איך הופכים את הכדורגל לבריא ותחרותי יותר?

הבעיות הפיננסיות של מספר מועדוני כדורגל הם בעיה מתמשכת של עולם הכדורגל. בישראל טוענות הרשויות כי אין בעיות פיננסיות והמודל מאוד יציב. עם זאת, ההכנסות הטבעיות של הקבוצות נמוכות ביותר ביחס למדינות אירופאיות בסדר גודל ישראלי וכמו ברוב ליגות הכדורגל באירופה – גם כאן התחרותיות לא ממש קיימת. כלומר, כמעט בכל ליגה יש שתיים או שלוש קבוצות מעל כולן והן בדרך כלל מתחרות על האליפות. המצב לא שונה בישראל – עם כל הכבוד להפועל עכו.

בפורומים רבים מדסקסים על איך הופכים את הכדורגל לעסק יציב ותחרותי יותר. ישנן מספר הצעות על הפרק – שחלק מהן אומצו על ידי אופ"א, שתחיל אותן על הליגות באירופה, כולל הליגה בישראל, דרך הפייר פליי הפיננסי. בכל מקרה, שווה לשקול חלק מההצעות כדי להפוך את הספורט לקהילתי יותר, כלומר מכניס יותר. בנוסף, ניהול נכון יוביל ליותר קבוצות ברמה גבוהה - מה שיוביל בהכרח לרמה גבוהה יותר ותחרות גדולה יותר. תחרות איתנה מובילה, בהכרח, להגברת העניין במוצר וזה מגדיל את ההכנסות. וכך נכנסים למעגל קסמים נהדר.

אלו ההצעות (שכאמור חלקן התקבלו כבר על ידי אופ"א).

1. ההתאחדויות לכדורגל בכל מדינה ייקחו על עצמן את תפקיד הרגולטור של כל פעילות ניהולית, כלכלית ופיננסית. ההתאחדות צריכה להתייחס לעצמה ככזאת וזה אומר גם לקחת אחריות על הבעיות בקבוצות שונות – בדומה לניהול ליגות אמריקאיות. אגב, זה לא אומר שההתאחדות צריכה לנהל את הליגות המקצועיות – זה עדיף שגוף אחר יעשה כמו בכל מדינת כדורגל מתוקנת.

2. שיטת הרישוי צריכה לכלול בתוכה רגולציה פיננסית שתמנע ממועדונים להשקיע יותר ממה שהם מרוויחים. בנוסף, בשיטת הרישוי צריך להעניק לאוהדים יותר השפעה ואחריות לניהול הקבוצה. כדי לקבל רישיון לשחק, למשל, כל קבוצה תצטרך להציג תוכנית של גיוס אוהדים להנהלה והבאת קהל למגרשים.

3. כל המועדונים חייבים להגיש בכל רבעון את הדו"חות שלהם. זה די קורה בישראל והבקרה התקציבית, שזוכה להערכה רבה באירופה. עם זאת, הדו"חות של השנה שעברה צריכים להיות מוצגים גם בפני הקהל – במיוחד לאור העובדה שקבוצות רבות חיות על כספים ציבוריים וכספי משלמי המיסים (במיוחד בישראל).

4. להעיף מהספורט כל מי שמעורב במשחק ומורשע בעבירות אמון או עבירות פיננסיות (מנג'רים, מנהלים, יושבי ראש, סוכנים ואפילו שחקנים). הסכנה היא שבגלל חובות או בעיות כלכליות יימכרו משחקים.

5. מי שמשקיע בספורט צריך לחשוף מאיפה הוא מביא את הכסף. לא ראוי שספורט, עסק שאמור להיות עממי, יקבל כסף מושחת – מעסקאות סמים, למשל או עסקאות נשק באפריקה. יש להדגיש – הספורט יעבוד כלכלית רק אם אמון הציבור בו יהיה גבוה. אמון והוגנות הם שני עקרונות סופר חשובים לספורט.

6. חוק שיחייב השקעה בנוער. כיום, בישראל למשל, כל קבוצה חייבת להשקיע לפחות 10% מתקציב המינימום שלה במחלקות הנוער. זה לא מספיק. כל מי שמנהל קבוצה בישראל – או בכלל – צריך להקצות משאבים רבים בנוער. כלומר להגדיל את משכורות המאמנים ובכך את המקצועיות שלהם וגם את שעות האימונים. אם כל קבוצה תשקיע לפחות 2 מיליון שקל בנוער – הכדורגל בכללותו יראה טוב יותר אחרי כמה שנים.

7. לאסור "הפרטה" של מחלקות נוער. כיום ישנן מספר מחלקות נוער ש"נמכרו" לגורמים פרטיים, שמתכננים לעשות מהן כסף. לעיתים זה יוצר מצב מגוחך שקבוצה צריכה לקנות שחקן ממחלקת הנוער שלה עצמה. נוצרו עוד מצבים שיש מאמנים בקבוצה א' שמתפקדים כמנהלי קבוצות נוער בקבוצה ב'. ניגוד אינטרסים זועק לשמיים.

8. כדי לחבר את הקהילה לקבוצה שווה אולי לחוקק חוקים שיחייבו קבוצות להכניס לסגל מספר מסוים של שחקנים מהקהילה בה הם נמצאים. זה יוביל להשקעה גדולה יותר בילדי הקהילה המקומית.

9. לחייב כל מועדון להשקיע סכום מסוים – דרך התקציב השוטף או בקמפיין צדקה בקהילה בו הוא פועל.

10. לפעול למען זכויות עובד לכדורגלנים ומאמנים – מגיל נוער. שזה אומר פנסיה, קרנות השתלמות, ביטוחים רפואיים וכו'. יש חוק אבל הוא פרוץ לחלוטין.