסס על צילום של משפחה פלסטינית מ־1936, היה ברור לבוקובזה שהוא לא צריך להגיע לבית פרטי. "זו הסיבה שסירבתי למכור אותו, אף שהציעו לי 70 אלף שקל תמורתו”.

ולכן הסכמת למכור אותו לכנסת תמורת 8,000 שקל?

"אני לא יכול לחשוב על מקום שנותן רובד משמעות נוסף לעבודה כמו הכנסת. מבחינתי להציג בכנסת ציור שבו מופיעה משפחה פלסטינית זה אקט אמנותי. אני מאוד גאה בבחירה. אני יכול להגיד לך שהם לא בחרו באופציה נוספת ששלחתי להם, ובה בובת נייר בדמותו של הרצל, לבושה בתחתונים. הרצל בתחתונים לא התאים לכנסת. אי אפשר לפספס את המשמעות של העבודה - אני מנכיח את המשפחה הפלסטינית במקום שבו הייצוג שלהם חסר בתולדות האמנות הישראלית. הכנסת אימצה את זה ועמדה באתגר. זה אדיר, במיוחד על רקע ההצהרות של לימור לבנת שתחלק פרסים ליצירה ציונית".

בחוזה המכירה נכתב שבכנסת רשאים לתלות את העבודה בכל מקום, ורשאים גם להסיר אותה. בוקובזה מקווה שהיא תזכה למקום תצוגה מרכזי.