משחק כלכלי

כשמיכה לבינסון (58), מנהלו האמנותי לשעבר של פסטיבל ישראל, הגיע לפני כשנה וחצי לנהל את בית צבי, בית הספר המיתולוגי לאמנויות הבמה ברמת גן, אחד הדברים הראשונים שפגש היה הגירעון. 2.5 מיליון שקל חסרו בקופת המוסד, שהוקם ב־1960 ונוהל על ידי גרי בילו במשך 18 שנים.

שנה וחצי אחרי ערב חגיגות ה־50 החובות כבר פרושים ותוכנית ההבראה בשלבי יישום. בזכות גיוסי כספים ורעיונות יצירתיים המוסד נמצא עם הפנים קדימה. "היום אני עומד טוב הודות לעיריית רמת גן. הגענו להסכם על דרכי חיסול הגירעון בפרישה על פני ארבע שנים", מסביר לבינסון, "הצלחנו להביא לאיזון על ידי בחירה מדויקת של הפקות וקיצוצים בסיסיים שחוסכים מאות אלפי שקלים בשנה. תקציב בית צבי כיום לא רק מאוזן, אלא מאפשר לשפר קצת את תנאי המחיה והלימוד. עם כניסתו של תומר כהן (הסמנכ"ל החדש, שמכהן כחצי שנה בתפקידו) הצלחנו להגיע להכנסה הרבה יותר גבוהה ממכירת כרטיסים".

מינוף כלכלי

לבינסון מקווה ששנת ה־50 תשמש למינוף כלכלי וגיוס כספים: "מיליון דולר ואני מגשים את כל החלומות", הוא אומר. "הכסף יאפשר בין השאר פתיחת מסלול בימוי ומחלקת בימוי, בניית עוד קומה, רכישת ציוד ומסלול אקדמי לתלמידים". אבל לבינסון לא יקבל כל הצעה: "אם יבוא זכיין טלוויזיה ויגיד 'תן לנו לתקוע מצלמות בכיתות ובדירות של תלמידים' אז לא, והיו שגיששו לכך וסירבתי. אבל אם היה בא זכיין ומבקש לעשות ריאליטי לכיתה אחת תמורת תשלום הולם, שהיה כולל פטור משכר לימוד והוצאות מחיה לתלמידים, הייתי שוקל זאת, בתנאי שהכיתה מקבלת הכל בחינם. הייתי עושה את זה בהתייעצות מעמיקה עם אנשי מקצוע אחרים ובידיעת התלמידים, כי אני גם מתמלא חלחלה בעודי אומר את זה".

כשהגירעון מאחוריו ושנת ה־50 לפניו, לבינסון מתאר את חגיגות היובל: "גולת הכותרת היא מופע גאלה גדול באפריל, כנראה במתחם הבורסה, בהשתתפות בוגרים, תלמידים ואורחים, שישודר ברשת בערב יום העצמאות. בשבועות נקיים לילה לבן ברמת גן, שיכלול הופעות בחללי בית הספר ותיאטרון רמת גן, וננסה להטריף את האזור במופעי חוצות, נשף ריקודים וקרבות במה. את האירוע השנתי לזכרו של בני גאון נעשה במתכונת של הצדעת העולם העסקי וראשי המשק לבית צבי. נעשה גם מאמץ מיוחד להשביח את מערכת הלימודים ואת איכות האורחים שבאים הנה לסדנאות וכיתות אמן, כדי שבשנה הזאת חוויית הלימודים תהיה עוד יותר עשירה ומיוחדת".

בעבר היה כמעט בלתי אפשרי להתקבל לבית צבי. כיום יש בו יותר כיתות, 70 תלמידים לומדים בשנה א' וניכרת אפילו פנייה לדור הצעיר יותר.

