קצב, מזוז והכיסא המזרחי

1. תיק קצב: כתב אישום נגד הפרקליטות

 ההרשעה ריסקה את ה"קשיים הראייתיים" שבגללם נסוגה הפרקליטות מסעיפי האונס

נשיא המדינה משה קצב נענש פעמיים. פעם על מעשיו ופעם על יהירותו ואיוולתו בביטול הסדר הטיעון. את ההסדר הרחום והנדיב, בלי סעיפי אונס, בלי מעשים מיניים חמורים, רקם היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז. ההרשעה הגורפת ריסקה לא רק את גרסת הנשיא, אלא גם את אותם "קשיים ראייתיים" שבגללם נסוגה הפרקליטות מסעיפי האונס.

כל תוצאה קולעת את מזוז לצרה. אם קצב היה מזוכה, היתה נשאלת השאלה מדוע הוגש כתב האישום החמור. עתה, משהורשע, מתחדדת השאלה למה ויתר מזוז על האונס בעסקת הטיעון. מקצועית, מתחדדים הכשלים הבאים:

בניגוד למקובל, הפרקליטות נכנסה למו"מ על הסדר הטיעון בטרם גיבשה עמדה סופית בשאלה לאן באמת מובילות הראיות בתיק. יש בכך גם חוסר הגינות כלפי הנאשם וסנגוריו. "גובים" מהם הסדר טיעון מבלי שיש בכלל החלטה להגיש כתב אישום. ועוד בעיה: כשקצב חזר בו מההסדר, אין לפרקליטות כתב אישום, ולוקח לה למעלה משנה לבנותו מחדש ולהגישו.

עד היום לא קיבלנו הסבר, כיצד נהפכה טיוטה שכללה שני סעיפי אונס להסדר הרזה שאושר בדוחק רב בבג"ץ. הנשיאה ביניש הגדירה את המעשים שפורטו בהסדר כחמורים פחות ממעשי חיים רמון. שופט אמיץ יכול היה שלא לקבל את ההסדר, בטענה שהעובדות לא מגבשות כלל את סעיף האישום שהיה בו – מעשה מגונה תחת לחץ.

הכשל השלישי, החמור מכולם, הוא מוסרי־משפטי. כשמזוז נלחץ בידי שופטי בג"ץ לנמק מדוע חזר בו מסעיפי האונס, שלף כתשובה את חוסר אמינותן של המתלוננות. הכפשת המתלוננות, מעבר לכישלון המוסרי, לקתה בתבונתה כיוון שהפרקליטות נזקקה להן בהמשך כדי להחיות את סעיפי האונס.

את התיק הצילו שלושה: קצב שביטל את ההסדר, פרקליט המדינה משה לדור שהוחזר כדי להציל את התיק ועו"ד רונית עמיאל שהוזעקה להוביל אותו.

2. המירוץ לכיסא המזרחי בעליון

מזוז הוא מועמד בולט לתפקיד, זאת אם משפט קצב והפוליטיקה לא יכריעו אותו

התזכורת לכשלים במשפט קצב מכוונת לשניים - לפרקליט המדינה משה לדור, שהבטיח כי "נכון יהיה לבחון את התנהלותנו בפרשת קצב", ולמועמדות אפשרית של מזוז לבית המשפט העליון.

כאשר יפרוש השופט אדמונד לוי, בעוד פחות משנה, יתפנה הכיסא המזרחי בבית המשפט העליון. מזוז, אף שקשה לו עם התפיסה של הכיסא המזרחי, הוא אחת האופציות הריאליות לתפקיד.

מזרחי וערבי הם עדיין סקטורים שבהם נדרשת "העדפה משריינת" בביהמ"ש העליון, לאחר שנשים ודתיים שברו את כיפת הזכוכית של המכסות.

אפילו שעדיין מוקדם להמר בבורסת השמות, מגוון המועמדים ממוצא מזרחי הוא מצומצם וידוע. מזוז לבטח ייעלב מהקצאתו לכיסא הזה, אבל סיכוייו טמונים בו.

הסיכויים לא גדולים. למרות היכולת המשפטית והתפקיד שמילא, רכש לעצמו מזוז מתנגדים, בוודאי בין הפוליטיקאים שרבים מהם שלח לספסל הנאשמים. אך מזוז גם צבר אויבים בין שופטי בית המשפט העליון. כשנכנס לתפקידו, סגר את תיק "האי היווני" שהותירה לו ארבל, וטען שהפרקליטות בראשותה "סימנה מטרות". הטיל ששוגר לכיוון של ארבל פגע גם בנשיאה ביניש, חברתה הטובה וקודמתה של ארבל.

