צילום: אלעד גרשגורן
יום לימודים ארוך: יישום החוק יקר, דחייתו יקרה יותר
האוצר מעריך את עלותו של חוק יום לימודים ארוך ב־1.1 מיליארד שקל בשנה. גם במשרד החינוך מסכימים שהמחיר גבוה מדי ויחד הם בלמו את יישום החוק, בפעם החמישית. אבל בניגוד לעלות, בחינת התועלת מיישום החוק - צירוף הורים נוספים, בעיקר נשים, למעגל העבודה - משום מה נשכחת מחוץ לדיון
ביום ב' שעבר דחתה ועדת הכלכלה של הכנסת בפעם החמישית את יישום חוק יום לימודים ארוך בטענה שהוא יקר מדי. בכך למעשה חסם האוצר, בתמיכה שקטה של משרד החינוך, את הסיכוי להנהיג בישראל רפורמה כלכלית שתשפיע לא רק על הזווית החינוכית־חברתית של התלמידים, כי אם גם על עתיד שוק העבודה - בעיקר זה של הנשים. מותר לציין ששר החינוך גדעון סער כלל לא נכח בדיון החשוב.
חוק יום לימודים ארוך התקבל בכנסת בשנת 1997 - לפני כ־13 שנים, כשהמטרה שעמדה בבסיסו היתה הוספת לימודי העשרה על השעות הקיימות במוסדות החינוך: "להרחיב ולהעמיק את הידע וההשכלה של התלמיד, להוסיף חינוך לערכים ופעילות חברתית, הכל במסגרת מטרות החינוך הממלכתי", אמר החוק. עוד נקבע כי מטרתו של חוק זה "לתת הזדמנות שווה בחינוך לכל ילד בישראל כדי להביאו למיצוי מרבי של כישרונותיו".
השקעה שתחזיר את עצמה
לפי דו"ח המחקר של הכנסת לשנת 2007, החלה מלאה של החוק בגני חובה ובבתי הספר יסודיים מוערכת בעלות תקציבית של יותר ממיליארד שקל. בהיעדר הכרעה של משרד החינוך, וכשרפורמת "אופק חדש" (ראו מסגרת) היא התוכנית החדשה שמשרד החינוך מקדם, לאוצר נוח לדחות את יישום חוק יום לימודים ארוך בנימוקים של "סדר עדיפויות".
קשה לכמת את התועלת שביישום החוק ולתת מענה לשאלה האם היא תעלה על ההשקעה הכספית שהאוצר נדרש להקצות לה כיום. לא רק משום שמדובר בהיבטים חברתיים־חינוכיים־תרבותיים שאין להם תג מחיר, אלא גם משום שקשה לחשב איך ישפיע יום לימודים ארוך (עד שעה 16:00– 17:00) על שעות העבודה של ההורים, ואיך כל זה ישפיע בסופו של דבר על הצמיחה במשק. אך למומחים העוסקים בתחום ברור שהנהגת יום לימודים ארוך תחזיר את ההשקעה.
"לי לא ברור שיום לימודים ארוך יקר יותר למדינה בטווח הארוך", מסביר פרופ' דן בן־דוד, מנכ"ל מרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית, "בטווח הקצר אני מעריך שזה יעלה הרבה מאוד כסף, כי צריך לשלם שוחד לכל מיני קבוצות וארגונים כדי שלא ישבתו. אבל אחרי שעושים את המעבר הזה, לא ברור לי שדווקא בגלל זה צריך להוסיף עוד כסף. יש פה הרבה הטעיה. אנחנו כבר משלמים בשעות לימוד הרבה יותר ממדינות ה־OECD, אבל התלמידים מקבלים בפועל פחות שעות. אחרי שנעשה זאת, זה לא צריך לעלות יותר מאשר היום, כי יום לימודים ארוך ישחרר אנשים לעבודה, זו רק תועלת למדינה".
"שאלת המאקרו שצריכה להישאל פה היא האם, בהנחה שיהיו תנאים ליציאה לעבודה, יותר אנשים ייצאו לשוק העבודה?", אומר פרופ' עמי וולנסקי מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, "בסיס התפיסה המודרנית של החינוך נועד גם לסייע בשילוב הורים בשוק העבודה, ומבחינה היסטורית רואים את השילוב הזה באופן הדרגתי בעיקר אצל נשים".
