אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אדוני הסחורות

אדוני הסחורות

שחקנים מעטים יכולים לשלוט על גורלם של רבים בשוק הסחורות

24.12.2010, 10:51 | אמיר ארגמן

מחירי הסחורות נמצאים ברמות שיא. חלק גדול מהאנליסטים והפעילים בשוק משתמשים בעובדה זו לשם ביסוס דעתם כי הכלכלה העולמית צומחת והצפי לביקושים גדל והולך.

האם העלייה במחיר הנחושת (שרושמת שיאים) באמת יכולה לשמש עדות לכך שהכלכלה הגלובאלית מתאוששת? ובכן, ה"וול סטריט ג'ורנל" פרסם בימים האחרונים כתבה שמעלה ספקות רבים האם אכן ניתן. על פי הפרסום אחת הסיבות המרכזיות להתנהגות של מחירי הסחורות היא היכולת של סוחרים בודדים להשפיע בצורה משמעותית על מחירם של אלו.

הדוגמה האחרונה היא משוק הנחושת עצמו, שם דיווח סוחר יחיד כי הוא מחזיק ב-80%-90% מסך מלאי הנחושת בבורסת לסחורות בלונדון. מדובר בחצי מהמלאי העולמי שרשום למסחר ושווה ערך ל-3 מיליארד דולר (!). התוצאה היא שטון נחושת, שרק לפני כשנתיים נסחר בעבור פחות משלושת אלפים דולר, נסחר כעת במחיר בלתי נתפס של מעל תשעת אלפים דולר.

לא ידוע בוודאות היכן עובד סוחר זה. אמנם ידוע כי הבנק ג'יי פי מורגן החזיק פוזיציה גדולה בנחושת, אך לא ידוע האם זה הבנק שהגדיל את ההחזקה שלו (50% לפני כחודש) או שמא נכנס והחליף אותו גורם פיננסי אחר. והאמת היא שזה לא כל כך חשוב.

האם זה מקרה לא מייצג וחד פעמי? לא!

סוחר בודד המחזיק בנתח גדול של הסחורה הרשומה למסחר היא תופעה מקובלת. ה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח כי בשוק האלומיניום סוחר בודד מחזיק 90% מסחורה הרשומה למסחר. כך גם בשווקים של הניקל, אבץ ואלומיניום בהם גורם אחד מחזיק בין 50% ל-80% מסך הסחורה הרשומה למסחר.

חשוב להבין כי הבורסות לסחורות אמנם מנטרות את כל ההחזקות הגדולות של סוחרי חוזים עתידיים על הסחורות לשם פיקוח, וכי הבנקים הגדולים מחזיקים לעיתים פוזיציה גם בשם לקוחות שלהם, אך הדבר עדיין מאפשר לסוחר אחד לשלוט באופן בלעדי במחיר של סחורה כזו או אחרת.

באותו הזמן כמובן שהעלייה במחיר של הסחורה מושכת באופן מיידי משקיעים רבים הרוצים להצטרף למגמה ואלו מגיעים בעיקר באמצעות השקעות במכשירים פיננסים כדוגמת תעודות סל וקרנות נאמנות. כך יכול להיווצר מצב בו סוחר המחזיק במלאי הפיזי, משפיע על המחיר באמצעות פעילות בחוזים ועל ידי כך יוצר רווחים ממכירת המלאי הפיזי שברשותו.

אמנם הרגולטור בארה"ב שוקל להגביל את היקף החוזים שיוכל להחזיק משקיע אחד, אך אין הוא יכול לשלוט בכמה מלאי פיזי יחזיק אותו סוחר או משקיע. 

העיקרון הוא פשוט. הסוחר קונה את הסחורה הפיזית שיושבת במחסנים תוך שהוא משלם עבורה ביטוח, עלות אחסון ועלויות פיננסיות. בהמשך הסוחר "מקווה" למצוא קונה במחיר גבוה יותר. העובדה כי מחיר הסחורה עולה מאפשרת לאותו סוחר למכור חוזה עתידי על הסחורה במחיר גבוה מזה שאותו קנה וכך לשלשל לכיסו רווח גדול למרות ההוצאות. אין כאן דבר פסול, אולם בהחלט בעייתי.

האם הדבר מעיד כי מחירי הנחושת צפויים לרדת וכי הם עלו יתר על המידה? אין אפשרות אמיתית לענות על כך מאחר והדבר תלוי בשיקול דעת ופעילות של אנשים בודדים. הבעיה המרכזית היא שכלכלות העולם נאלצת לשלם בסופו של דבר מחיר גבוה מדי על פעילות זו בדמות של מחירים גבוהים שאינם כלכליים על חומרי הגלם שהעולם צורך.

הכותב הוא אנליסט האקוויטי הבכיר של בנק ההשקעות אופנהיימר ישראל

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות