בום ברמאללה

פעם הייתי נכנס ויוצא מרמאללה פעמיים בשבוע, אולם בשנת 2000 הכול נחתך באחת. לאחרונה אני שב ופוקד את העיר מדי כמה שבועות. הפעם היתה זאת פגישה עם אבו מאזן. מבט אחד אומר הכל - תהליך השלום אמנם תקוע, אבל השינוי הכלכלי הדרמטי מורגש בעיר.

הדבר החם הנוכחי ברמאללה איננו המו"מ, אלא קרב הפרסומות בין שתי חברות הסלולר ג'וואל ווטאניה. האחרונה נכנסה עם קידומת 056 ונוגסת בחברה הוותיקה. אי אפשר להימלט ממבול הפרסומות בכל פינה, וזה נראה בדיוק כמו המאבק של סלקום בפלאפון בראשית הדרך אצלנו. רמאללה רוצה ומנסה, ודי מצליחה להיות עיר נורמלית. העיר מתפוצצת מתנופת בנייה. פריחה כלכלית. בניינים גבוהים תופסים את קו הרקיע. מלונות חדשים, בתים חדשים, מרכזי קניות, בתי משרדים מודרניים ומסעדות. שני ההישגים האחרונים שבהם מתגאים הם גורד שחקים ראשון ומלון מובנפיק מפואר. ברחובות ובמתחם הנשיאותי יש נוכחות משטרתית שנותנת תחושת ביטחון. פעם זה היה בניין המושל הישראלי.

מלון מובנפיק ברמאללה. מלבד המלון, בעיר מתגאים גם בגורד שחקים | צילום: אי אפ פי

באל־בירה, העיר הקטנה הדבוקה לרמאללה, המצב שונה. היא שקטה באופן מוזר ואין בה את אותה תנופה. חלק מתושביה אינם מתגוררים בעיר ורבים מהם חיים בארצות הברית ומגיעים בקיץ, או "רק כדי לחתן את הבנות", כדברי המקומיים. מעל אל־בירה מתנוססת ההתנחלות פסגות, שיושבת על ההר ומתצפתת באדנות על העיר. קשה שלא לחוש בתחושה של אזרח ברמאללה שפותח את החלון ורואה את פסגות מעליו, העולה כפורחת.

באל־בירה ממוקם המטה החדש של הסהר האדום; בניין גבוה ומטופח. בקומה החמישית של הבניין הישן ישבתי לפני הרבה שנים עם פתחי ערפאת, נשיא הסהר האדום. אחיו של יאסר ערפאת היה רופא ילדים. הוא גם אירח אותנו בבית החולים בח'אן יונס שנקרא אמל (תקווה). "יחד נביא את התקווה והשלום", הוא נהג לומר כשהוא דוחף אותנו לקדם פרויקטים משותפים. הוא אהב תוכניות גדולות ושאף להקים עוד ועוד פרויקטים לטובת המערכת הרפואית שכל כך זקוקה לסיוע. כמו הכבאים הפלסטינים שהשתתפו במאבק בלהבות שאחזו את הכרמל, גם בסהר האדום טיפלו בישראלים רבים - בעיקר נפגעי תאונות דרכים - ברחבי הגדה המערבית. על הגג הוא סיפר שהוא בונה מטה חדש שיהווה גם מוקד לאמבולנסים ולבנק דם. הוא קושש תרומה ובנה קומה, וכשהגיעה עוד תרומה, הוסיף קומה. מין מפ"איניק שכזה. הבנייה נתקעה, ומאוחר יותר הוא נפטר במצרים. היום ניצב הבניין הגבוה והמכובד לתפארתו ואולי גם לזכרו.

השבוע לקח אותנו האוטובוס למשרדו של אבו מאזן, היכן שפעם ישב המושל הצבאי. לפני שפנינו שמאלה לבניין, ראינו מולנו את הסיטי אין. המלון, הממוקם קרוב למטה צה"ל והמינהל האזרחי בבית אל, היה תמיד מועד לפורענות. הקרבה הפכה את הכיכר לידו ליעד להפגנות ולהתכתשות עם צה"ל ומג"ב, שם החלו ההפגנות וחילופי האש בימים הראשונים של האינתיפאדה ב־2000. במהלך האינתיפאדה נפגע המלון מאש שני הצדדים עד שנהפך לעזובה. זמן רב הוא עמד בשיממונו, חרוך מאש ומחורר מירי. היום הוא חודש ושופץ, כאילו מצהיר בשם רמאללה: חזרנו לחיים ואנחנו מחפשים נורמליות.

הכותב הוא מנכ"ל מרכז פרס לשלום