וולנסקי, ששימש בעבר כיועץ לענייני השכלה גבוהה לארבעה שרי חינוך וכיהן כסגן המנכ"ל של משרד החינוך לתכנון ולהערכה, נסמך על מחקרה של ד"ר אנליה שלוסר מהחוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב. המחקר עוסק בהשפעת מתן חינוך טרום חובה חינם על היצע העבודה של אמהות ערביות. בשנת 1999 הממשלה העבירה בחקיקה חינוך חינם לילדים בגילי 3–4. ד"ר שלוסר השתמשה במדיניות הזו כדי להעריך את ההשפעה של הפחתת העלויות בטיפול בילד על היצע העבודה והפוריות של הנשים, וגילתה כי היצע העבודה צמח בחדות.
החוק כפתרון לבעיית העוני
גם בדו"ח המחקר של הכנסת נכתב כי לשילוב ילדים במסגרות לימוד יש השפעה חיובית על השתתפותן של נשים בשוק העבודה. יו"ר ועדת החינוך לשעבר ח"כ זבולון אורלב אף טען בעבר כי "אחת ממטרות החוק היא לסייע להורים, ובעיקר לנשים, לפתח קריירה. הפעלת יום חינוך ארוך תסייע לנשים להשתלב בתפקידים שבהם נדרשת עבודה במשרה מלאה, והדבר יתרום הן להגדלת ההשתתפות של נשים בשוק העבודה והן להגדלת היקף המשרות שבהן עובדות נשים", ומכאן גם לשיפור ברמת ההכנסה שלהן ולשיפור בתוצר הלאומי.
"אנחנו בפיגור ביחס למדינות ה־OECD בכל מה שקשור לשיעור המועסקים", מסביר וולנסקי, "מעבר ליום לימודים ארוך הוא מהלך כלכלי למדינה. ברור שהעלאת שיעור העבודה תגדיל את התוצר. יש הרבה משפיעים על ההשתתפות בשוק העבודה. אחד המשתנים האלה הוא בדיוק אותן נשים שמטפלות בילדים. גברים או נשים אשר אין להם הכשרה מקצועית והם מטפלים בילדים, אם הם יוכלו לקבל הכשרה ולצאת לשוק העבודה הם יוסיפו המון למדינה. זה כמובן ישפר את רמת החיים של אותה משפחה".
לפי ד"ר יעקב שיינין, מנכ"ל מודלים כלכליים, "פועל יוצא של מעבר ליום לימודים ארוך הוא יציאת הנשים לעבודה, וזהו חלק מהותי הצפוי לתרום מיידית לעידוד הצמיחה, התעסוקה והשכר, בעיקר בקרב השכבות החלשות".
כיום מסתיימים הלימודים בשעות הצהריים המוקדמות, ולכן, יציאת בן זוג שני לעבודה גוררת עלות העסקת הילדים עד לשעות אחר הצהריים. עלות זו יוצרת, בעיקר עבור הנשים, מגבלה ליציאה לשוק העבודה. המגבלה העיקרית היא בקרב נשים מהשכבות החלשות, אשר כושר ההשתכרות שלהן נמוך, ובחישובי עלות תועלת אינן מוצאות כדאיות ביציאה לשוק העבודה, לעומת מימון השמירה על הילדים בשעות אחר הצהריים". כך כתב שיינין בהמלצותיו למכון הישראלי לתכנון כלכלי ב־2007.
לדבריו, יום הלימודים הארוך הוא אף מרכיב חשוב כחלק מהפתרון לצמצום העוני. "יש הכרח לשפר מיידית את מצבם של הילדים במשקי הבית העניים ובמעמד הביניים הנמוך, אולם לא באמצעות קצבאות ילדים אוניברסליות. הדרך האפקטיבית לעשות זאת הנה מעבר מיידי ליום לימודים ארוך (הכולל חוגי העשרה ועזרה בשיעורי בית), במימון פרוגרסיבי של המדינה", כותב שיינין, "אנו רואים במערכת החינוך ובמעבר מיידי ליום לימודים ארוך ואפקטיבי (עד השעה 17:00) את הבסיס (גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך) לצמצום העוני ולעידוד התעסוקה, בעיקר תעסוקת נשים. לכן אנו ממליצים על הגדלת התקציב למימון חלקי ופרוגרסיבי של הארכת שעות הלימודים. העלות התקציבית של סעיף זה הנה כ־2.4 מיליארד שקל בשנה".
