מבחן רכב: יקר בכפר

מנזר בית ג'ימאל. נזיר בגלימה ונעלי ספורט רץ בשביל. מיני קאנטרימן טסה מאחוריו. אפשר לטוס איתה בכיף. יש לה הנעה כפולה, מנוע טורבו ומתלים מצוינים. יש לה גם יופי של הגה, מלא היזון חוזר, במשקל הנכון.

פנייה ארוכה. שבריר שנייה, עיניים אל תוך הסיבוב. משיכה קטנה, הגה בכיוון ימין, ואז חזק שמאלה. חזק על הגז והמיני נמרחת לרוחב הסיבוב. ואז פתאום נזיר. לשנינו יש נדרים: הוא נדר לשרת את אלוהיו, אני נודר לא לדרוס אותו.

הנזיר איטלקי. אוהב מכוניות. היתה לו מיני. "היא מתנהגת טוב מאוד גם בכביש", אני מסביר, "השלדה מעולה, ההגה מתקשר, הבלמים קצת חלשים". "כמה עולה?", הוא תוהה. "300 אלף שקל". הנזיר מתאפק לא להצטלב.

זו הבעיה של מיני קאנטרימן. אבל לא רק. מיני היא מותג של צעירים, ולצעירים אין ילדים. אך צעירים בשלב כלשהו מתחתנים ומביאים ילדים, ואז המיני קטנה להם, הם זקוקים לרכב עם ארבע דלתות. אבל רכבים כאלה משעממים.

הפתרון: הנעה כפולה, כרטיס כניסה לנישת "רכבי הלייף־סטייל", וחסל סדר שעמום בקן המשפחתי. מבחוץ אין ספק שאנשי מיני עשו ככל יכולתם כדי להזכיר שמדובר כאן במיני - יש פנסים עגלגלים, סמלי "קופר S" ואגזוזים מגודלים. התוצאה נאה, אך חובבי מיני עשויים להיבהל מן ההשמנה שעברה המכונית העירונית החמודה. תא הנוסעים מוצלח, בעיקר מכיוון שהוא לא שונה משמעותית מזה של המיני הרגילה, למעט אולי תוספת של תעלה מיוחדת בין המושבים האחוריים אשר כוללת מחזיקי כוסות. טענות? כמו במיני הרגילה: תפעול הגיר האוטומטי מההגה מעט מעצבן, המראות קטנות, ומתגי החלונות החשמליים אינם נוחים.

אז האם לרכוש את הקאנטרימן? אפשר לומר שעל מותגים משלמים, שמדובר במכונית משפחתית מוצלחת מאוד שמצליחה להעניק חדוות נהיגה נדירה. אבל האמת היא שקשה לחשוב על מישהו שיסכים לשלם 300 אלף שקל, מחיר קרוב לזה של טויוטה לנד קרוזר חדשה, על מיני משפחתית.

ביצועים: מהירות מרבית 205 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־8.3 שניות

צריכת דלק: נתוני יצרן: 13 ק"מ לליטר. נתוני מבחן: 7.9 ק"מ לליטר

בטיחות: 6 כריות אוויר, 5 כוכבים במבחן ריסוק פומבי, ABS

ציון ירוק: קבוצת זיהום 11

מחיר: 300 אלף שקל