יו"ר חברת הקידוח GGR: "מתווה מיסוי הגז לא יפריע להשקיע כאן"

"מיסוי ותמלוגים תמיד השתנו בכל העולם. דו"ח ועדת ששינסקי רק פורסם ואנחנו לומדים אותו, ונוכל להתייחס למסקנות רק כאשר נתחיל להפיק גז בפועל" - כך אומר ל"כלכליסט" פול מילר, יו"ר ומנכ"ל חברת GGR (Geol-Global Resources), הפועלת בתחום ביצוע הסקרים הדו־ממדיים והתלת־ממדיים עבור מאגרי גז ונפט, כמו גם פיקוח כקבלן קידוחים בפועל.

ב־2008 הגיעה GGR לישראל וחברה להכשרת הישוב ולמודיעין אנרגיה. כיום היא מחזיקה 10% מרישיונות החיפוש שרה ומירה שצמודים למאגר הגז המוכח דלית, וב־30% מרישיון החיפוש שמואל, שממוקם ליד חופי אשדוד, כ־25 ק"מ מזרחית ממאגר הגז הישראלי היחיד שפעיל כיום - מארי B של קידוח ים תטיס. במשרד התשתיות רשומה החברה כקבלן הקידוח של רישיונות שרה ומירה.

מילר (38), בוגר תוכנית קלוג־שוליך מטורונטו, הגיע לישראל בשבוע שעבר כדי ללמוד עם תלמידי תוכנית ה־MBA למנהלים של קלוג־רקנאטי מאוניברסיטת תל־אביב - בדיוק בזמן שבו פורסמו המלצות ועדת ששינסקי בנוגע לקידוחי הגז בישראל.

"אנחנו חושבים שצריך לעכל את ההמלצות. רק כשיונחו בפנינו כל הנתונים ונדע מה גודל המאגר שלפנינו, נדע כמה כסף צריך להעביר למדינת ישראל", אומר מילר בהתייחס להמלצות הוועדה.

"נכנסים למצב של ריצה"

חברת GGR נוסדה בקנדה ב־2002, ושם שוכן עד היום מטה החברה. היא נסחרת בבורסת ניו יורק ופועלת מאז הקמתה בשלושה מקומות בעולם: בישראל, בהודו, שם שותפה החברה בתשעה קידוחים יבשתיים וקידוח ימי אחד, ובקולומביה, שם היא מחזיקה בשני רישיונות לחיפוש והפקה של גז. מאגרי החברה כוללים נפט וגז טבעי בהיקף פוטנציאלי של כ־4.3 מיליון חביות נפט, וכ־104 BCF (מיליארד רגל מעוקב) של גז טבעי.

מתנגדי העלאת המיסוי בישראל הביאו כדוגמה את קנדה, שבה אתם ממוקמים, כמקום שבו שונתה מדיניות המיסוי, וההשקעות נעצרו.

"זה נכון שבמחוז אלברטה בקנדה שונה משטר התמלוגים והמיסוי והכל נעצר. אנשים שמו תוכניות בהקפאה והמימון הלך למקומות אחרים, ובוודאי במצב שבו הרווח נהפך לשולי. המיסוי בקנדה תמיד השתנה, אבל זה לא השפיע עלינו כי מעולם לא הפקנו שם. אני מאמין שמאגר תמר גדול מספיק ושהשותפים בו לא יעזבו. אנחנו מאמינים שיש פה פוטנציאל גדול להשקעה, ולכן אנחנו נכנסים עכשיו למצב של ריצה כדי להספיק את המועד החדש להפקת גז - ינואר 2014. עד אז, לפי המלצות ששינסקי, תיתן המדינה תשואה של 200% לפני הטלת המיסוי".

וזה אפשרי מבחינתכם?

"אני מאמין שכן. בקרוב נבחר קבלן לביצוע הקידוח, ועד סוף 2011 נקדם אסדה שתגיע למקום".

בספטמבר האחרון פרסמה חברת IPC, המחזיקה בכ־13.6% מרישיונות הקידוח שרה ומירה עם GGR, סקר תלת־ממדי שממנו עלה כי מאגר מירה מכיל 5.45–3.03 TCF של גז, ומאגר שרה מכיל 1.89–1.05 TCF של גז. יחד, המאגר מכיל כ־150 BCM (מיליארד מ"ק) של גז טבעי - כ־60% מגודלו של מאגר תמר. יום למחרת הוציאו השותפות הישראליות -מודיעין אנרגיה ועמנואל — הכחשה רשמית של הממצאים.

ההערכות שלכם לגבי המאגר פורסמו בחו"ל, אבל השותפות הישראליות התכחשו לו. למה?

"ההערכות מתבססות על סקר ססמי דו־ממדי ישן. במהלך השנה נפרסם מכרז לביצוע הקידוח בפועל, ועד סוף 2011 נרצה לזהות את באר הגז הראשונה להתחיל ולקדוח בה", הוא אומר, ומסרב להתחייב על גודל המאגרים.

שוקי היעד: סין והודו

עם אשרור גודלם של מאגרי הגז של לווייתן נשמעו קולות להלאמה מיידית של המאגר, כך תוכל ישראל לשלוט בעתידה האנרגטי בלי להיות תלויה ביזמים פרטיים. "אני מקווה שזה לא יקרה", אומר מילר. "אנחנו מאמינים שמתווה המיסוי הנוכחי לא יפריע להשקיע פה, ומקווים שלא כל מה ששפכנו ירד לטמיון".

מה צריך לעשות עם לווייתן?

"כל המאגרים שיימצאו מהיום ייועדו בעיקרון ליצוא, מכיוון שמאגר תמר והחוזה עם ספק הגז המצרי אמורים לספק את צורכי המדינה ל־20 השנים הקרובות. מדינת ישראל חייבת להקים מתקן הנזלה לגז, כך שאפשר יהיה לייצא אותו לחו"ל. יש עדיין זמן לפעול בכיוון, כיוון שבלווייתן טרם הקימו קידוח וצנרת".

יש תוכנית למתוח צנרת ליוון או לטורקיה. זה אפשרי?

"נכון שתמיד זול יותר למתוח צינור ליוון מאשר לייצא על אונייה. שוקי היעד לדעתי יהיו במזרח הרחוק - סין והודו - אף שגם בארה"ב תמיד ישמחו לרכוש אנרגיה נקייה", הוא אומר.

האם הרגשתם לחץ פוליטי לעזוב את ישראל?

"אין לחץ, כי אין לנו השקעות במקומות אחרים במזה"ת כמו שיש למשל לחברת BG (המחזיקה המקורית ברישיון הקידוח של 'תמר' - ל"ג). מבחינתנו, הפעילות בישראל היא השקעה טובה כיוון שקיים פוטנציאל גדול למציאת מאגרי אנרגיה, והמתחרים הגדולים טרם הגיעו לפה. זה אזור חדש עבורנו, ונפתח בקרוב בפעילות להקמת משרד מקומי".