מזוז גם ניסה להיפטר ולמדר את המקורבות לשושלת ביניש־ארבל בפרקליטות, כמו מנהלת המחלקה הפלילית לשעבר נאוה בן־אור ומחליפתה עו"ד אפרת ברזילי, שמודרה מתיק קצב, אף שאין בסביבת מזוז מומחים פליליים ברמתה.

לפני כחודש השתתף מזוז בכנס העמותה למשפט ציבורי בקיסריה, שבו השתתפו רבים משופטי העליון בהווה ובדימוס, וארבל ביניהם. בכנס נצפו מזוז וארבל בשיחות מחויכות, במסגרת מהלך של מזוז לשיקום מערכת היחסים המעורערת. בדבריו בכנס בחר מזוז אף להגן על בית המשפט העליון מהביקורת שנמתחה עליו, כשהסביר את הגורמים לסחבת בתיקים הציבוריים הגדולים.

ספק רב אם מאמצים אלה יעזרו. ארבל וביניש נמנות עם הזן שלא שוכח ולא סולח. עם זאת, לתמיכה במזוז אולי יתייצב ככל הנראה הנשיא בדימוס אהרן ברק.

ברק חיבק בפומבי את קצב, ובסמוך לכך חיבק מזוז את קצב בהסדר הטיעון המקל. האם לברית הנשיאותית הזו היה משקל בהחלטתו להקל בהסדר הטיעון, או שהכל נזקף לכושר השכנוע של סנגורי קצב, פלדמן ואמיר?

3. גושן מעדיף את השוק הפרטי

זוהר גושן, ראש רשות ני"ע הפורש, הודיע שהוא לא מעוניין בכס הרם

לכיסא המזרחי יש עוד שלושה שמות שבאים בחשבון מלבד מזוז. בעל הסיכויים הגבוהים ביותר כרגע הוא שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב אורי שהם (שהרבני). כדי לחזק את המועמדות עבר לפני כשנה שהם, שמתמחה בעיקר במשפט פלילי, לדון בתיקים אזרחיים כדי לשדרג את התחום שבו הוא לוקה. שהם, אגב, זכה במשך תקופה ארוכה לאבטחה צמודה ביותר, לאחר שישב בתיקי משפחות פשע וספג איומים.

שהם, יליד עיראק, מונה במסלול שבו משוגרים הפצ"רים המשוחררים מהבקו"ם היישר למחוזי. מלבדו מונו במסלול הזה אמנון סטרשנוב, אילן שיף וד"ר מנחם פינקלשטיין. אם היה צריך להמר מי מבין מהארבעה יגיע לעליון, ספק אם שהם היה בשלישייה המובילה, אבל הכיסא המזרחי מקפיץ אותו לראש הרשימה.

גורם בוועדה לבחירת שופטים הצביע בפניי על מועמד פוטנציאלי נוסף - השופט אברהם אברהם, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת.

מועמד בעל כישורים, בעיקר בתחום התמחות שחסר בעליון - שוק ההון - הוא פרופ' זוהר גושן, ראש רשות ני"ע הפורש. עם זאת, גושן כבר הודיע שאינו מעוניין במשרה הרמה. בעבר היה גושן מועמד של שר המשפטים חיים רמון. נגד מועמדות זאת יצאה ד"ר אורית קמיר. קמיר, מנסחת החוק למניעת הטרדה מינית, טענה שגושן כעס עליה והסביר לה שהחוק יגרום לו לשנות את התנהגותו לסטודנטיות.

לימים התברר לה שלא התבדח, ואף פעל לבלימת קידומה באוניברסיטה העברית. בתביעה עסיסית למדי שהגישה לבית הדין לעבודה, מתואר גושן באור סקסיסטי לא מחמיא במיוחד. כשרמון העלה את מועמדותו, הודיעו לו ברק וביניש שלא יהיה מנוס לבדוק את העניין. קמיר, גם היום, מודיעה שתפעל נגד מינויו. גושן, למזלו, מרופד בכמה אופציות קורצות יותר מבית המשפט העליון.