לשלם על חינוך בלי לקבלו
בדו"ח מצב האומה של מרכז טאוב העלה בן־דוד את השאלה האם ההישגים הנמוכים של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים נובעים ממספר קטן מדי של שעות לימוד. בהשוואה למספר שעות הלימוד ב־21 ממדינות ה־OECD ב־2007, שכבת בני 15 בישראל לומדת בממוצע 1,040 שעות בשנה, בעוד שהממוצע במדינות ה־OECD הסתכם ב־921. כלומר אף שמרבית מדינות ה־OECD כבר עברו מזמן ליום לימודים ארוך, ממוצע שעות ההוראה נמוך ב־11%. "כמו בדיון על איכות החינוך לעומת מניין שנות הלימוד כגורם משפיע על הכנסות ועל צמיחה כלכלית, כך גם כאן המספר הכולל של השעות המתוקצבות פחות בחשיבותו מהשימוש שנעשה באותן שעות", נכתב בדו"ח.
"אם מסתכלים על מספר השעות שאנחנו נותנים לילדים לעומת מדינות ה־OECD, אנחנו אמנם מממנים שעות רבות אך הילדים לא מקבלים אותן כשעות הוראה", מסביר בן־דוד ל"כלכליסט". "המורים מקבלים את זה כמשכורות ובית הספר מקבל את זה כתקציב, אך כל שעה שאנחנו משלמים עליה לבית הספר אינה בהכרח מתורגמת לשעת הוראה. יש הרבה פריש־מיש כזה שנעשה בין התקצוב למתן שעות. כך שעל הנייר מספר השעות שתלמידים מקבלים בישראל גדול יותר מהממוצע במדינות ה־OECD, אך בפועל הילדים בארץ מקבלים מעט מאוד. אנחנו משלמים על דברים ואנחנו בכלל לא יודעים מה אנחנו מקבלים", אומר בן־דוד.
בינתיים השכבות המבוססות למדו לצרוך את יום הלימודים הארוך והפערים מתרחבים. "יש הורים שמשלמים למערכת הציבורית ומקבלים שתי רמות שירות: רמת שירות אחת שמאופיינת ביום לימודים סטנדרטי על בסיס המימון הציבורי, ורמת שירות שנייה המבוססת על תוספות תשלומי הורים שמייצרת אורך ותוכן ליום הלימודים. יש היום בתי ספר שבהם באותה שכבה יש שתי כיתות אחת רגילה ואחת בה ההורים מוסיפים 11 אלף שקל לשנה, ויום הלימודים ארוך, מגוון ועשיר יותר", אומר וולנסקי.
ממשרד האוצר נמסר כי "משרד החינוך קיבל תוספות תקציביות בסך של כ־2.5 מיליארד שקל ב־2011 וכ־1.4 מיליארד שקל ב־2012 שהוקצו בהתאם לסדרי העדיפויות של משרד החינוך. לגבי סדרי העדיפויות יש להפנות את השאלה למשרד החינוך.
"רפורמת 'אופק חדש' הוסיפה שעות רבות למערכת החינוך ולא נכונה הטענה שאלו שעות רוחב בלבד. ניתן לפנות למשרד החינוך ולשאול כמה מהשעות שנוספו הנן שעות אורך ומדובר במספר לא מבוטל כלל (לנו אין הנתון). התקציב ל'אופק חדש' בשנתיים הבאות הנו כ־300 מיליון שקל ב־2011 וכ־320 מיליון שקל ב־2012. לגבי השנים הבאות התקציב ייקבע בהתאם לכניסת בתי הספר כך שעד ספטמבר 2013 ייכנסו כלל בתי הספר שבהסכם לרפורמה".
במשרד החינוך בחרו שלא להגיב לכתבה למרות פניות חוזרות ונשנות.
2 תגובות לכתיבת תגובה