במת השוק: גז חם וגם יקר

ישראל אמנם רחוקה מלהיות סעודיה, לפחות לעת עתה, אך מבט לאחור ל־2010 מגלה כי מרב תשומת הלב של המשקיעים הופנתה במהלכה לסקטור הגז והנפט. גם בפתחה של השנה הנוכחית הסקטור ממשיך לרכז עניין, אך דווקא כעת עולה השאלה "עד מתי?". כדי לנסות לענות על כך צריך לסקור את ההיסטוריה של הענף.

במשך שנים רבות ביצעו יזמים שונים חיפושי נפט בישראל ונכשלו. הקידוח הראשון בוצע כבר בראשית המאה ה־20 באזור ים המלח, ומאז, בדומה לאופנות אחרות, מדי כמה שנים קמו משקיעים שהאמינו כי בישראל טמונים אוצרות אנרגיה - והתאכזבו.

מהפך של ממש נרשם לפני כשנתיים, בעקבות דיווח של השותפויות אבנר, דלק קידוחיםו ישראמקו, על הודעה שקיבלו מחברת נובל אנרג'י כי שכבות המטרה בקידוח תמר כוללות חולות המכילים גז טבעי.

הסקפטיים מבינינו, שזיכרון הקידוחים היבשתיים עמד לנגד עיניהם ואולי אף השאיר חותם בכיסם, התבשרו בפברואר 2009 כי הפעם מדובר במשהו אחר לגמרי. התברר כי קידוח תמר הסתיים בתגלית גז מסחרית ששווייה הוערך במיליארדי דולרים, ושעשויה לספק את צורכי האנרגיה של ישראל למשך עשרות שנים.

עם סיום 2010 נתבשרנו על "לווייתן ענק מול חופי חיפה". על פי התוצאות העדכניות, ממוצע הפוטנציאל הכלכלי של משאבי הגז הניתנים להפקה בשדה לווייתן כמעט כפול מבתמר, וככל הנראה ניתן יהיה להפנותו ליצוא.

המסחר בענף כולו גדל ומרכז כיום כ־30% מהמחזור היומי בבורסה. הענף גם לוקח חלק נכבד בגיוסי ההון שבוצעו באחרונה.

בד בבד אנו עדים לתופעות לוואי, כמו הרחבת היקף חיפושי הנפט היבשתיים, כניסת חברות מובילות לתחום, ועסקאות המשקפות שווי של מיליארדי שקלים לרישיונות שטרם הגיעו לשלב שבו ודאות כלשהי.

גם הציבור רוצה להיות שותף בחגיגת האנרגיה ומזרים כסף רב לקידוחים. בתוך כך, רמת הדיווח של החברות נמוכה ובעיקר מבלבלת. לאחרונה נמסרו דיווחים בעניין גילויים צפויים שאיש בציבור לא ידע מה משמעותם ואיזו השפעה תהיה להם על שווי החברות בבורסה. חרושת השמועות שלטה בהחלטות המשקיעים.

כיום, לאחר שהחלום נהפך למציאות והקידוח לתגלית, הענף משנה פאזה. השאלות המרכזיות שעומדות בפני המשקיעים הן: מה יהיה גודלו של הנתח שתיקח הממשלה מהעוגה? מה תהיה העלות הכוללת שתידרש לשם הפקת הגז? ומה יהיו המחירים בעסקאות הגז בעתיד?

למרבית השאלות אין היום תשובה חד־משמעית. עם זאת, בהתייחס לשיעור המיסוי, בימים האחרונים פורסמו ההמלצות הסופיות של ועדת ששינסקי, שמגדילות את נתח הממשלה במשאבי הגז לכ־52%–62%.

נראה כי מחיר השוק הנוכחי של מרבית יחידות ההשתתפות והמניות החשופות לתמר וללווייתן כבר מגלם בתוכו את יישומן המלא של המלצות הוועדה, כך שכל ויתור שיינתן בעתיד טומן בחובו פוטנציאל לשיפור שוויין הכלכלי. בתור השקעה "נורמלית", כדאיות ההשקעה נמדדת בעיקר בקיומו של פער בין שווי השוק לערך הכלכלי, ודיסקאונט, כאמור, אם קיים, שולי במרבית המניות המחזיקות בתמר ולווייתן.

מנגד, החברות שנמצאות עדיין בשלב החיפושים נהנות מרוח גבית של התגליות הגדולות, ומחיר החלום לרוכש בעת הזו אינו זול כלל.

הכותב הנו ראש מערך ייעוץ ההשקעות בבנק לאומי