לי זה עולה יותר

יעקב נאמן אינו מרוצה. חזותו אומרת זאת. זוויות פיו נוטות באופן טבעי כלפי מטה, משוות לפניו העגולים מבע תמידי של חוסר שביעות רצון. המבט הנוקב מתחת לעדשות המשקפיים הוא אזהרה תמידית של "אל תתעסקו איתי". גם כשהוא מחייך את חיוכו המסתיים בגובה האף, אינך יכול להיות בטוח שהוא שמח מאותה סיבה שבגללה אתה שמח. הוא כנראה יודע עוד משהו.

החזות הזאת ליוותה את נאמן לאורך קריירה משפטית ארוכה ומוצלחת, שבה היה שותף לבניית משרד עורכי הדין הגדול במדינה. רב־מג של קשרים פוליטיים מימין ומשמאל, עורך דין המהלך על התפר שבין הון לשלטון, פרקליט הקופץ מעת לעת לתפקיד ממשלתי - נאמן הפך את משרדו לאבן שואבת לאנשי עסקים ולטייקונים זרים המבקשים להשקיע את כספם בארץ ויידרשו למגעים עם הרשויות. משאול וארווין אייזנברג, דרך סמי שמעון ורוברט מקסוול, ועד דוד עזריאלי ורופרט מרדוק - כולם לקוחות מרוצים של הפרקליט שמספק את הסחורה.

כדי להמחיש את עוצמתו, מספיק להיזכר בדוגמה אחת: עסקת הענק למכירת החברה לישראל ממשפחת אייזנברג לאחים עופר לפני כעשור. נאמן החל לייצג את האייזנברגים ימים ספורים בלבד אחרי שהתפטר מתפקידו כשר האוצר בממשלת נתניהו הראשונה. זה נגמר עם פטור ממס שניתן למשפחת אייזנברג על הכנסה של מאות מיליוני דולרים.

הבעיה היא שגם היום, יותר משנה וחצי בתפקידו הממלכתי כשר משפטים, נאמן מתנהג עדיין כפרקליט צמרת: איש סוד שלקוחותיו יכולים לסמוך עליו, אבל מה לעשות, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לזכות בשירותיו.

יעקב נאמן | צילום: יריב כץ

התנהלותו של נאמן בשביתת הפרקליטים, שנמשכת כבר חודש וחצי, היא רק ההוכחה הטרייה. מאז 16 בנובמבר הפרקליטים של מדינת ישראל שובתים בתביעה להעלות את שכרם. הם אינם מתייצבים בבתי המשפט, ולמעט חריגים נדירים אינם מטפלים בדרך כלשהי בתיקים פליליים או אזרחיים שהמדינה צד להם. נאשמים בעבירות חמורות מזוכים או משוחררים למעצר בית ארוך, תביעות של מיליונים לא נדונות, ערעורים על זיכויים לא מוגשים, המחלקה לחקירות שוטרים מושבתת, חקירות משטרה תקועות באין ליווי משפטי, וערימת התיקים המצטברת מאיימת להטביע את המאמץ האדיר שהושקע בשנים האחרונות בקיצור משך ההליכים. נאמן יודע את כל זה היטב. הוא עצמו אמר שהשביתה "גורמת להתמוטטות מערכת המשפט במדינת ישראל. הנזק למדינה הוא נוראי". אמר, ונאלם שוב. קשה להאשים אותו. הוא רגיל להעניק את שתיקותיו תמורת ממון רב לשועי עולם. השתיקה שלו באמת שווה זהב.

כקודמו בתפקיד, פרופ' דניאל פרידמן, גם נאמן נהנה מהגדרתו כ"מינוי מקצועי" - מונח עם ארומה של מדינה מתוקנת, שבה בוחרים אדם לגופו של תפקיד ולא בשל לחץ פוליטי. שניהם משפטנים מבריקים ש"נקראו אל הדגל". הם יעתירו ממכובדותם על הפוליטיקאים שמינו אותם, ובתמורה יספקו את הבסיס המשפטי לניגוח המערכת שעליה יופקדו.

אלא שנאמן הוא הגרסה החרישית של פרידמן, שנוכחותו האינטנסיבית בתקשורת וחיבתו לפרובוקציות הפכו אותו שני רק לליידי גאגא. פרידמן, בדרכו לחרב את המערכת, לא חשש לפרוס בריש גלי את העמדה הערכית שהאמין בה. נאמן חורש מתחת לפני השטח. קשה לתפוס אותו מביע עמדה ערכית.

ניתן היה לצפות משר משפטים, בוודאי כזה שאינו פוליטיקאי מקצועי, לשמש סמן מוסרי. דמות בעלת משקל שתביע עמדה בסוגיות ערכיות על סדר היום ותסמל ערכים של שלטון חוק. אבל מישהו יודע מה עמדתו של שר המשפטים בנוגע לפסיקת הרבנים נגד השכרת בתים לערבים? בנוגע לגירוש פליטים מישראל? בנוגע לשופט שנחשד בהטרדה מינית? בנוגע לתביעות הכספיות של הפרקליטים? נאמן משדר אדישות. הוא אינו מתייצב מול הציבור, כמעט אינו מתראיין, בוודאי שאינו עוסק בפומבי בנושאים שבמחלוקת. אחרי הכל, מדובר במינוי מקצועי. הוא לא צריך להתחנף, הוא לא רואה פעילי ליכוד ממטר, הוא בטח לא חייב דין וחשבון לאף אחד. כמו שכולם יודעים, יש לו לאן לחזור.

נאמן מתפקד כמו עורך הדין של הממשלה, ובעיקר של ראש הממשלה. איש של משא ומתן חשאי, מגעים בלתי רשמיים ופשרות מורכבות. הוא יודע לקדם קומבינות. הוא קימבן את ועדת טירקל לחקר המשט, כדי שנתניהו לא יסתבך עם ועדת חקירה עתירת סמכויות. הוא חיסל בתוך ימים את הרעיון המבהיל מבחינת ראש הממשלה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אסון השריפה בכרמל. הוא עמד בראש הוועדה לבחינת שכר הבכירים, שהגישה המלצות שגרמו גם לבכירים וגם לרודפי שכרם לחוש שבאו על סיפוקם - גם אם הרבה לא ייצא מהן. נאמן כבר עמד בראשית העשור בראש ועדה להסדרת הגיור וועדה שבחנה את הפעלת טיסות אל־על בשבת - והגיור עדיין לא מוסדר, ואל־על עדיין לא טסה בשבת.

גם לפרקליטים הוא הציע מתווה של שיחות חשאיות בניצוחו: הם יפסיקו את השביתה, הוא ידאג למגעים עם האוצר. איך בדיוק? מה יציע? למה הוא חותר? עד כמה הוא מזדהה עם דרישותיהם הכספיות ועד כמה מצדד בעמדת האוצר? נאמן רגיל להשאיר את הקלפים קרוב לחזה. הוא מתעקש שיסמכו עליו וייתנו לו לעבוד מאחורי דלתות הלשכה. אלא שככה עובד עורך דין, לא שר משפטים העומד בראש אחת המערכות החשובות במדינת ישראל. לכן אפשר להבין את החלטת הפרקליטים לסרב, ולקוות שלא תעלה יותר מדי ביוקר. ואפשר כבר להתגעגע לאיזה פוליטיקאי עסיסי במשרד המשפטים. לא מינוי מקצועי, סתם אחד שאכפת לו מה חושבים עליו.

Amir.Ziv@calcalist.co.il