ויתרתם על חלק מהקריטריונים? "כשבא מישהו עם כישרון מסוים ורצון עצום ותשוקה צריך לקבל אותו, ולממש את הסינון המסיבי רק בין שנה א' לב'. שוק השחקנים גדל ויש עלייה של כמעט פי שבעה בכמות התיאטרונים, ריבוי ערוצי טלוויזיה וקולנוע ישראלי משגשג. כמות השחקנים שהשוק קולט כל שנה מטורפת, שונה לחלוטין ממה שהיה בעבר. השנה סיימו 44 תלמידים אצלנו, ו־29 מהם מחזיקים עבודה קבועה בתיאטרון. זו השמה גבוהה מאוד. במקביל הגברנו סדנאות לנוער ומבוגרים שמכניסות כסף לבית הספר, ואנחנו מנצלים את המשאבים הטבעיים שלנו - מחסן תלבושות ומחסן אביזרים ותפאורות שממנו אנחנו משאילים לבתי ספר, לסדרות טלוויזיה וסרטים וללקוחות פרטיים בתשלום.

נמכרים פה יותר מחזות מתוך מפעל ההוצאה לאור שלנו. כל הפעילות עם חובבים ובתי ספר היא צעד מהותי במיתוג בית הספר - יש קייטנה בקיץ שהיא שלאגר ומקור הכנסה, ובאיזשהו אופן גם סוג של השקעה. אלה שיגמרו תיכון וצבא והחיידק יהיה בלתי נשלט אצלם, יש להניח שיבואו הנה".

לבינסון: "בתי הספר החדשים שקמים פה על ימין ועל שמאל, זה כמו ללמד ניתוח מוח בקורס של ארבעה חודשים" | צילום: אריאל בשור

למרות מבחר בתי הספר למשחק?

"אם מדברים על בתי הספר החדשים שקמים פה על ימין ועל שמאל, אז עצוב שכל אחד פותח. זה כמו ללמד ניתוח מוח בקורס אינטנסיבי של ארבעה חודשים. יש שם אחוז גבוה של סטודנטים שרוצים להיות מפורסמים, לא משנה מה. האתגר הוא להביא למצב שבו מי שגומר כאן יכול להשתלב גם במיינסטרים, גם בצורות האלטרנטיביות של תיאטרון וגם בצורות אמנותיות אחרות. אני מגיע למסקנה שזה דומה לניהול תיאטרון, שזה דבר שנמנעתי ממנו כל השנים".

"סוג של שליחות"

ניהולו של לבינסון משרה אווירה נינוחה ומחבקת, והוא עורך לתלמידיו רשימות של נכסי תרבות שעליהם לקרוא או לראות כדי להרחיב אופקים. לדבריו זה יהפוך אותם לשחקנים טובים יותר. יש הקפדה על השפה העברית מאז כניסתו לתפקיד, ונערך הסכם עם המרכז הרפואי שיבא שבמסגרתו ייבדקו מיתרי הקול של התלמידים.

כמה שנים תישאר בבית צבי?

"אני לא אזדקן פה. אני ממש מרגיש סוג של שליחות, אף על פי שזה מצלצל רע. יהיה לי סיפוק אם ייצא מכאן דור של שחקנים שטביעת האצבעות של מה שאני מאמין בו ניכרת בהם, שמבינים שיש רגעים נשגבים גם בקולנוע וטלוויזיה ויבינו כמה חשובות הבנה רב־תחומית והרחבת אופקים".

אתה חושב לנהל תיאטרון?

"אני לא מתחייב, אבל בסך הכל אני מעדיף להיות בחדר החזרות".

ואם יציעו לך לנהל את הבימה?

"כרגע כל כולי נאמן לבית צבי. עד היום נמנעתי והדפתי הצעות כמעט מכולם לניהול אמנותי בתיאטרון. ג'וב שמאוד רציתי היה פסטיבל ישראל, וקיבלתי אותו. אבל אם תגיע הצעה מהבימה אבוא לפגישה".